מה גורם לילד לשדר חוזק, כוח ואלימות גם אם אינו נחשף אליה? לא תאמיני!

הטלפון צלצל. "רק שמישהו לא ישמע מה קורה פה, היא מהרהרת בלבה, ותוך כדי הליכה לטלפון היא מנסה להיות נחמדה ולהשתיק את הקטנים.

 "שלום, גב' אמסלם? מדברת ציפי הגננת של דוד, מה שלומך?".

"כן, ציפי, מה נשמע? הכל בסדר! יש הודעה חדשה למחר?".

"האמת שהכל ממשיך כרגיל, ב"ה. התקשרתי מסיבה אחרת, את פנויה לשיחה?".

הלב שלה התחיל לדפוק, מה כבר יכול להיות שקרה? דוד בסה"כ בן 4, ויש בעיות...

היא מסמנת לבעלה שייקח את הקטנים לחדר כדי להתפנות לשיחה, מסתירה את הפומית ולוחשת לו, "זו הגננת של דוד, קח אותם לחדר".

"כן, אני פנויה, אני שומעת ומקשיבה".

"רציתי לשאול", אומרת ציפי, "מה קורה בבית, איך דוד? יש קצת בעיות בגן שרציתי להעיר את תשומת לבך אליהם, אבל חשוב לי לשמוע ממך"...

היא סיפרה לגננת את האמת. "כמו בכל בית, את יודעת, יש קצת בעיות, הוא לא כ"כ מקשיב, עושה בעיות לפני השינה, קצת קשה אתו לפעמים, אבל זה לא נראה לי חריג. בגיל הזה יש בעיות כאלה, אני מניחה"...

"תראי", אומרת ציפי, "אני חייבת לשתף אותך בקושי שיש לדוד בגן. בחברה אני רואה שקצת קשה לו, הוא כל הזמן מדבר בטון של ילד גיבור, חזק ומאיים, אומר לילדים שהוא ירביץ אם ייקחו לו או יעשו לו. הרבה ילדים מפחדים ממנו, משפטים כמו, 'אני אגיד אותך לאבא שלי, הוא ירביץ לך עם מקל', 'אני אתן לך בעיטה כואבת', גם אם לא עשו לו שום דבר. משהו בו לא רגוע, אני מרגישה. גם בשעות היצירה בגן קשה לו מאד לשבת, בכלל, באופן כללי הוא לא יושב ומתעסק. רציתי לשאול... האם הוא נחשף לאלימות בבית?", שאלה בחשש... "אני יודעת שאתם הורים צעירים ואוהבים, משהו פה לא מסתדר לי... אבל הילד לא רגוע, ולכן אני מתקשרת, לשאול".

"מעניין, לא חשבתי שכך, לא שמתי לב לדבר כזה אף פעם. אני מנסה לחשוב מה גורם לו להתנהג כך. בבית שלנו חס ושלום אין בכלל הרמות ידיים, וכמו שאת מכירה אותי אני אמא מאד אוהבת, מנשקת...".

"כן, אני מנסה לבדוק אתך, זה בולט מאד אצלו. אני גם חוששת שהחברה תתרחק ממנו, משהו חייבים לעשות".

"תראי, אני מבטיחה לבדוק את זה, ונראה מה קורה. יש לך עצה מה לעשות?".

"לא, אני קודם כל מבררת אתך. אולי נערב את פסיכולוגית הגן...".

"אני אדבר עם בעלי ונחליט, בסדר? תודה שאת מעדכנת אותי, אני ממש מודה לך, נהיה בקשר! שלום".

היא ניתקה את השיחה, כולה מבולבלת. בעלה עמד בצד וניסה להאזין. הם תפסו את הראש, דוד שלהם, הילד הבכור והאהוב כ"כ, מה קרה לו?

* * *

זו אמא מדהימה! הכרתי אותה מקרוב. אמא אוהבת ואכפתית, מנשקת ומחבקת.

היא לא הפסיקה להודות לגננת שהעירה את תשומת לבה.

היא הגיעה אלי בוכה ושבורה. היא לא חלמה שדוד שלה במצוקה, כפי שהגננת תיארה. היא הייתה בטוחה שהכל טוב. בבית היא "שורדת" ו"מסתדרת", חוסר משמעת כמו כל הילדים, היא אמרה לי, אבל שהילד לא רגוע??? מה קרה לו? אולי עשו לו משהו?

היא נלחצה מאד, ואני הרגעתי. אחרי שיחה קצרה, התמונה התבהרה.

אז מה גורם לילד לשדר חוזק, כוח ואלימות גם אם אינו נחשף אליה?

האם הוא באמת מרגיש חזק? ומה גורם לו להיות לא רגוע?

בפגישה הסברתי לה את הכל, ובמשפט אחד היא הבינה את התמונה השלימה.

ילד מרגיש מוגן, בטוח ורגוע כאשר הוא מרגיש שיש הורים חזקים מולו, וכשהוא לא מרגיש כך - הוא מרגיש צורך חזק להגן על עצמו.

דוד המתוק הוא ילד חכם ונבון מאד. הוא פשוט במצוקה רגשית. בגלל זה הוא מתנהג כך, וכאשר אתם, ההורים, תתנו לו את הביטחון הזה, הוא לא ירגיש שום צורך לדאוג לעצמו.

"אז מה עושים? איך נותנים ביטחון לילד?", היא שואלת.

זה פשוט מאד. את לא צריכה לפתור כל בעיה לגופה. כאשר הילד יקבל גבולות ברורים ומשמעת נכונה, הוא כבר יקבל את הכל.

ילד שלא מקבל משמעת - לא מרגיש ביטחון והגנה.

ילד שאין לו גבולות ברורים, מרגיש שהוריו חלשים, וממילא הם לא יכולים להגן עליו. ילד חכם כמו שלך מיד נחלץ לעזור לעצמו, וזה מה שהוא עושה בחברת ילדים. הוא מרגיש צורך להגן על עצמו לפני שתגיע הסכנה... זה ממש משקף את המצוקה שלו. הוא צריך להראות שהוא חזק, כי זה מה שמרגיע אותו, אבל בתוך תוכו הוא מפוחד ממש..

"את יודעת, הוא עושה את זה גם מול סבתא ודודים, ואני אומרת לו שלא יפה להתנהג כך, אבל לא חשבתי שההתנהגות הזו מצביעה על משהו".

וכל השאר? אלו סימפטומים של חוסר גבולות. אם הילד מרגיש מצוקה - הוא לא יכול לשבת רגוע בשעת יצירה ולסיים מטלה עד הסוף. גם אין לו קולות פנימיים של משמעת עצמית שיגידו לו לשבת. כנ"ל בשעת משחק.

עשינו יחד עבודה, שלב אחר שלב, כיצד להרגיל את הילד למשמעת. בהתחלה זה לא היה קל, הילד בכה והתמרד - הוא לא היה רגיל שיש מישהו שמחליט בשבילו. אחרי יום-יומיים ראינו את השינוי!

הילד התחיל להיות שמח, נרגע, הפך לממושמע.

ובגן?

הטלפון מהגננת לא אחר לבוא.

"מה עשיתם, שיש שינוי כזה עם דוד?", שאלה הגננת.

ב"ה, בסייעתא דשמיא הילד עלה על דרך המלך. הילד היה מאושר ושמח, והוריו היו יותר.

"אני חייבת להגיד לך", אמרה לי.

"ראיתי שקשה אתו בבית, שהוא לא מקשיב ושקשה לו לקבל הוראות וסמכות, אבל קצת התעלמתי מזה, והרגעתי את עצמי שכך קורה בכל בית... ואני רוצה להגיד לך שעכשיו הבנתי בעצמי שכשאין גבולות - יש הרבה בעיות, וכשפותרים את הבעיה השורשית, שהיא גבולות, כל הבעיות מסביב נפתרות".

* * *

אמא יקרה!

אם יש לך קשיים בבית עם ילדיך, אל תרוצי לפתור בעיה-בעיה לפני שאת בודקת מהשורש.

כאשר ילדיך יקבלו גבולות ברורים, סמכות ומשמעת נכונה ובריאה - כל הסימפטומים ייעלמו.

בהצלחה!

יוכי דנחי היא תומכת רגשית רב תחומית ומנחת הורים, מומחית למשמעת וסמכות בשיטת אימהות מודעת Yd0548414745@imahut.org.il