יש לי סיוטים בלילה, ואני מתביישת לספר

הבן שלי, בן 5, משקר בלי הפסקה. לדוגמא אני שואלת אותו: נטלת ידיים בבוקר? והוא אומר בלי להתבלבל "כן", כשהוא בכלל לא נטל. וזה קורה בהרבה דברים. מובן שאני לא אומרת לו "שקרן", אבל אני כן אומרת לו שאני רוצה לשמוע את האמת, וכשהוא אומר אמת - אני מעצימה אותו מאוד. השאלה אם יש משהו נוסף שאפשר לעשות?

אכן, כפי שאת פועלת זו הצורה הנכונה להתייחס לעניין. הדבר החשוב שכדאי לעשות כדי למגר שקר, הוא לחזק את האמת.

אך שימי לב, השקר הוא סימפטום. הוא אינו הבעיה עצמה!

מדוע הוא משקר? זו השאלה המטרידה.

יש הרבה סיבות שיכולות לגרום לילדים לשקר: חוסר גבולות - ילד שמתקשה להגיד לעצמו לא לעשות דבר שהוא אסור; פחד; בעיות משמעת; ועוד.

לא אוכל לענות על שאלתך באופן אישי בלי לדעת פרטים מדויקים, לכן התשובה היא כללית, וזה מה שאוכל להשיב במסגרת הזו.

חשוב לי לציין שזהו קושי שכדאי מאוד לטפל בו, כיוון שהוא רק יכול להתעצם ולהחמיר, וגם לגרור אחריו קשיים נוספים, כגון גניבות וכדומה, ובדרך כלל אינו נפתר מעצמו (מהסיבה שכתבתי קודם, שיש סיבה, אפילו לא מודעת, שגורמת לו לשקר).

לפעמים, תגובות לא נכונות שלך או של בעלך יכולות להחריף יותר את הבעיה, מהסיבה הפשוטה שזה מלחיץ ולא נעים, ואינכם יכולים להסתיר את זה ממנו. אך צריך לקחת בחשבון שזה גורם לילד לפחד יותר ולשקר יותר.

(יוכי דנחי, יועצת חינוכית ותומכת רגשית לגננות ולאמהות)

* * *

איני יכולה לישון בחדר סגור לבד. יש לי פחדים מהחושך ומשקט כשאני לבד. אני לא יכולה להירדם בלי מחשב, בגלל החושך וגם בגלל שיש קצת רעש. אחרת - אני מתחילה לדמיין שטויות מהפחד. יש לי לפעמים סיוטים בלילה. אני מתביישת לספר על זה למשפחה. יש דרך שאוכל להתגבר על זה?

נראה שאת סובלת מפוביה מחושך. לא מעט אנשים מתמודדים עם פוביה כזו או אחרת.

פוביה ספציפית היא פחד מתמיד ומוגזם, שמתעורר עקב מגע עם אובייקט או מצב ספציפי, או עקב ציפייה להופעתם. החשיפה לגירוי זה גורמת כמעט תמיד לתגובת חרדה מידית. סימפטומים שיכולים להופיע הם למשל קוצר נשימה, הזעה, סחרחורת, פחד למות או "להשתגע", ועוד. אדם שסובל מפוביה ספציפית, בדרך כלל ינסה להימנע ככל האפשר מהמצב המפחיד או מהמצוקה שמעורר בו המצב המפחיד. הימנעות זו משבשת באופן משמעותי את התפקוד הרגיל שלו, ומעוררת בו מצוקה גבוהה.

המתמודדים עם הפוביה נמצאים בכוננות מתמדת לקראת הופעתו של הגירוי המפחיד, בעוד אנשים ללא פוביות כלל לא חושבים על זה או מפנים תשומת לב לגירוי כזה. בנוסף, בעלי פוביות מגזימים בהערכת הסיכוי שבעקבות הופעת הגירוי המפחיד יבואו אירועים שליליים, וכך משתמרת הפוביה.

טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) נחשב לטיפול היעיל ביותר בפוביה, וכולל למידת טכניקות "ניהול חרדה", שינוי הנחות ואמונות שגויות וחשיפה הדרגתית למושא הפוביה.

(אורלי סמירה, יועצת זוגית ופסיכותרפיסטית CBT)

* * *

בתקופה בה הלמידה נעשית מרחוק, אני מוצאת קושי רב להושיב את בתי בת ה-8. במקום זאת היא מעדיפה לצייר או להתעסק בפעילות יצירתית. בהנחה שלא ארצה להכביד עליה, כיצד עלי לנהוג בה?

התקופה המאתגרת הזו יצרה מציאות שונה גם מבחינה לימודית, ולא מעט ילדים מתקשים להסתגל לאופן הלמידה הזה. יחד עם זאת, בל נשכח כי גם במוחם עוברות מחשבות אודות המצב בו הם נמצאים, והם מעבדים כל העת חוויות שלעיתים איננו מודעים אליהן כהורים.

למידה דורשת מאמץ שכלי, מנטלי ומחשבתי, כל שכן כשהיא מוצגת בפורמט שונה מזה שהורגלתי אליו.

הלמידה גם שייכת לצד השמאלי במוח, אותו צד שגם עסוק בפרשנות לוגית, שקולה ורציונלית על המצב, ולעיתים המסקנות שלו חותכות וכואבות.

דווקא הפניית הקשב למוח ימין, העוסק ביצירתיות, היא זו המקלה עלי להכיל את המצב סביבי, למתן את העיסוק בשכל ולאפשר לי הרפיה מהמצב בו אני נמצא.

היצירה הינה ביטוי חיצוני ומוחשי לחלקיים הפנימיים בתוכי, לאופן בו אני חווה את המציאות סביבי והיא מחליפה את השימוש במילים ובהסברים על המצב.

על כן חשוב מאוד שתאפשרי לבתך להמשיך ולצייר, מאחר שזו הדרך שלה להתמודד עם המצב, ובד בבד לבטא את ה"אני" שבה, שכן יצירה היא גילוי וחשיפה של האוצרות הטמונים בי.

סביר להניח שלאחר קבלתך את האופן שבו היא בחרה להתמודד עם התקופה המאתגרת, היא תמצא את האיזון שבין הקדשת זמן ליצירה לבין השיבה למטלות הלימודיות.

(ענבל אלחייאני, MA, מטפלת מוסמכת ב-NLP ובדמיון מודרך, כותבת ומרצה בתחום)