איך שמחים באמת? אל תפספסו את הסוד של הרמב"ם

כיצד שמחים? שאלת מיליון הדולר. האם יש מישהו שאינו מעוניין לשמוח? איך האדם מגיע לשמחה אמיתית, האם הדבר ניתן ובמה הוא תלוי? שאלה המטרידה ומעסיקה את כל יושבי תבל מאז ומקדם, פושטת ולובשת צורות שונות וחוזרת אל הנקודה הבסיסית - שאיפת כל אדם לשמחה ואושר... תעשיה שלמה חובקת זרועות עולם ומגלגלת מיליארדים כדי לתת לאדם 'תחליפי אושר', ו'תחליפי שמחה', קוראים לזה 'בידור', מילה ששורשה הוא במילה ארמית שמשמעה 'פיזור'. מפזרים את הדאגות או את הדעת, ומרגישים הקלה ממועקת החיים, אבל לאחר מכן חוזרים לתחושת הריקנות ביתר שאת, אבל איך שמחים באמת?

לא באנו לכתוב על האושר שבחיי תורה, ועל העובדה שרק חיים חדורי מטרה מקנים סיפוק ושמחה... ובכן לא! יש לנו הפתעה והיא מרשם פלאים שאמנם ודאי מצליח יותר ברקע של חיי תורה ומצוות, אבל ניתן להפיק ממנו תועלת בכל מצב שעדיין בדרך...

מה מגדיר הרמב"ם כ'שמחה גדולה ומפוארה'?

בסוף הלכות מגילה כותב הרמב"ם: "מוטב לאדם להרבות במתנות אביונים מלהרבות בסעודתו ובשילוח מנות לרעיו, שאין שם שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות וגרים, שהמשמח לב האומללים האלו דומה לשכינה שנאמר 'להחיות רוח שפלים להחיות לב נדכאים'". הרמב"ם אינו נוהג לתת ציונים למצוות או לדרג ביניהן העדפות, אלא שכאן הוא מגלה כי בלא קשר לקיום המצוה שבדבר, הנך יכול להפיק מנתינת מתנות לאביונים - 'על הדרך' - את האפקט של 'לשמח לב אומללים' שזוהי שמחה גדולה ומפוארה... והרווחת גם שמחת פורים אמיתית. ומדוע זהו הדבר המשמח במיוחד? מפני שהאדם העושה זאת מממש את 'צלם אלקים' שבאדם והוא נעשה 'דומה לשכינה', כי כך דרכו של הקדוש ברוך הוא 'להחיות רוח שפלים להחיות לב נדכאים'. כשאדם מיטיב עם אומללים הוא דבק במידותיו של ה' ומתדמה ל'שכינה', לשמח שפלים ונדכאים ולאו דוקא אלו הלבושים סחבות, ישנם עניים בממון וישנם עניים בדעת, ישנם חסרי כל וישנם אלו שהכל חסר להם (וזהו 'אביון' שהוא משורש - 'תאב' מי שתאב לכל דבר...) 'לשמח אומללים' זה סוד השמחה – ומי שעוד לא חוה מוזמן לנסות? זה בדוק!

בבני ברק חי עד לפני כעשר שנים גאון בתורה בנגלה ובנסתר, צדיק נשגב ושמו רבי ישראל אליהו ויינטרויב זצ"ל. יהודי צנום חולני ומיוסר, שרבים למדו אצלו בעיקר תורת הנסתר, ורבים אחרים ביקשו את ברכותיו ועצותיו. הוא חי בצניעות סגפנית ובענוה פשטנית וברח מן הפרסום... בכל שנה היה יושב רובו של יום הפורים בקרן רחוב, ומקבץ 'מעות פורים' ואחר כך מחלקם לנצרכים. כיון שלא היה בעל אמצעים, השתדל לשמח את האומללים על ידי שקיבץ עבורם מעות ומתנות לאביונים. שמעתי מתלמידו המובהק שפעם אחת דיברו בפניו אודות ברכותיו שמתקיימות, והגיב בביטול, אז שאל השואל 'ומה עם פורים?' (הרי בפורים ודאי אי אפשר להכחיש כי ברכותיו של רבי ישראל אליהו התקיימו, ואכן התור גדל משנה לשנה..) הגיב הרב הצדיק: 'פורים זה משהו אחר, בפורים הרי זה דומה לשכינה'.... יתכן שהיתה זו ענוה יתירה, אבל תוכן תשובתו הוא שכל אחד יכול להצליח בברכותיו בשעת עסקו ב'לשמח עניים ואומללים' – אם הוא עושה זאת בלב שלם וברגש עמוק.

מתנות לאביונים ומחיית עמלק

בפרשת בשלח במלחמת עמלק נאמר: 'כי יד על כס י-ה מלחמה לה' בעמלק מדור דור', ועל כך דרשו חז"ל שאין השם שלם (י-ה ללא הסיומת), ואין הכסא שלם (שהרי נכתב רק 'כס' ולא 'כסא') עד שימחה זכר עמלק. הכוונה היא שלא מתגלה מלכותו (כסא) והנהגתו (שם) של האלקים - כל עוד עמלק קיים. נסביר זאת על פי מדרש שוחר טוב על הפרק בתהילים 'משכיל לאיתן האזרחי חסדי ה' עולם אשירה' ['איתן האזרחי' לפי דרשת חז"ל הוא כינויו של אברהם אבינו בפי דוד בספר תהילים] אמרו לאיתן האזרחי: על מה העולם עומד? אמר להם: על החסד שנאמר 'והוכן בחסד כסא', משל למה הדבר דומה, לכסא שהיה לו ארבע רגלים והיה האחד מתמוטט נטל צרור וסמכו, כך היה הכסא של הקב"ה כביכול מתמוטט, עד שסמכו הקב"ה, ובמה סמכו? בחסד, הוי אומר אמרתי עולם חסד יבנה, ומסיים החפץ חיים 'על כן יתדבק אדם תמיד במידה זו ובזכותה יהיה לו קיום בזה ובבא'.

כפי שהארכנו להסביר במקומות אחרים, תיזת החיים של עמלק היא 'אנטי חסד' - אנטי סוציאליזם. דוגמה לכך התממשה בעמלק הנאצי בדור האחרון, שמלבד שהצטיין באכזריות חייתית העמיד תיזת חיים של אי לגיטימציה לכל מי שלא יכול להביא תועלת, גם מבני עמו. כמו שנאמר 'ויזנב בך כל הנחשלים'... לכן עמלק פוגע ב'כסא' והופך אותו ל'כס' כיון שהחסד הוא אחת מרגלי הכסא. נמצא כי הדבקות במידת החסד היא האנטי תזה של עמלק, דוקא לשמח לב האומללים, ולשים אותם במרכז... לתת להם מכל הלב ומתוך הארת פנים!

ואי אפשר בלי אקטואליה. התקופה האחרונה, הקורונה, והפוליטיקה, הביאו את מפלס השנאה בתוך העם לממדים מדאיגים. אם זה בין ימין לשמאל או בין גוש רל"ב לגוש התומכים, ושנאה מיוחדת כלפי הציבור החרדי... פילוג ומחלוקת מרחיקים את השראת השכינה בעם ישראל. לכן אמרה אסתר למרדכי 'לך כנוס את כל היהודים' – זה לא רק כינוס חירום זה כינוס של גיבוש והתאחדות. גם אנחנו זקוקים לקריאה הזו והחסד והנתינה בינינו ללא הבדלי חוגים ומגזרים – הינם אמצעי יעיל להרבות אהבה ואחוה. 

ממשיכים את המסורת: מקדימים ונותנים עכשיו "מתנות לאביונים".

גם השנה, הרב זמיר כהן יהיה השליח האישי שלך לקיום המצווה "בו ביום". 

חייגו עכשיו למחלקת החסד בהידברות: 073-2221212

לפרטים ולתרומה און-ליין באופן מאובטח, היכנסו לכאן.