לקחת את התופים – ולצאת במחולות!

אף על פי שמקום השירה הוא היכל גבוה העטוף בשמחה, נוצר השיר דווקא מתוך המיצר.

המילה "מיצר" מזכירה את המילה "מיתר". הניגון המושלם נוצר לעתים מתוך נפש שמרגישה במיצר, "הוציאה ממסגר נפשי" – כותב בתהילים דוד המלך, ששירתו מביעה קורטוב של צער המתרומם בכוח האמונה, ומוציאה אותו מניגון של יגון לניגון של תקווה.

"ותיקח מרים הנביאה אחות אהרון את התוף בידה ותצאנה כל הנשים אחריה בתופים ובמחולות" (שמות ט"ו – כ'). אומר רבי נחמן: תוף – ר"ת: תמימות ופשיטות. הנשים לקחו את הדבר היקר ביותר, את התופים, כיוון שרק על ידי ביטחון והנהגת תמימות ופשיטות אפשר להיגאל.

כל אדם מייחל להרגיש בפנימיות שלו בן חורין, ולשוט בים החיים אל חוף מבטחים, שם יוכל לחיות בתחושת בטחון ושלווה. לשם כך עליו לצאת מן המצר בתודעה הפנימית, על ידי חיזוק באמונה וביטחון.

"ותצאנה כל הנשים אחריה בתופים ובמחולות" – היכולת לצאת אל עבר השמחה היא סוד הגאולה. "מחולות" אותיות "חלומות". תתחילי לחלום חלומות מתוקים, להתרומם מעל האדמה, מעבר למגבלות הארציות, מעבר לתחזיות המדאיגות. וכך תהיי מחוללת מחולות וניסים!

מחול מבטא ריקוד, "מעל לחול", מעל החולין, מעל הגשמיות, מעל הטבע. מרים שרה בשירתה את ההווה הטוב, המובטח: "שירו לשם כי גאה גאה סוס ורכבו רמה בים" – שירו היום כדי שתשירו גם מחר. גם בשירת חנה הנביאה אנחנו רואים תהליך התרוממות נפשי: "רמה קרני בה'" – היא צופה בנבואה שעתיד שמואל בנה למשוח את דוד המלך עם קרן של שמן. שמואל בעצמו, הבן של חנה, נקרא שמואל "הרמתי".

הכוח הנשי הוא היכולת להתרומם מעל המרירות ולהפוך אותה למתיקות.

וכך, בזכות מרים, תמיד היה מקור מים חיים לעם ישראל במדבר! 

שירת הים היא שירת הנפש

צריך לדעת שבדיוק כמו שבונים שיר, וזו מלאכת אומנות, כך בונים נפש, וזו מלאכת אמונה. רגשות הם תנועות בנפש. כל תנועה של כיסופים, התחזקות ותקווה, היא חלק מניגון. מחשבות שקטות של אמונה, רגעים פזורים של התרוממות, ציפייה לישועה - כל אלו חלקי ניגונים הם, וברבות הימים והניסיון ייאספו, יולחנו, ויתנגנו על כינור של משיח. שמורכב משמונה נימין - גימטרייה "אז", "אז ישיר משה", "אז יימלא שחוק פינו"...

לפעמים זמזום של מנגינה חדשה הוא התחלה של יצירה מוסיקאלית מופלאה, בדיוק כפי שמילים המתחברות לתפילה הן התחלה של מציאות חדשה.

שירת הים בוקעת מלבם של כל עם ישראל. עוצמת הרגשות שהיו בלבם הפכו ברגע אחד לשיר אחד, כאיש אחד בלב אחד.

חז"ל תיקנו לומר את שירת הים מדי יום בתפילת שחרית, מפני שבכל יום ויום נעשה בעולם ובכל אדם נס קריעת הים, ובכל יום מחדש חייבת להדהד משם שירה חדשה, שירה של אמונה, שירה של בניין הנפש ורפואתה. וכדאיים הם כל המשברים והגלים שמתוכם נלחין תמיד ניגונים חדשים, אומר רבי עקיבא שמי שיאמר שירה בכל יום יזכה לומר שירה בעולם הבא.

שירת מרים, והנשים אחריה, מושרת עד היום. זוהי השירה שלנו – שלך ושלי. אנחנו, שחוות את הקושי, ההסתר והכאב, אך יחד עם זאת אוחזות בתקווה ומביאות אותה אל ביתנו.

כל המחלה ששמתי במצרים לא אשים עליך – אני ה' רופאך!

המחלות ל"ע מגיעות רק למי שנמצא במצרים, במצר, בעצבות.אך מי שמחליטה לצאת משם ע"י ניגונים ומחיאת כף תצא מכל הצרות (רבי נחמן).

תופים ומחולות כתרופה למחלות!

"מחולות" – אותיות "לוחמות". נשים הן "לוחמות הגאולה".

אז קדימה, קחו תופים. צאו במחולות ובריקודים.

טיפ: בשבת שירה תפזרי לחם לציפורים, ותתפללי "לשיר את החיים" (שירה בגימטרייה = 515 כמניין תפ(י)לה).

שירת הים

אָז יָשִׁיר משֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַה' וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר

אָשִׁירָה לַּה' כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם

עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה

זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמֲמֶנְהוּ

ה' אִישׁ מִלְחָמָה ה' שְׁמוֹ מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ יָרָה בַיָּם

וּמִבְחַר שָׁלִשָׁיו טֻבְּעוּ בְיַם סוּף תְּהֹמֹת יְכַסְיֻמוּ יָרְדוּ בִמְצוֹלֹת כְּמוֹ אָבֶן

יְמִינְךָ ה' נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ יְמִינְךָ ה' תִּרְעַץ אוֹיֵב

וּבְרֹב גְּאוֹנְךָ תַּהֲרֹס קָמֶיךָ תְּשַׁלַּח חֲרֹנְךָ יֹאכְלֵמוֹ כַּקַּשׁ

וּבְרוּחַ אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם נִצְּבוּ כְמוֹ נֵד נֹזְלִים

קָפְאוּ תְהֹמֹת בְּלֶב יָם אָמַר אוֹיֵב

אֶרְדֹּף אַשִּׂיג אֲחַלֵּק שָׁלָל תִּמְלָאֵמוֹ נַפְשִׁי

אָרִיק חַרְבִּי תּוֹרִישֵׁמוֹ יָדִי נָשַׁפְתָּ בְרוּחֲךָ כִּסָּמוֹ יָם

צָלֲלוּ כַּעוֹפֶרֶת בְּמַיִם אַדִּירִים מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם ה'

מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ נוֹרָא תְהִלֹּת עֹשֵׂה פֶלֶא

נָטִיתָ יְמִינְךָ תִּבְלָעֵמוֹ אָרֶץ נָחִיתָ בְחַסְדְּךָ עַם זוּ גָּאָלְתָּ

נֵהַלְתָּ בְעָזְּךָ אֶל נְוֵה קָדְשֶׁךָ שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן

חִיל אָחַז ישְׁבֵי פְּלָשֶׁת. אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם

אֵילֵי מוֹאָב יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד נָמֹגוּ כֹּל ישְׁבֵי כְנָעַן

תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ כָּאָבֶן

עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ ה' עַד יַעֲבֹר עַם זוּ קָנִיתָ תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ

מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ ה' מִקְּדָשׁ ה' כּוֹנֲנוּ יָדֶיךָ

ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד

כִּי בָא סוּס פַּרְעֹה בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו בַּיָּם

וַיָּשֶׁב ה' עֲלֵהֶם אֶת מֵי הַיָּם וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם.