ככה מתלבשים: סיפור מיוחד על מהות ה"לבוש" היהודי

סיפור מרתק המלמד על מהות החינוך סיפר השבוע האדמו"ר רבי יאשיהו פינטו באחד משיעוריו.

בדברים ששח על חובת החינוך אמר הרב פינטו כי מובא בהלכה, שבשעת התפילה טוב שיהיה לאדם שני כיסויים על הראש, כיפה וכובע.

וכפי שהגמרא מספרת על אותו אמורא שנולד במזל להיות גנב, ואמו אחרי חקירה ודרישה חינכה אותו שמעולם לא יוריד את הכובע מהראש. באחד הימים שכב לנוח מתחת עץ דקל והכובע נפל לו, ובלי מחשבה ובלי שליטה קפץ והתחיל לטפס על העץ בכדי לגנוב פירות...  רגע אחד בלי כיפה, כל המידות הקשות צפות ועולות לאדם, מיד כשהאמורא לבש את הכובע יצרו נרגע.

הכובע משרה יראת שמים והכובע הוא סמל של ״אנא עבדא דקודשא בריך הוא״. זוכרים אנו, מספר הרב פינטו,  את אבותי הקדושים לבית פינטו ולבית אבוחצירא, רבי משה אהרון זצוק״ל, היתה לו כיפה גדולה שהיה מחליף אותה בקריאת שמע על המיטה והיה לובש אותה. מור זקני בבא מאיר זצוק״ל, היתה לו כיפה גדולה המכסה את כל הראש ולבשה לפני השינה.

ואין אדם יכול לומר אני ישן, אני לא מרגיש. שכבר הגמרא דנה באדם שישן ובתוך השינה שבר והזיק לחברו או ח״ו בשנה התגלגל והרג קטן. והגמרא מחלקת, אם לפני שנרדם ראה את החפץ או ראה את התינוק, חייב. כי ראית לפני שישנת, גם אם ישנת אתה חייב, כי הראיה לפני השינה והידיעה לפני השינה נשארת עם האדם גם בתוך השינה.

אבל אם נרדם, ישן, ואחרי כן הניחו חפץ או תינוק, פטור. וכן יש דעת יחיד של רבנו שמואל ויטאל, בנו של רבנו המהרח״ו שסובר, מה יעשה אדם שקם בלילה ורוצה לשתות מים. איך יעשה, האם יעשה נטילת ידים או מה.

ומבאר רבנו שמואל ויטאל, שבתחילת הלילה לפני שישן יברך וישתה מעט וישים הכוס מכוסה לידו. ואם קם בלילה, ישתה בלא ברכה. כי הברכה הראשונה היתה על דעת לשתות את כל הכוס, גם אם הוא ישן.

והנה רואים כמה כח יש במחשבה גם בתוך שינה, ולכן הצדיקים והחסידים הקפידו על הכיפה בתוך השינה. וכן מזמן הישיבות באירופה נהגו ללבוש הכובע הידוע לכל בארצות המזרח. לא לבדו כך, אלא עם בגדים אחרים.

וכפי שידוע המעשה ברבנו ה״בן איש חי״ זצוק״ל, שהיה חכם בכל ענין, בכל מקצועות התורה בפרד״ס, וגם היתה לו דעת רחבה בכל עניני העולם הזה. ובאחד הימים באה אליו אישה משכילה מאוד, עיתונאית גדולה מלונדון, ששמעה הרבה על האור הגדול רבנו ה״בן איש חי״.  אחרי דיבור עמוק התרשמה מאוד מאוד ועמדה ואמרה לו, פגשתי מלכים ורוזנים ועשירים ושופטים, אבל איש חכם ונבון כמוך לא פגשתי. אבל יש לי שאלה אחת, מדוע אתה לובש את הבגדים האלו ולא מתחדש עם בגדים נאים הראויים לקידמה ולעולם החדש.

ענה ואמר לה רבנו ה״בן איש חי״, אני רוצה להתלבש כמו שהתלבש אדם הראשון, שזה האות והסימן המכובד והנאה והיאה. וכך כלבוש שאני לובש, לבש אדם הראשון.

כך בכל ארץ, היהודים שמרו את מלבושיהם שלא להידמות לאומות העולם ועל זה נאמר, שלא שינו שמם לשונם ומלבושם. למלבוש יש כח גדול על האדם, ועל זה הגמרא אומרת, אם יבאו גויים ויכפו אותנו להחליף שרוך של נעל מצבע לצבע, ניתן את חיינו ולא נחליף, כשלוש עבירות שיהרג ואל יעבור גילוי עריות, שפיכות דמים ועבודה זרה. על שרוך נעל לא נשנה מצבע לצבע, גם אם יעלה בלתת את החיים.

וכך כל דור וכל מדינה, עם ישראל התבדלו לא להיות ככל הגוים ושמרו על הלבוש. וכשעלו לארץ ישראל רצו לבנות הכל מעורבב, שכל ישראל אחד. וכך כל עולם הישיבות ועולם התורה בעצה נכונה ובדעת תורה, ״ככל אשר יורוך״ לבשו לבוש אחיד, שהלבוש הזה סימן ומסמן, אני בן תורה.

וכך עברו עשרות שנים, כל קהילה השתדלה לשמור על הלבוש, מי בחול מי בשבת וכולם מקבלים עליהם עול מלכות שמים. אך מאות אלפים מעם ישראל נשארו בין לבין. הדלתות והחומות נסגרו על הישיבות ועל הקהילות, וכל קהילה נזהרה ונשמרה שאף סממן לא יחדור לתוך הישיבה ולתוך הקהילה. ואפילו היה חיידרים שדאגו שילדים לא ידעו לכתוב בלי שום שגיאה. חיפשו ונלחמו להבדיל את הדורות הבאים שלא ילמדו ממה שקורה בחוץ.

וזוכרים אנו כילד בן שש בחיידר שהיה נכנס עובד לעבוד ולתקן, המלמד היה מלמד אותנו לשיר ולצעוק גוי, גוי. ולימים, אותו עובד הוא אביו של אחד הצדיקים הגדולים והאהובים עלינו רבי אילן וענונו, שהוא נשמה טהורה. ואביו טהור בעל מדרגות רמות ומשפחה שכולה אמונת חכמים צרופה, ורק נכנסו לתקן הגג ולזפת שהגשם לא יכנס בימי החורף.

אחרי שנים, אותו מלמד היתה לו צרה ונכנס אלינו לבקש עזרה. ואמרנו לו למה כך נהגת, הנה האדם פה בחוץ ירא שמים בתכלית, שנים שנים כל יום שישי רבי אילן היה הולך איתנו בסתר, ומחלקים למשפחות אוכל לשבת. למה כך לימדתם אותנו לשנוא יהודי.

המלמד הצטער מאוד ובדמעות אמר לנו, פחדנו שהילדים הקטנים לא יבינו, איך יהודי לא לובש כובע וחליפה, לכן זו היתה הדרך להתמודד עם שאלות שהילד יכול לשאול את עצמו...