הרב של הישראלים היורדים: "היה לי קשה לראות את ההתבוללות, זה נורא"

זה היה לפני כעשר שנים, בימים בהם התגורר אבשלום בסקין במיאמי. כמי שהחל לעסוק בתחום הקירוב, הוא הגיע לאחד מבתי הספר הגויים במטרה להוציא ילדים יהודים וללמוד איתם מעט יהדות.

עם אחד מהילדים הוא ביקש ללמוד את אותיות האל"ף בי"ת, אלא שהילד היה נראה נסער. "הוא סיפר לי שבהפסקה הקודמת היה חבר שדחף אותו, סתם בלי סיבה", מספר בסקין, "כשהוא שאל אותו: 'מה עשיתי לך?' ענה החבר: 'זה בגלל שאתה יהודי'. הילד סיפר לי שזה לא נגמר בכך: 'החבר הודיע לי שניפגש בעוד עשר דקות בחצר, נלך מכות ונראה מי ינצח. כל כך פחדתי, אז לפני שהתחלנו לריב קראתי 'שמע ישראל...'

"שמעתי את הדברים והצטמררתי", אומר בסקין, "אנחנו לא מדברים על רוסיה בימי הקומוניזם או על מלחמת העולם השנייה, אלא על מיאמי בשנת 2012. אלו החוויות שילדים יהודיים חווים שם".

סכנת התבוללות

בסקין נתקל שוב ושוב בסיפורים לא פשוטים שחוות משפחות יהודיות שמגיעות להתגורר בחו"ל, ובכל פעם הוא הזדעזע מחדש.

"אני עצמי ישראלי במקור", הוא מספר, "נולדתי וגדלתי בירושלים, כבחור למדתי בישיבת אור ישראל ולאחר מכן עברתי להתגורר במשך תקופה קצרה אצל סבתי, במיאמי ביץ'. באותם ימים למדתי בישיבה במיאמי, אצל הרב יוחנן צווייג, והוא הציע לי שידוך מיוחד במינו – את אחיינית שלו. כך התחתנתי עם אשתי שרי ועברתי להתגורר במיאמי ביץ'".

ככל שחלפו הימים בהם הוא התגורר בארה"ב, כך הוא התוודע יותר ויותר לבעייתיות הגדולה שקיימת אצל ישראלים שירדו מן הארץ ומתגוררים בחו"ל. "זה עצוב ממש", הוא מסביר, "כי בארה"ב העלות של בתי ספר פרטיים, ובין היתר בתי ספר יהודיים, לכל ילד היא בערך 20 אלף דולר לשנה. אם נצא מנקודת הנחה שלמשפחה שירדה מהארץ יש בממוצע שלושה ילדים בגיל בית ספר, היא צריכה יותר מ-5000 דולר לחודש רק כדי לשלם על לימודי הילדים. לרוב המשפחות זה ממש לא מתאפשר, ולכן הן בדרך כלל מתפשרות ושולחות את הילדים לבתי ספר גויים.

"הבעיה גדולה עוד יותר, כי רוב האנשים ששולחים את ילדיהם לבתי ספר כאלו, כמעט ולא רואים את הבעייתיות בכך. מבחינתם הם חושבים שיוכלו לשלוח אותם ביום ראשון שזהו יום חופשי, לבית ספר יהודי בשעות הצהריים, וכך הילדים ירכשו קצת מושגים. כשהילדים קטנים זה אולי נראה הגיוני, אך כעבור כמה שנים, כשהם גדלים, הם נישאים לבנות מעם אחר, ואז כבר מאוחר מידי כדי לשנות את הדברים.

"הדבר הכאיב לי מאוד באופן אישי", הוא מציין, "וניסיתי ליצור שיחות עם אותן משפחות ולהסביר להן עד כמה שהן מפקירות את גורל הילדים שלהן. לצערי, המשפחות, אפילו אלו שנחשבות למסורתיות, לא הצליחו בשום אופן להבין את ההסברים שלי. חלקן אפילו שאלו אותי: 'מה הבעיה שהילד יתחתן עם גויה? הרי הוא עצמו ימשיך להיות יהודי'.

"מדובר במצב חמור מאוד שאנשים בארץ אפילו לא מדמיינים", מוסיף בסקין, "כי בארה"ב יש משיכה גדולה להתחתן עם בנות שאינן יהודיות, וגם הבנות הללו בעצמן מחפשות דווקא בחורים יהודיים. ידוע לי כי בפלורידה למשל יש בתי ספר בהם מלמדים באופן רשמי את התלמידים עד כמה שהיהודים הם חכמים ועשירים. אז באופן טבעי, הבנות עושות כל מאמץ כדי להשתדך עם בחורים יהודיים.

"יש גם תופעה נוספת, עצובה ושכיחה מאוד", הוא מציין, "מגיעים לארה"ב לעתים קרובות ישראלים שאין להם את הניירת הנדרשת כדי להגר, אז הם מוצאים פתרון פשוט – מתחתנים באופן פיקטיבי עם גויה אמריקאית, וכך הם יכולים להגיע לחו"ל. אלא שהנישואים הללו שנעשים בתחילה לצורך מסמכים בלבד, הופכים לעתים קרובות לאמתיים. כי הם גרים עם בת הזוג וממשיכים להיות נשואים לה. מבחינתם הם לא רואים בכך שום בעיה, הרי כביכול מדובר באישה טובה ומוכשרת, אז למה להיות גזעניים ולפסול אותה?"

ההחלטה: פתיחת בית ספר

כבר בימים הראשונים בהם ניסה בסקין לפנות לאוכלוסייה היהודית ולפעול בתחום הקירוב, הוא גילה שיש לו יכולת שאינה קיימת אצל כל אחד. "מכיוון שגדלתי בארץ, הגעתי עם כל הסלנגים והשפה הישראלית, כך שיכולתי לפנות לישראלים היורדים בשפתם. מצד שני, מכיוון שאני דובר אנגלית וגם מתמצא בתרבות האמריקאית, יש לי את האפשרות לייצג את המנטאליות החוצניקית. בנוסף, למדתי בישיבות חשובות, כך שיכולתי להשמיע את דעת ההלכה. כך גיליתי שיש לי יכולת להשפיע על קהל גדול מאוד, אפילו בלי שאני מתכוון".

יחד עם הבנת הדברים, הגיע בסקין להחלטה שהוא חייב לעשות מעשה. "כבר באותם ימים התחלתי לבקר בבתי ספר גויים ולהוציא את הילדים היהודים בהתנדבות, כדי ללמוד איתם בשעות ההפסקה. כמובן שזה נעשה עם אישורים של ההורים ושל בתי הספר. למדתי איתם בעיקר את אותיות האל"ף בי"ת, וכך התוודעתי לקבוצת הילדים היהודיים שקיימת בכל בית ספר".

על הדרך הוא שמע סיפורי התמודדות לא פשוטים, כמו זה שתואר בתחילת הכתבה. "במקרה אחר", הוא נזכר, "סיפר לי אחד הילדים שבהפסקת הצהריים הגיעו אליו כמה 'חברים' ודחפו לו לתוך האף סנדוויץ' עם ספגטי ונתחי חזיר. הילדים אמרו לו: 'תריח, תריח, אם אתה אוכל ניתן לך 20 דולר'. הילד אמר לי שהוא התגבר ולא נגע באוכל, אבל זוהי בהחלט התמודדות".

ככל שחלפו הימים כך הבין בסקין עד כמה חשוב להעביר את הילדים היהודיים הלומדים במוסדות האלו לבתי ספר יהודיים. לעתים הוא הצליח לעשות זאת, אך לא תמיד הדבר עלה בידו, לפעמים משיקולים תקציביים של ההורים, ולא פעם בשל שיקולים של בתי הספר היהודיים שלא יכלו להרשות לעצמם לקלוט ילדים מבתים שכמעט ולא יודעים דבר על יהדותם.

"הגעתי למסקנה שהדרך היחידה בה אני יכול לחולל שינוי היא להקים בעצמי בית ספר לילדים ממשפחות יהודיות יורדות", אומר בסקין. הוא עוצר לרגע ומבקש להדגיש: "זה לא היה רעיון שלי בלבד, היו לי גם שותפים חשובים – הרב קורנפלד והרב זאב ארץ, שעזרו לי עם הניהול האדמיניסטרטיבי ועם המימון המשמעותי שנדרש לשם כך".

ואיך השגת תלמידים שילמדו בבית הספר?

"זה לא היה קל בכלל. הייתי יוצא לסופר או לחנויות אחרות, עומד שם ומנסה ללכוד יהודים. עם כל אחד דיברתי בשפתו. היו כאלו שהדרך הנכונה לפנות אליהם הייתה דווקא בנזיפה, להסביר להם שהם גורמים נזק בלתי נתפס לילדים שלהם, ושבגללם הילדים לא יגדלו בעם היהודי; במקרים אחרים דווקא הבלטתי את החלק האקדמאי, כי הורים חיפשו לילדיהם חינוך ברמה גבוהה והבהרתי להם עד כמה שאנו משקיעים בכך, והיו גם מצבים בהם דיברתי על החינוך והערכים.

"אחד הדברים שעליהם הקפדנו הוא שלא לקרוא לבית הספר שלנו 'בית ספר לישראלים יורדים', כי ידענו שזה יבריח את האנשים שמעדיפים לראות את עצמם כאמריקאים, ללא שייכות לארץ. מי שגר באמריקה יודע שאצל ישראלים יורדים יש את המושג 'ישראליידה' שהם משתדלים להימלט ממנו. כך הלכנו בין הטיפות וקראנו לבית הספר שלנו 'מוסד לבני עדות המזרח'. גם הצלחנו לייצר צוות ייחודי מאוד, כאשר ההנהלה חרדית וכך גם צוות המורים. ייצרנו מצב בו אין תחושה של כפייה דתית, אך בהחלט יש חינוך תורני מאוד.

"בית הספר נפתח בסופו של דבר תחת המטרייה הגדולה של רשת 'תורה ומסורה' המפעילה מוסדות בכל רחבי ארה"ב. זה אמנם העניק לנו תקציבים ואפשר לנו לגבות שכר לימוד מופחת, אך גם דרש מאתנו עבודה רבה, כי היינו צריכים לרצות את כל הרבנים המשויכים לארגון ולהתאים את עצמנו לציפיות הרבות שנתלו בנו".

הקמת בית הספר הייתה לדבריו של בסקין מתישה ומפרכת, אך בסופו של דבר היא השתלמה. "אחרי שצירפנו ילד ועוד ילד ואף ערכנו כינוסים וערבי הרשמה, הגענו ל-36 ילדים שנרשמו לבית הספר. זה אולי נשמע מעט, אבל במושגים של מיאמי זה כמו בית ספר עם 360 ילדים בירושלים".

ניהול בית הספר היה מאתגר ומרגש גם יחד. "כמנהל היה לי קשה לראות עם אלו מצבים ילדים יהודים מתמודדים, אבל מצד שני היה סיפוק גדול כשהבנתי שהם נמצאים בידיים הנכונות. כך למשל ניגש אליי באחד הימים ילד ששאל אותי: 'הרב, סיפרת לנו שאסור לשתות יין שנגע בו גוי, ורציתי לשאול: בשבת הלכנו לאכול במקדונלס והבאנו יין לקידוש. המלצרית שהגישה את האוכל לשולחן נגעה ביין שלנו, האם היינו צריכים להמשיך בקידוש או לא?'

"מאידך, היו גם מקרים רבים מאוד בהם שמעתי על ילדים שחזרו הביתה מבית הספר ושאלו את ההורים שאלות, כמו: 'למה לא עושים קידוש', או 'למה לא מדליקים נרות שבת?' זה הוביל לכך שהמודעות החלה לחלחל ומשפחות רבות התחזקו".

מהי למעשה השאיפה של בית הספר? להחזיר בתשובה?

"בוודאי שבסופו של דבר השאיפה הגדולה שלנו היא לחבר את האנשים לשורשים ולעזור להם להיות יהודים שומרי מצוות, אך אני לא רוצה לפספס את הנקודה המהותית שלשמה התחלנו לפעול - ההצלה מהתבוללות. מבחינתי אני רואה את משימת חיי לחבר את היהודים האלו לקהילה, כי ברגע שהם מחוברים לקהילה והופכים להיות חלק ממנה, ממילא גם נמנעת התבוללות".

איך אתה מצליח לשכנע אותם להתקרב?

"עצוב לי לומר, אבל בשונה ממה שהיה לפני כמה עשרות שנים, כאשר כדי לקרב יהודי היית צריך לענות לו על שאלות עמוקות בנושאי דת ואמונה, כיום כמעט לא מופנות אלינו שאלות. אנשים אפילו לא מתווכחים, כי הם לא יודעים כלום על הדת. אז אנו בעיקר מתמקדים בהסברים למה היהדות טובה ומה יש בעולם הזה שיכול למשוך אותם ולהועיל להם בחיים האישיים שלהם".

בסקין מדגיש כי העבודה לא קלה, אבל לאחרונה הם הגיעו לשיא חדש, כאשר בבית הספר במיאמי לומדים כבר כ-250 ילדים. "כעת אנו עובדים על הקמת בניין חדש", הוא אומר בהתרגשות, "לפעמים זה נראה לי כמו חלום. מי יכול היה לדמיין שנזכה לכך?"

עם הפנים קדימה

בסקין עוצר ומדגיש כי הקמת בית הספר במיאמי הייתה מבחינתו רק תחילתה של פעילות להפצת היהדות. "ככל שחלפו הימים כך הבנו שאין שום סיבה שנפתח בית ספר וקהילה במיאמי ולא במקומות אחרים ברחבי ארה"ב. כך מצאתי את עצמי מקים את ארגון i am jewish שיש לו סניפים בקהילות שונות ברחבי המדינה כולה, בכולן אנו פועלים להגשמת מטרה אחת - לפנות לישראלים יורדים, לקבץ אותם בקהילות ולחזק אותם. בחלק מהמקומות אנו מפעילים גם מוסדות. זה גם המקום לציין שאנו מחפשים פעילים נוספים המתגוררים בארה"ב ובעלי רקע מתאים".

אחד המקומות המרכזיים בהם הוא שכפל את ההצלחה הוא באורלנדו שבפלורידה. "לפני כמה שנים עברתי עם משפחתי להתגורר באורלנדו", מספר בסקין, "וגילינו שם מדינה גדולה שקולטת כל הזמן עוד ועוד תושבים, ביניהם גם יהודים ישראלים יורדים. יש גם הרבה יהודים שמגיעים אליה כדי לנפוש, שכן אורלנדו נחשבת לתיירותית מאוד, ורק לשכונה בה התגוררנו מגיעים 70 מיליון תיירים בשנה. הנתונים העצובים הם שמתוך היהודים שמתגוררים באורלנדו יש 98% התבוללות, מה שאומר במילים פשוטות שכדי שיהודי יתחתן עם יהודייה צריך נס של ממש. כשאנחנו הגענו לשם גילינו בסך הכל 40 משפחות שומרות שבת. זה היה כאב גדול מאוד".

אבל בסקין לא ראה רק את הכאב, אלא גם את חלון ההזדמנויות ואת הקרקע הפורייה. "האמנתי שאם מגיעה למקום כמות כה גדולה של ישראלים, לא ייתכן שלא להקים כאן קהילה יהודית. זה לא היה לנו קל בכלל, כי בשונה ממיאמי שם יש חנויות כשרות וגם מוסדות חזקים לילדים, באורלנדו אין חנויות של אוכל כשר, וכדי לקנות בשר או עופות למשל צריכים לנסוע כמה שעות, אבל הרגשנו את הצורך וככה הגענו למקום".

בשלבים הראשונים הם התבססו על התשתית שהוקמה על ידי הקהילה שכבר הייתה קיימת - קהילת חפץ חיים מצפון אמריקה. "אבל אנחנו ביקשנו להקים קהילה דווקא לישראלים יורדים, וכך קיבצנו סביבנו את המשפחות. אני מוניתי לרב קהילה וכבר תקופה קצרה לאחר שעברנו להתגורר במקום, מסרתי 40 שיעורי תורה בשבוע".

השיעורים, לדבריו, נמסרו בכל מיני מקומות הזויים. "לפעמים בקניונים או במסעדות, ובהמשך גם הפנינו משפחות לבית הספר היהודי. אחד הרעיונות שהבאנו לבית הספר היה רעיון הלימוד עם האבות שבאו בבוקר כדי להביא את ילדיהם. אשתי הייתה אופה להם עוגות מושקעות, ואני הצעתי להם להתעכב כמה דקות כדי להתפלל תפלת שחרית ולטעום קפה ועוגה. העיכוב הזה שבתחילה נמשך עשר דקות, הוביל מהר מאוד לכך שנפתח במקום בית כנסת, וכך התפתחה לה הקהילה".

הקהילה באורלנדו נשאה אופי שונה מעט מזו שבמיאמי. "גיליתי שמתגוררים במקום הרבה אנשי עסקים, ועם הזמן הפכתי למעורה בחייהם, הבעתי התעניינות במה שהם חווים וגם הצעתי להם לארגן אירועים כמו ימי הולדת, חנוכת הבית או מסיבה על הצלחה בעסקים. הם היו מזמינים את בני הקהילה לבתיהם ואני מסרתי את דבר התורה באירוע. ההצלחה הייתה אדירה והקהילה התפתחה מיום ליום. כיום יש לנו מבנה גדול של בית כנסת, יש לא מעט אירועים מטעם הקהילה ואנו גם עוסקים בבניית מקווה טהרה".

בסקין מפנה את מבטו כל העת קדימה, וזה מוביל לכך שבאמצעות הארגון שהקים הוא הצליח לייסד עוד ועוד קהילות ברחבי ארה"ב אשר מהוות קשר של ממש עם היהודים היורדים. "בתחילה הייתי שולח משפחות מטעם הארגון לכל רחבי המדינה, כדי שיפעלו בנושא הקירוב. כיום, בעקבות הקורונה שלא מאפשרת לאנשים לעשות שינויים במגורים, אני פועל בעיקר באופן בו אני פונה לאנשים שממילא מתגוררים באותם מקומות ומבקש מהם לקחת חלק. אנו נמצאים במקומות כמו אריזונה, קנדה, קרוליינה, לוס אנג'לס ועוד ערים רבות, זכינו לשנות את פני השטח. ברור לי שזו הדרך הנכונה ביותר לעבוד עם הציבור הזה",  הוא מתרגש, "זו גם השאיפה שלי".

ואיפה אתה רואה את עצמך עוד עשר שנים?

"אני מאמין שנהיה בכל רחבי ארה"ב. אני לא מוכן להסתפק בפחות מכך ולא רואה בשאיפה הזו שום הגזמה".

ליצירת קשר עם הרב בסקין: office@iamjewish.org