27 ילדים שמחפשים בית: אם באומנת חירום בראיון מסעיר

כשסיימה רחל (שם בדוי), אם ל-11 ילדים, עם שלב גידול הקטנטנים בביתה, לפני כמעט עשור, משהו בתוכה רצה להמשיך עם הנתינה. היא שמעה מחברה כי יש צורך במשפחות לאומנת חירום, כאלה שיקבלו לביתן ילדים מהרגע להרגע, אבל הרגישה שעליה לחכות עוד קצת. שנה וחצי אחר כך, סיפרה לה ביתה הגדולה על מכרה שפתחה את ביתה לאומנת חירום, וזרקה לחלל האוויר: "מתאים גם לך לעשות את זה". הבת הופתעה לשמוע כי אמה חושבת כבר זמן מה על העניין, ובדיוק חיפשה עם מי לדבר על כך.

מאז, לאורך 7 שנים, שהו בביתה של רחל 27 ילדים, לתקופות שבין כמה ימים לשנתיים. הם הוצאו באופן מיידי מביתם, והיו זקוקים למשפחה שתאסוף אותם, לפרק זמן שאינו ידוע מראש. רחל ובעלה פתחו את הלב, והשתדלו להיות ההורים הטובים ביותר עבור כל אחד ואחת מהם. "כשרואים עד כה ילד מתקדם, ומה זכינו לתת לו, הלב מתמלא בשמחה אדירה".

מסקרן, מרגש, מפתיע

ההחלטה לשמש כאם באומנת חירום התבשלה אצל רחל לאורך תקופה: "אחרי שהילדים שלי גדלו מעט, רציתי מצד אחד לעשות משהו שיתן לי משמעות וסיפוק, ומצד שני היה חשוב לי להישאר אמא במשרה מלאה", היא אומרת. "הלכתי עם המחשבה על כך בתוכי תקופה ממושכת, ואחרי שיחה ארוכה עם החברה עליה סיפרה לי בתי, הגענו להחלטה שזהו הזמן לפתוח את ביתנו לילדים נוספים. עברנו תהליך הכשרה ממושך דרך מכון סאמיט, המפעיל את אומנת החרום באזור ירושלים והדרום, וכמה שנים אחרי שסיימתי לקום לילדיי בלילות, פתחנו בסבב שני של גידול קטנטנים".

מהם גילאי הילדים שמגיעים אליכם?

"רוב הפעמים מדובר בתינוקות, אבל יש גם מקרים בהם אלו ילדים גדולים יותר. כאשר לא היתה אפשרות אחרת, קיבלנו אפילו ילד קרוב לגיל 6. לפעמים מגיעים יחד שניים או שלושה ילדים, שהם בדרך כלל אחים, וחשוב להשאיר אותם יחד, כדי לרכך במידת מה את קושי המעבר".

(צילום: shutterstock)

איך מקבלים הביתה מהרגע להרגע ילד שלא יודעים עליו כלום?

"זה בהחלט מצריך איזושהי יכולת התגמשות. יכול להיות שכבר תכננתי סידורים לאותו שבוע, ופתאום מגיעה שיחת טלפון עם בקשה שנקבל אלינו תינוק חדש. באותו רגע אני מתחילה לשנות תוכניות, וכל הבית מתחיל לזוז. יש התארגנות מבחינה טכנית, של קניית דייסות, טיטולים ועוד, וגם התרגשות פנימית של כולם, לקראת המפגש המסקרן עם הילד החדש. היתה פעם אחת שהגיעו אלינו שני ילדים יום וחצי לפני פסח, ביום גשום במיוחד. יש לי שני ארונות מלאים בציוד ובגדים עבור כל גיל אפשרי, ובכל זאת לא מצאתי להם משהו מתאים ללבוש. לפעמים ילד הוא שמן יותר, לפעמים רזה, ולא כל בגד מתאים עבורו. אז דאגתי להם לארוחה חמה, השכבתי אותם לישון, ובזמן בו כולם היו עסוקים בהכנות קדחתניות לחג, יצאתי לקנות להם בגדים". 

בשלב הראשון בו מגיע הילד, ההסתגלות דורשת השקעה. "מדובר בילדים שהוצאו מביתם ברגע אחד, ולכן המידע שאנחנו מקבלים עליהם הוא מינימלי. איך הילד רגיל לישון, עם מוצץ או בלי? האם הוא יודע לשתות מבקבוק? ואיך הכי נכון להרגיע אותו? את התשובות לכל השאלות האלה עליי לגלות בעצמי", אומרת רחל. "בנוסף, הילדים האלה רק לפני רגע נקרעו מהוריהם, ואם מדובר בילדים בגילאי 3-4, אז יכול להיות שהם עברו כבר רצף של קשיים. אנשים לפעמים שואלים אותי איך אני מתחילה לקום שוב לתינוקות בלילות, אבל איתם דווקא קל יותר, כי עם הילדים הגדולים זה הרבה יותר מורכב. הם לא מכירים אותי, ועליי להתחיל לבנות איתם קשר של אמון. בעבר לא ידעתי מה לומר להם ואיך להסביר את המציאות החדשה, אבל עם הזמן הבנתי שחום ואהבה ממיסים את כל החומות. למדתי גם לא להיבהל אם אין מצידם שיתוף פעולה, ואפילו אם הם דוחים אותי ממש. עם כל ילד שמגיע, אנחנו לוקחים נשימה עמוקה, ויודעים שלמרות שהתקופה הראשונית תהיה מאתגרת, נצליח לעבור אותה".

קושי נוסף שעולה, הוא של ההסתגלות המשפחתית למציאות המשתנה. "לפעמים אין אצלינו אף ילד בבית, ואז ברגע אחד מגיעים שלושה ילדים חדשים. ממציאות רגועה ומרווחת, אנחנו עוברים לעבודה אינטנסיבית סביב השעון. גם רגשית, צריך להכיל את השינוי החדש, ולראות שכל ילדי הבית מסתגלים אליו בצורה בריאה".

לא קשה לך להיות דווקא בצומת הדרכים המטלטל הזה?

"בהתחלה באמת לא הייתי בטוחה שיש לי כוחות לעמוד בכך. אני מקבלת את הילד בדיוק אחרי שהוא נקרע מהוריו, ובעבר הרגשתי שאני לפעמים בתפקיד 'הרעה' בעיניו. התייעצתי על כך עם הרב שלנו, והוא אמר לי את האמת הפשוטה: לא אני קבעתי את מציאות חייו המטלטלת ולא אני בחרתי עבורו את המשברים שיעבור בחייו, אבל אני היא זו שיכולה להיות שם עכשיו בשבילו ולעטוף אותו בחום ואהבה. אני יכולה להצמיח עבורו מציאות שהיא בוודאי טובה יותר ממה שהוא חווה עד עכשיו, ולמרות שלפעמים ההתקדמות היא איטית, זה עדיין עדיף על מה שהיה לו. לא צריך להיבהל מחוסר השלמות, אלא לראות איך אנחנו מתקדמים לעבר עתיד טוב יותר. יש אפילו מקרים בהם אנחנו מקבלים ילד, ולפני שמספיקים לייצב אותו, הוא כבר עובר הלאה. אבל גם כשזה לא נראה לנו מאד מתגמל, ברור לנו שהיינו משמעותיים עבורו". 

איך מתמודדים הילדים שלכם עם האתגר?

"זה בונה מאד את כולם. הילדים למדו להעריך את מה שיש להם, וגם לוותר, לתרום אחד לשני ולהוציא מעצמם כוחות שהיו חבויים בתוכם. הגדולים מביניהם לפעמים מפרגנים לי, לוקחים אחריות על הבית, ומעודדים אותי לצאת ליום או יומיים של הפסקה. בנוסף, אני רואה איך הם מסתכלים על אדם עם קשיים או מישהו שונה, ומקבלים אותו ברגישות והבנה. המציאות לימדה אותם לאהוב כל אדם כפי שהוא". 

הקשר הזוגי אף הוא עובר שינויים. "אני מרגישה שהקשר עם בעלי העמיק יותר דווקא דרך האתגר הזה, שעלינו להתמודד מולו יחד. יש אמנם זמנים אינטנסיביים, בהם אנחנו מזיזים את הקשר בינינו קצת לצד. הגיעו אלינו לא מזמן 3 ילדים יחד, ואחד מהם היה תינוק שלא הצלחנו להבין מהו האוכל המתאים עבורו. במשך שבועיים הוא בכה הרבה, ולא הספקתי להחליף כמעט שום מילה עם בעלי. אבל בדרך כלל המציאות היא לא כזו, והמצב הוא רגוע יותר. גם כאשר מגיע ילד חדש הביתה, עדיין תהיה ארוחת צהריים מבושלת, השבת תהיה מוכנה בזמן, ואפילו לאירועים משפחתיים נצליח להתארגן. הבית עדיין שומר על איזושהי שגרה ברוכה, כי עם כל השינויים והעומס, אנחנו ממשיכים לתפקד. צריך בשביל זה תמיכה רחבה של המשפחה, ויש לנו אותה - כולם שותפים לעשיה, לעזרה ולשמחה הגדולה סביב העניין".

מלווה את הילדים בתפילות

ברגע שנמצא לילדי אומנת החירום סידור מתאים, הם ממשיכים הלאה. פעמים רבות הם חוזרים לידי הוריהם, ולפעמים עוברים למשפחת אומנה קבועה או לאימוץ. "כשילד הולך למקום שיהיה טוב עבורו זה משמח, אבל יש פעמים בהן הוא חוזר לבית עם מורכבות, ואז התחושה היא קצת יותר כבדה", אומרת רחל. "עם זאת, ברור לי שהקב"ה מוביל את הילד הזה, וכי לא תמיד מה שאני חושבת שיהיה טוב עבורו הוא באמת הדבר הנכון. כל שנותר לי לעשות, הוא ללוות את הילדים בתפילה חמה, ויש כאלה שאני ממשיכה להתפלל עליהם ליד נרות השבת עד היום".

(צילום: shutterstock)

תוכלי לתאר את רגע הפרידה?

"הייתי מחלקת את זה לשני חלקים. מצד אחד זה קורע לב. ילד שהשקעתי בו, התחברתי אליו ואהבתי אותו עוזב את הבית, ואני נשארת בכל פעם מחדש עם איזו תחושה של שיתוק. אבל מצד שני זה לא תמיד ככה, כי אנחנו עוברים עם חלק מהילדים שמגיעים אלינו תהליך לא פשוט. הם מגיעים עם קשיים רגשיים, אנחנו מחפשים את הדרך ללב שלהם, ועוד לפני שהספקנו להגיע לשלב של חיבור עמוק, הם כבר ממשיכים הלאה. גם שם קשיי הפרידה קיימים, אבל זה עדיין אחרת. מעבר לכך, אנחנו הולכים כל הזמן עם הידיעה שזה זמני, ולכן במקום מסוים בנפש לא נותנים לעצמנו להיקשר עד הסוף. סיפרה לי חברה ממשפחות אומנת החירום, שהבן שלה מגיע בכל פעם הביתה, מתלהב מהתינוק החדש, ובאותה נשימה אומר שהוא לא רוצה להיקשר אליו יותר מידי, כדי שהפרידה לא תהיה אחר כך קשה מידי עבורו".

ועם כל זה, היו ילדים שנקשרתם אליהם במיוחד?

"האמת היא שהילדים שהכי נקשרתי אליהם, היו אלה שאתגרו אותי במיוחד. הגיעו אלינו שני אחים בני 4-5, עם מורכבויות לא פשוטות, שהיו אצלינו ותוך כדי חשו תחושה חזקה כי מדובר במקום זמני עבורם. ילדים שמגיעים לאומנת חירום יודעים שמדובר בפתרון לא קבוע, אבל במקרה הזה נראה היה שעניין הארעיות תופס בליבם מקום משמעותי יותר. זה יצר אצלם בלבול, חוסר רצון להיות אצלינו, וחוסר שיתוף פעולה איתנו כהורים. הם רק חיכו לרגע בו יוכלו לעבור למקום קבוע, ועם כל מה שעשינו עבורם, זה לא היה קל. למרות זאת, דווקא ברגע שהם עברו למשפחת אומנה קבועה, בכיתי בכי אדיר שלא זכור לי כמותו קודם. ההשקעה הגדולה שהשקענו בגידולם קשרה אותנו אליהם באופן עמוק במיוחד, והמשכנו ללוות אותם אפילו עוד קצת, גם אחרי שהם הגיעו כבר למשפחה חדשה".

מחמאות מכיוון לא צפוי

עם כל הקשיים, רחל לא מוותרת לרגע על העשיה המיוחדת. "הידיעה שלילד הזה טוב יותר אצלינו מאשר במקום בו הוא היה, נותנת לי את הכוח. אפשר לראות בחוש איך ילד שהיה מופנם, למשל, נעשה יותר פתוח, ואיך ילד שהגיע מבוהל ולא רגוע מתחיל לישון טוב בלילה. לפעמים אנחנו מקבלים מחמאות אפילו מההורים הביולוגים של הילדים, למרות שהם סוחבים איתם סביב הסיטואציה הזו הרבה כאב. הם פוגשים את הילדים פעם בשבוע במרכז קשר, רואים שטוב להם, והיו כבר מקרים בהם אפילו ביקשו שהילד יישאר אצלינו ולא ייאלץ לעשות מעבר נוסף. אחד התינוקות, למשל, שהיה אצלינו במשך 8 חודשים, ועבר אחר כך לאימוץ. הבת שלי התגעגעה אליו מאד, ולכן יצרנו קשר עם הוריו החדשים, והם הבטיחו לבוא לביקור. אבל הם באו לא רק עם הילד, אלא גם עם מתנה וברכה מרגשת, כאות תודה על כך שהיינו שם, משמעותיים כל כך עבורו בחודשים הראשונים לחייו. האמירות החיוביות האלה נותנות הרבה כוח, ועוזרות לנו להמשיך בהתמודדות". 

התחושות הטובות מלוות את רחל מכיוון נוסף. "העובדה שעליי להתמודד עם הרבה חוסר ודאות וחוסר שליטה, לימדה אותי להוריד את הראש מול המציאות, לקבל את מה שבא ולצלוח גם מצבים מורכבים. מעבר לכך, כל ההסתכלות שלי על החיים השתנתה".

מקור כוח נוסף בהתמודדות, הוא הגב החזק שמקבלות משפחות אומנת החרום מצוות הליווי המקצועי של עמותת מכון סאמיט, אשר אחראית על כל משפחות האומנה מאזור ירושלים והדרום. "הם מגיעים אלינו מידי שבוע כדי לתת מענה לכל קושי שעולה, אצל ילדי האומנה או אצלינו", אומרת רחל. "בנוסף, בכל פעם אחרי שילד עוזב, אנחנו עוברים יחד איתם תהליך של עיבוד ולמידה לעתיד. נשות הצוות המקסימות הפכו עם הזמן לחברות טובות, ואני פונה אליהן לפעמים אפילו רק כדי לפרוק קצת מהלב. מגיעות אלינו באופן קבוע גם בנות שירות כדי לסייע בטיפול בילדים, ולפעמים הילדים שלי צוחקים על כך שהן מכירות אותם יותר טוב מאיתנו. וכמובן - ישנו מימון מלא עבור כל ההוצאות הנדרשות לצורך העניין".

בעקבות משבר הקורונה, והעליה בדיווחים על מציאות משפחתית מורכבת, ישנו צורך הולך וגובר במשפחות אומנה, ובעיקר במשפחות אומנת חירום. "יש לנו כיום 7 משפחות אומנת חירום במחוז ירושלים ו-4 במחוז דרום", אומרת אביטל לזובסקי, האחראית על תחום משפחות אומנת החירום במחוז ירושלים. "בשנת 2020 עברו אצלינו 65 ילדים, הקטנה ביותר בגיל יומיים, והגדולה בת 6 וחצי, כשהמטרה היא לספק להם סביבה משפחתית בטוחה ומוגנת. לאורך התקופה עוברים הילדים תהליך משמעותי ביותר של שיקום וצמצום פערים התפתחותיים, ותוך כדי כך אנחנו מאבחנים את מצבם, ומגבשים עבורם המלצות לטווח הארוך. לפרויקט מתאימות משפחות שאחד מבני הזוג בהן לא עובד, והילד הצעיר ביותר שלהן הוא בן 8 ומעלה. שירות האומנה מלווה את המשפחות באופן צמוד בהכשרה, תמיכה רגשית, ועזרה טכנית ככל הנדרש. תקופת הקורונה הפגישה אותנו עם מצבים מורכבים יותר מהרגיל, של ילדים שחוו פגיעה מתמשכת בבתים, בלי יציאה למסגרות, ואנחנו זקוקים למשפחות שירצו ליצור עבור אותם ילדים חיבור וקרבה מחדש, דווקא בתקופה של ריחוק".

מעוניינים לשמש כמשפחות אומנת חירום? צרו קשר עם מכון סאמיט – www.summit.org.il