’תן לי אור’ (’أعطني الضوء’): הסיפור המפתיע מאחורי הקליפ שחרך את הרשת

ברקע הסכמי השלום בין ישראל למדינות האזור, איכשהו שכחנו את השכנים שלנו, הפלסטינאים, עד שצפיתי בקליפ מדהים של זמר יהודי חרדי עם ילד ערבי פלסטיני בו שניהם שרים על הדבר שחסר לכולם וכולנו מבקשים אותו מאלוקים כל יום, 'תן לי אור' וכמו שהילד הפלסטיני שר בשפתו 'אטיני נור' (أعطني الضوء).

אבי אילסון (32) אב לשלושה, זמר ויוצר חרדי הבולט בעיקר בזכות הקליפים המושקעים והמעניינים שלו, האחרון שבהם והמדובר ביותר זה הקליפ האחרון 'תן לי אור' שזכה להצלחה אדירה עד כדי כך שהקליפ נעשה בשנית עם הילד יחיא מסלמא, פלסטיני מהכפר בית ג'אלה הסמוך לירושלים.

"יום בהיר אחד קיבלתי טלפון", מספר אילסון, "על הקו היה נציג של עמותת 'תקווה ומרפא' ששאל אותי האם אני מוכן להגשים חלום לילד פלסטיני ולשיר אתו ביחד את השיר שלי. לא ייחסתי חשיבות לבקשה, זה היה נראה לי עוד מתיחה אחת מיני רבות. שם בעצם הסתיימה השיחה והמשכתי בשגרת יומי".

(קרדיט: עמותת תקווה ומרפא)

"אתה בטח שואל למה לא ייחסתי חשיבות לכזאת בקשה", שואל אותי אבי ומיד משיב, "זה לא היה נראה לי הגיוני משום כיוון שהסתכלתי על הזה. תחשוב אתה, האם חלמת אי פעם שזמר יהודי, ולא רק יהודי אלא חרדי, ישיר ביחד עם ילד ערבי, ולא רק ערבי אלא ערבי פלסטיני?! מכל צד שהופכים את זה, אתה מבין שזאת מתיחה".

אבי אילסון (צילום: יח’’צ)

בשיחה עם הילד, יחיא מסלמא, שאלתי אותו מניין צץ לילד פלסטיני הרעיון המוזר הזה? הוא השיב לי, כשהוא מגולל בפני את סיפור חייו. "נולדתי כמו כל תינוק רגיל וחמוד, ובגיל ארבעה חודשים גילו אצלי מחלת כליות קשה שמכריחה אותי להגיע שלוש פעמים בשבוע למחלקת הדיאליזה אצל הבני דודים שלי היהודים בבית החולים 'שערי צדק' בירושלים", מספר יחיא. "שערי צדק הוא בעצם הבית השני שלי או יותר מדויק לומר הבית הראשון שלי, כי את רוב חוויות הילדות שלי אני חווה שם, ושם עם השנים הכרתי את המתנדבים והמתנדבות של ארגון 'תקווה ומרפא', בראשות הגברת הנפלאה דבורה אגסי, הם מגיעים באופן קבוע למחלקה בכדי לשמח את כולם וגם אותי ללא הבדל בגלל שאני ערבי, בנוסף הם עובדים קשה בכדי להציל את חיי ולמצוא לי תורם כליה מתאים".

(צילום: משה ביטון)

ולמה החלטת שאתה רוצה לשיר עם זמר יהודי?

"כל חיי אני חולם על מוזיקה. אני אוהב לשיר ולשמוח כי תכל'ס זה מה שיש לי בחיים, אבל כשהמתנדבים שרו לי את השיר של אבי אילסון נדלק בי משהו, שים לב למילים ואז תבין", אומר לי יחיא, ומקריא לי את מילות השיר במבטאו הערבי: "יש רגעים אתה מתחיל את השגרה, וזה קשה לא נורא, לא נורא, גם אם בחוץ הכל חשוך לא נראה, תעלה השמש בזריחה, ויש בך את הכח לראות מתוך החשכה. תן לי אור, אני תמיד אזכור, מודה אני לך כל בוקר, אור, תן לי אור כי בלב יש חום תמיד באמונה שלמה.

"עכשיו יותר קל לך להבין למה התחברתי למילים הללו, שמדברות על שגרה קשה, שזה בעצם מה שקורה לי. על איך הכל חשוך ולא נראה, ואז הוא מבקש מאלוקים שיתן לי אור כדי שיאיר לי את החושך שאני נמצא בו", אומר יחיא.

(צילום: משה ביטון)

"הנה הילד החמוד מהקליפ"

אין ספק שהשיחה עם יחיא מרגשת במיוחד כי התרגלנו לחשוב על שכננו הערבים באופן שלילי, ולפתע ניצב מולי ילד קטן שרק רוצה לחיות.

איך החברים שלך התייחסו לשיר המשותף שלכם?

"התשובה לכך עצובה, וזה בגלל שכרגע בגלל הקורונה כמעט ואין לי חברים. אני בקבוצת סיכון גדולה מאוד ואסור לי לפגוש את החברים שלי, בעצם כמעט שנה שאני לא הולך לבית הספר".

(צילום: משה ביטון)

אז בכפר לא יודעים?

"וודאי שיודעים. אני כל הזמן מקבל תגובות. למשל היום כשחיכיתי להסעה של בית החולים מישהו זיהה אותי ואמר לי 'הנה הילד החמוד מהקליפ'. כל הזמן אנשים רואים אותי ואומרים לי 'כל הכבוד', 'כמה אתה מחזק אותנו', וזה משמח אותי ונותן לי כח. קיבלתי המון תגובות על השיר, אפילו צוות בית החולים והרופאים מבקשים ממני כל הזמן לשיר את השיר, אז אני שר להם אותו גם בעברית וגם בערבית.

"ידעתי שיש סיכוי שאבי לא יסכים לשיר איתי", אומר יחיא. "אבל אני כבר החלטתי שגם אם הוא לא יסכים לשיר איתי, אני אלך לשיר את השיר לבד באולפן".

אבי שמשתתף בשיחה מגלה לי כי עשו ליחיא בר מצווה במחלקה. הרמתי יותר מגבה למשמע אוזני, מה לערבי, נחמד ככל שיהיה, למצוות התורה? "לכל ילד יהודי יש חלום לעשות בר מצווה והוא מגשים את החלום שלו", מסביר אבי. "וגם ליחיא היה חלום לשיר איתי באולפן, וארגון 'עזרה ומרפא' הגשים לו את החלום, וכמו שבבר מצווה של ילד יהודי זורקים סוכריות, לכן גם כשיחיא הגשים את חלומו הרמנו אותו במחלקה וזרקנו עליו סוכריות".

(צילום: משה ביטון)

יחיא מתערב בשיחה ומפרט יותר: "זה לא סתם סוכריות. אם תשים לב בקליפ יש פאזל שמתחבר למילים 'תן לי אור', וכל אחד שמביא חלק פאזל מקבל סוכריה שהעטיפה שלה ממותגת 'בתן לי אור' ואלו הסוכריות שאבי זרק עלי, ועד היום אני מחלק לכל הילדים במחלקה".

אם כבר דיברנו על הקליפ המקורי 'תן לי אור', האם חלמת שהקליפ שלך יגיע ליותר ממיליון צפיות ביוטיוב?

"ת'אמת שבחלום הכי ורוד שלי לא חלמתי לכזו הצלחה", משיב אילסון בכנות. "כל הסיפור של השיר הזה נולד בסייעתא דשמיא. השיר נשלח אלי על ידי המלחין אלחנן אלחדד, אברך כולל בירושלים, בוגר ישיבת 'עטרת ישראל'. הוא שלח לי את השיר, שמעתי אותו אבל השיר פרח מזיכרוני. לפני שנה בחורף שעבר, חזרתי מהופעה בברזיל והטיסה חזרה ארוכה מאוד. התחלתי לשמוע לחנים של כל מיני מלחינים, ואז שוב שמעתי את השיר ואמרתי לעצמי: 'איך זה התפספס לי?'. חשבתי שבטח הוא כבר מכר את הלחן למישהו אחר. מיד כשירדתי מכבש המטוס שלחתי לו הודעה שאני רוצה את השיר, הוא אמר לי שזה כבר אצל זמר גדול אחר, שבסופו של יום לא רכש אותו. מיד חטפתי את השיר בשתי ידיים. ומי שעשו את העיבוד הם אלי קליין ואיצי ברי. את הקליפ עשה חיים עטון, שהולך עמי כברת דרך ארוכה בתחום ההפקות והקליפים. השיר יצא בבין הזמנים אב האחרון, ומיד חווה חיבוק גדול מהקהל. לאחר מכן התגלגל כל הסיפור עם יחיא, שריגש כל כך הרבה אנשים".

אני לא אוהב להרוס דברים כל כך יפים, אבל כאמונים על מצוות האלוקים נצטווינו בתורתנו הקדושה על מצוות "לא תְּחָנֵּם" (בספר דברים פרק ז') והמשמעות שלה ועיקרה הוא התרחקות יהודים מגויים מחשש להיטמעות בתרבותם. אלו כוללים איסור על מכירת קרקע בארץ ישראל לגויים, על נתינת מתנת חינם ועל מתן תשבחות להם. ואז מתבקשת השאלה האם אין כאן חשש של איסור זה?!

הסיפור המפורסם על ה'נודע ביהודה'

אבי לא מתבלבל משאלתי "לא עשיתי שום דבר על דעת עצמי, בהתחלה נרתעתי מעט והלכתי להתייעץ עם הרב שלי, והוא סיפר לי את הסיפור הידוע על ה'נודע ביהודה', שבאחד הימים לאחר תפילת ערבית כשחזר לביתו נתקלו עיניו בנער נוצרי אחד לבוש קרעים, שעמד ברחוב היהודים. סלים ריקים בידו והוא ממרר בבכי. ניגש אליו ה'נודע ביהודה', רבי יחזקאל לנדא ושאלו בחמלה: 'מה מעשיך ברחוב היהודים לפנות ערב, ועל מה אתה בוכה?!' סילוני דמעות פרצו מעיני הנער הנוצרי, והוא התחיל לספר: 'יתום אני מאמי, ואבי שמלאכתו מלאכת נחתום, לקח לו אשה אחרת, מפלצת בעלת לב חלמיש ואכזרית, בכל יום בבוקר השכם היא מעמיסה על שכמי סלים מלאים ככרות לחם, ועלי למכור את הכל במשך היום ברחובות העיר, אם אינני מצליח למכור את כל הלחם, הריני מקבל מכות אכזריות מאמי החורגת, היום קרו 'ששון ואסון' בבת אחת. הצלחתי למכור את כל ככרות הלחם, אבל לאחר ששקעה השמש ורציתי לחזור לבית אבי, מיששתי בכיסי, והנה כסף הפדיון, בסכום של שלושים זהובים, אבד או נגנב ממני ואיננו. אם אחזור בידיים ריקניות, נכונים לי שבטים ומהלומות מאת אימי החורגת, כל היום לא אכלתי מאומה, ועכשיו אני תועה ברחובות ומפחד לשוב הביתה'.

(צילום: יח’’צ)

"נכמרו רחמיו של רבי יחזקאל על הנער הנוצרי. הוא הביא אותו אל ביתו, ונתן לו לאכול ולשתות. לאחר שגמר את סעודתו הוציא הרב מכיסו שלושים זהובים, סכום כסף הפדיון שאבד לו, לנער הנוצרי, מסרם לידו והלה חזר לביתו בלב שמח.

"שנים רבות לאחר המאורע הזה, שהרב בעצמו לא ייחס לו ערך רב, הגיע ליל שביעי של פסח. לאחר סעודת החג, בני ביתו של הרב, כבר היו שקועים בשינה ורק הרב בעצמו היה עדיין ער. הוא היה בחדר הספרים שלו ועסק בתורה, פתאום קלטו אזניו הדי צעדי חרש המתקרבים לבית, נשמעה דפיקה קלה הדלת נפתחה, ולתוך החדר נכנס נוצרי אחד. הרב סקר אותו במבט תמוה ושאל אותו מה הוא מבקש ולמה הוא בא אליו עכשיו באישון לילה?! הלה הסתכל לצדדים ואחרי כן ניגש אל הרב ולחש לו באזנו: 'הרב איננו מכיר אותי? אני הנני אותו הילד הנוצרי, שלפני כמה שנים עשית איתי טובה גדולה, הכניסני לביתו, האכילני והשקני, וגם סכום כסף נתן בידי, והצילני מזעמה של אם חורגת, מרשעת ואכזרית. עכשיו כאשר נודע לי כי פורענות איומה מתרחשת לבוא על עדת היהודים בפראג, נזכרתי במאורע זה, והחלטתי לבוא בלאט ובסתר לבית כבודו ולגלות את אזנו על האסון הצפוי לעדתו', השיב הנוצרי וסיפר.

"בבית אבי הנחתום ובעצת אמי החורגת הרשעית, התאספו לפני כמה ימים כל האופים הנוצרים שבעיר והחליטו לאבד את כל היהודים שבפראג בלילה אחד, הם יודעים כי במוצאי חג המצות שלכם ממהרים היהודים לאכול לחם חמץ, האופים הנוצרים מכינים בשבילם לחם למוצאי חג הפסח (כפי המסופר היו יהודי פראג בימים ההם נזהרים מלאכול פת גויים בכל ימות השנה, ורק במוצאי פסח שאי אפשר ליהודים להכין בעצמם לחם חמץ, התירו הרבנים פת פלתר נכרי בתור הוראת שעה). והנה המשיך אותו נוצרי את סיפורו, השנה, החליטו כל הנחתומים הנוצרים בסודי סודות לשים רעל בפת הנאפית על ידם בשביל היהודים ולהמית על ידי עצת רשע זאת את כל יהודי פראג בלילה אחד. הנה גיליתי לכבודו רז איום ונורא', סיים הנכרי את סיפורו, 'מובטחני כי הרב לא יגלה את סודי, ויחד עם זה יחפש עצות להציל את עדתו ממוות ודאי'.

"חיוורון מוות כיסה את פני הרב, חלחלה פנימית הסעירה אותו בשמעו את הדברים האלה, מתוך לב עמוק הודה לנוצרי שגילה את אזניו בדבר האסון הצפוי לקהילתו וכשנפרד הלה ממנו נשאר הרב יושב תפוס במחשבותיו, נקפה שעה אחר שעה והרהורים שונים הסתחררו בלבו, איך לקדם את פני הרעה, הוא החליט שלא לגלות לאף אחד מה ששמע עכשיו, אולם צריך דחוף למצוא עצה איך להציל את בני עדתו ויחד עם זאת לגלות את מזימת הרשע לממשלה, תווי פניו הפיקו מתינות וישוב הדעת, והנה נצנץ במוחו רעיון וברק אור חלף על פניו.

כך ניצלו כל יהודי פראג

"בליל אחרון של פסח נסגרו בפקודת הרב, כל בתי הכנסיות והמדרשות שבעיר והכרוז יצא ברחובות היהודים, כי הרב ידרוש היום לאחר תפילת שחרית על אודות ענין נחוץ הנוגע ליסוד היהדות וקיומה, וכל בני העיר מוזמנים לבוא להתפלל בבית הכנסת הגדול ולשמוע את דברי רבם... 'רבותי', פנה הרב אל בני קהילתו, 'הלא יודעים אתם כי לצערנו התורה הולכת ומשתכחת, המוחות אטומים והלבבות סתומים, וגם חכמי הדור עלולים לפרקים לטעות ולשגות, לדאבון ליבי מוכרח אני להודות לפניכם כי אף על פי שבקיאים אנו בקביעתא דירחא ובחשבון החגים וסדרי המועדות, בכל זאת אחרי שיגעתי ועיינתי בחשבונה של שנה זו, נוכחתי לדעת כי אני ובית דיני טעינו טעות גדולה וכמעט שהכשלנו את הרבים באכילת חמץ בפסח, טעינו והקדמנו בשנה זו למנות את ימי הפסח יום אחד קודם זמנו, כי צריכים היינו להקדיש את החג למחרת היום ההוא, ולכן תדעו כי טעינו. היום הזה שאנו עומדים בו הוא לא אחרון של פסח, אלא שביעי לחג, ואיסור גמור וחמור הוא לאכול חמץ עד למחרת בערב'...

"מתוך הקשבה מיוחדת שמעו בני עדת ישראל בפראג את דברי רבם הגדול, הם היו כמשתאים, אבל אף אחד מהם לא המרה את פי הרב, כולם סרו בכל לב למשמעת מורם ורבם, וכל היהודים בפראג חגגו את הפסח בשנה ההיא תשעה ימים. כשראו הנחתומים הנוצרים, שאין היהודים באים לקנות מהם את הלחם במוצאי החג, כפי שהיו רגילים בכל שנה ושנה, תבעו אותם לדין לפני שופטי העיר בטענה שנגרם להם עקב כך הפסד כספי עצום, כאשר יצטרכו לזרוק את כל הככרות לחם באשפה.

"השופטים הזמינו את רבי יחזקאל למשפט, ולאחר שהנחתומים הגישו את טענותיהם, הציע רבי יחזקאל לכבד את הנחתומים לאכול מהככרות, כיון שהמשפט עלול להתארך זמן רב ושלא יסבלו מרעב, אך הנחתומים סרבו לאכול מהככרות, הרב הפציר בהם לאכול, או אפילו לטעום מהככרות ושוב סרבו, וכולם ראו ותמהו מדוע מסרבים הם אפילו לטעום מהככרות, ואז הציע הרב לבדוק את הככרות, ואכן בדקו ומצאו כי שמו רעל בלחם שהכינו בשביל היהודים, וכולם נמסרו למשפט. מה הציל את יהודי פראג?", שאל הרב את אילסון, "מידת הרחמים שבליבו של רבי יחזקאל לנדא, שחמל גם על נער נוצרי אומלל לעמוד לו בשעת דוחקו וצרתו".

אילסון מסיים את דבריו בציינו כי רבו הורה לו לשיר עם הילד, כיוון שזוהי מצוות צדקה, אותה מחויב יהודי לתת גם לגוי. כך פוסק הרמב"ם בהלכות עבודה זרה וחוקי הגויים פרק י' הלכה ה': "מפרנסים עניי עובדי כוכבים עם עניי ישראל מפני דרכי שלום, ואין ממחין בידי עניי עובדי כוכבים בלקט שכחה ופאה מפני דרכי שלום, ושואלים בשלומם ואפילו ביום חגם מפני דרכי שלום, ואין כופלין להן שלום לעולם, ולא ייכנס לביתו של עובד כוכבים ביום חגו לתת לו שלום. מצאו בשוק - נותן לו שלום בשפה רפה ובכובד ראש".