מי מסתתרת מאחורי משלוח הירקות לבני ברק? "אני לא דתייה, אבל כאב לי"

"עברו עליי בשבוע האחרון ימים נוראיים במיוחד", אומרת לי ריקי לויט כשאני שואלת אותה מה גרם לה להביא אתמול (רביעי) משאית עמוסה בירקות אל תוככי בני ברק, ולחלק את התוצרת החקלאית מכל הלב וללא תשלום למשפחות המתגוררות בעיר.

"הירקות הם רק כיסוי", היא ממהרת להבהיר, "המטרה האמתית שלי הייתה לעשות משהו למען התושבים, כדי שהם יבינו שגם אנחנו, האנשים שנמצאים כביכול מן העבר השני, חושבים עליהם וכואבים על מה שקורה להם בעיר".

ריקי מדגישה כי היא אינה מגדירה את עצמה כאישה דתייה. "בחיי היום-יום אין לי שום קשר למגזר החרדי. אני מתגוררת ביישוב תקוע ולא מכירה את תושבי בני ברק מקרוב. אני אדם פשוט, אבל כאב לי על כך שעשו לחברה שלמה דמוניזציה ללא שום צדק".

"רציתי פשוט לעזור"

את השיחה עם ריקי אני מקיימת בשעת ערב, שעה קלה אחרי שסיימה לחלק את ארגזי הירקות בבני ברק, ושבה לביתה - מותשת, אך מרוצה.

"האמת היא שזו לא הפעם הראשונה בה אני חושבת איך לעזור לתושבי בני ברק", היא מגלה, "זה התחיל כבר בשנה שעברה, כשהקורונה פרצה ומהרגע הראשון גיליתי שהתקשורת ששה אלי קרב ומחפירה ציבור שלם, תוך כדי כך שהיא יוצרת תחושה כאילו שבגללו ורק בגללו הקורונה לא נגמרת. כשהתקרבנו לפסח וראיתי פרסומים על כך שמכריזים על סגר הדוק בבני ברק, הרגשתי שזה לא אנושי. דמיינתי משפחות ברוכות ילדים בתוך דירות קטנות ועיר נצורה, הרגשתי ממש רע. היה בוקר בו נשברו כל השיאים כשגיליתי כותרות על 'חשש מאסון הומניטארי בבני ברק'. באותו רגע התנערתי ואמרתי לבעלי: 'חייבים לעשות משהו! לא ייתכן שהדברים יימשכו כך. בוא נזמין ילדים חרדים אלינו הביתה, ונעזור להם'".

ריקי לוקחת נשימה עמוקה. ניכר כי התיאורים קשים לה והיא חיה את הדברים. "בעלי כמובן הסביר לי שהרעיון שלי לא נורמלי, וזה גרם לי להציע רעיון מסוג אחר. אמרתי לו: 'הרי עכשיו ערב חג וגם ככה קשה לאנשים מבחינה כלכלית. אביא להם תוצרת חקלאית לחג. כבר אז, בערב פסח, התקשרתי לחקלאים מכל הארץ – משפרעם שבצפון ועד אילת, לקחתי משאית עם נהג שאחד החקלאים תרם לי, ויצאתי ליום של איסוף סחורה. היו המוני חקלאים בדרך שנרתמו לעזור, וכך אספתי מכל טוב ארץ ישראל".

איך את מסבירה את זה שחקלאים שאינם דתיים החליטו לעזור לתושבי בני ברק?

"זה בדיוק העניין. יש בציבור החילוני אנשים רבים מאוד שאוהבים את החרדים ודואגים לשלומם. קיים פער ענק בין מה שהתקשורת מספרת לבין מה שקורה בפועל. אמנם היוזמה הייתה שלי, אבל הצטרפו אליה הרבה מאוד אנשים שחושבים כמוני".

"למה סתם להשחיר?"

אתמול, ערב ט"ו בשבט, החליטה ריקי לחזור על היוזמה בפעם השנייה. במקרה זה הטריגר היה תקיפות השוטרים בבני ברק והתקשורת שצבעה שוב את הציבור כולו ככזה שמנסה להילחם ולהתפרע. "השיא הגיע כששמעתי שהושלכו רימונים ברחובות העיר", היא מציינת. "תפסתי את הראש ואמרתי לעצמי: 'זה לא אמתי'. לא הבנתי מה קורה למדינה שלנו ואיך ייתכן שהגענו לכזה מצב. הרי החרדים נתפסים בעיניי כאנשים עם מסירות נפש והרבה חסד, עם נאמנות ודבקות במטרה, כאלו שאפשר לדבר איתם בקלי קלות. אז למה צריך להגיע למצבים כאלו? לא הצלחתי להירגע".

יש אנשים שרואים איך שמשחירים את החרדים בתקשורת, וזה גורם להם לחוש שנאה. איך זה שאת חשה בדיוק הפוך?

"קודם כל, כפי שכבר ציינתי, אני לא היחידה. אני יכולה להראות לך את כמות ה'לייקים' שקיבלתי – מילדי גן חובה ועד לאנשים קשישים. אנשים שולחים לי המון תגובות חמות, ואני רואה שהמעשה שעשיתי נגע בהמון קהלים שאינם חרדיים. זו בשבילי אינדיקציה לכך שהציבור אינו שטוף מוח עד הסוף, וכן, אני יודעת שהמעשה שלי הוא יוצא דופן, אבל כנראה שאני באמת אדם קצת יוצא דופן. אני לא מושפעת ממה שאחרים אומרים, אלא בעיקר מתבוננת ובוחרת בעצמי את היחס שלי כלפי החברה. ככלל, אני לא אדם של מגזרים והכללות, ובעיקר אני לא לוקחת את כל מה שמספרים לי כמובן מאליו. זה הטבע שלי".

היוזמה שלך מצריכה המון לוגיסטיקה, בפרט בימים אלו. איך הצלחת לארגן את זה?

"כתוב בתורה: 'כי תצא למלחמה... ונתתו ה' אלוקיך בידיך'. הרגשתי שאני לא צריכה לפעול, כי מרגע שיצאתי למשימה כולם התגייסו לעזרתי. קיבלתי במהירות את כל האישורים הנדרשים, ובכל קיבוץ שהמשאית ביקרה בו מיהרו החקלאים לצאת לקראתי ולהעמיס על הרכב הרבה יותר ממה שהוא יכול להכיל".

התחנה האחרונה הייתה כמובן בבני ברק, שם פרקה ריקי את הסחורה. "היה כל כך מרגש לראות את הבני ברקים מתאספים סביבנו ומבקשים 'עוד אבוקדו', 'עוד פטריות', ונהנים מהכמויות הגדולות של החסות, הגזר והבטטות. הסחורה שקיבלנו הייתה בשפע ובאיכות גבוהה ביותר. אנשים פשוט התענגו".

ריקי מעידה כי מהרגע בו עזבה את העיר היא לא פוסקת לקבל הודעות. "הנה, רק בזמן שאנו משוחחות קיבלתי 15 הודעות נוספות", היא אומרת לי, ומקריאה כמה מהן: "יש מישהי שכותבת: 'את אישה מדהימה ומחממת את הלב'. עוד אישה שמציגה את עצמה כתושבת בני ברק כותבת: 'כמה חסרה לנו אהבת חינם! כמה קורע את הלב מה שמתחולל בחוץ... אחרי תקופה שאני מסתובבת עם אבן בחזה, מעשה אצילי כמו שלך גרם לי להאמין שיש תקווה'.  קיבלתי גם תגובה מדוברות העירייה ואפילו מראש העיר. הרבה אנשים ציינו שהעיר ממש לבשה חג".

ואפשר להבין זאת, אין ספק שהמעשה הזה מדהים...

לראשונה מתחילת השיחה ריקי שותקת למספר רגעים. "אני לא אדם מדהים", היא אומרת לבסוף, "ממש לא מרגישה ככה. אני רק טיפוס שכאשר כואב לו משהו, הוא משתדל לעשות מעשה. זה הכל".