איך אדע אם זו חרדה או מצב רוח חולף?

לאחרונה עוברות לי מחשבות אודות אירועים לא נעימים שחוויתי, בעקבותיהם אני מרגישה עצבנות ומתח פנימי, ולפעמים תחושת מחנק. האם זה אומר שאני סובלת מחרדה, או שזה מצב רוח חולף שאין להתייחס אליו?

ישנם ארבעה כללי אצבע עיקריים לזיהוי חרדה.

1. מחשבה - האם את עסוקה כל הזמן במחשבה על מושא החרדה שלך? האם את משחזרת שוב ושוב את הסיטואציה שעוררה את החרדה מלכתחילה או שאת חוששת ממנה? האם קשה לך להתרכז? את עסוקה כל היום בדאגות שונות? חושבת שמשהו נורא עומד לקרות?

2. רגש - מעבר לתחושת פחד ואימה, האם את חשה תחושות נוספות, כמו דיכאון, עצבות, אי-שקט, עצבנות, דריכות ובהלה, תסכול, אשמה או בושה – לעיתים בלי הסבר הגיוני לקיומן?

3. גוף - בנוסף לתחושות הפחד והמחשבות הטורדניות, או בזמן המפגש עם מושא החרדה, האם את מרגישה אחת או כמה מהתופעות הבאות: דפיקות לב מואצות, תחושת מחנק או תחושה שתקוע משהו בגרון, מתח בשרירים, הזעה, רעד בגוף, בחילות, כאבי בטן או כאבי ראש?

4. התנהגות - האם את מנסה ככל האפשר להתרחק ולהימנע ממה שמעורר אצלך חרדה? את מרגישה שהפכת עצבנית יותר? קפדנית? תלותית יותר, או אולי אדישה יותר ומסוגרת?

שינויים גופניים, מחשבתיים, רגשיים והתנהגותיים הם ארבעת היסודות של אבחון חרדה, וכאשר הם מופיעים יחד, הם יכולים להצביע על כיוון אפשרי של חוויית חרדה. יחד עם זאת, אבחון מלא ומהימן נעשה על-ידי איש מקצוע בלבד, ומומלץ לפנות אליו כאשר עולה החשש לקיומה של חרדה.

(אורלי סמירה, יועצת זוגית ופסיכותרפיסטית CBT)

* * *

יש לי ילד בן 12 שהדיבור שלו סביר, עם אוצר מילים טוב. הבעיה היא שהוא בולע מילים ונתקע באמצע משפט, כך שהדיבור אינו קולח ורציף. האם נדרש טיפול אצל קלינאית תקשורת? האם בגיל זה ניתן לסייע לו?

הדיבור הינו הכלי העיקרי והמשמעותי לאדם בביטוי רעיונותיו הרגשותיו ורצונותיו, לכן ישנה חשיבות גבוהה להיותו תקין ומובן, אחרת האדם עלול להיות מתוסכל. הדיבור נרכש בשנות הילדות המוקדמות, החל מהברות, דרך מילים ועד לבניית משפטים.

דיבור תקין כולל בתוכו מספר מרכיבים, שהבולטים בהם הם: אוצר מילים, היגוי נכון, בניית משפט נכון תחבירית, ושליפה בקצב מתאים (לא מהיר ולא איטי). כאשר קיים קושי או חסר באחד או ביותר מהמרכיבים, מומלץ לפנות לקלינאית תקשורת. אמנם בגיל של בנך יתכן שיידרשו תרגולים רבים יותר, ביחס לטיפול בגיל צעיר, כיוון שכבר השתרשו אצלו הרגלי דיבור לא נכונים, אולם בגיל כזה, לאחר שיחה נעימה, ניתן להשיג שיתוף פעולה מלא ועקבי של הילד, כיוון שהוא בוגר דיו כדי להבין את התועלת הרבה שיביא לו תרגול נכון.

(שושי שרגא, מומחית לגיל הרך ומנחת הורים)

* * *

לאחרונה, בעקבות משבר הקורונה, אני נתקפת בהמון מחשבות שליליות שלא נותנות לי מנוח, לא ביום ולא בלילה. אני נעזרת בטיפול תרופתי, והדבר אינו משיב לי את שלוותי. איך אוכל לעזור לעצמי?

מחשבות שליליות הינן נחלתו של כל יצור חושב באשר הוא.

כמות המחשבות היומית, ע"פ מחקרים שנעשו, עומדת על 70,000 מחשבות ביום, אשר חלקן קשורות בעבר, חלקן בעתיד, ומיעוטן בהווה.

מחשבות שליליות אכן תואמות את רחשי התקופה, אבל יחד עם זאת חשוב להבין שאני לא המחשבות שלי, ולפיכך עלי לתת להן לחלוף ולא להזדהות איתן.

למעשה אין כל בעיה במחשבה שלילית הבעיה מתחילה כאשר אני מזדהה עם המחשבה, נותן לה תוקף ומאמין לה.

הדרך לזהות אם הזדהיתי עם המחשבה היא להבחין אם היא מלווה בתחושות בגוף, כגון הזעת יתר, קושי נשימתי ולחץ, וברגשות כגון פחד, תסכול, דכאון, וכן האם היא משפיעה על אופן פעולותי, כלומר האם בגין המחשבה השלילית אני נמנע מלעשות פעולות מסוימות.

אם התשובה לכל הנ"ל חיובית - משמע שהאמנתי לאותה מחשבה שלילית, ונתתי לה לנהל אותי.

על כן הדרך הראויה והנכונה להתמודד איתן היא פשוט לא להתנגד להן, ואף לא לקבלן, אלא לראותן תוך התבוננות חיצונית, ללא שפיטה והתערבבות, ולתת להן לחלוף.

גם אם נסחפתי אחר מחשבה שלילית - לדעת לזהות זאת, להבין שזה טבעי ונורמלי, בייחוד בתקופתנו אנו, ומיד להחזיר את המבט לחיי הכאן והעכשיו. כי אחרי הכל, זו רק מחשבה חסרת ממשות.

(ענבל אלחייאני, MA, מטפלת מוסמכת ב-NLP ובדמיון מודרך, כותבת ומרצה בתחום)