פרשת וארא לאור המהר"ל: עשר המכות, בשלוש קבוצות שמלמדות אותנו אמונה

בהתראה שבאה לפני מכת ברד נאמר (שמות ט', י"ג-י"ד): "ויאמר ה' אל משה השכם בבקר והתיצב לפני פרעה. ואמרת אליו, כה אמר ה' אלהי העברים: שלח את עמי ויעבדוני. כי בפעם הזאת אני שולח את כל מגפותי אל לבך ובעבדיך ובעמך, בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ".

מה פשר המונח "כל מגפותי" שנאמר לפני מכת הברד? רש"י מבאר: "למדנו מכאן שמכת בכורות שקולה כנגד כל המכות". כלומר, במסגרת ההתראה על מכת ברד כבר התרה ה' בפרעה על מכת בכורות, שכונתה בתואר "כל מגפותי", מכיוון שהיא שקולה בחומרתה כנגד כל המכות.

ההתראה למכת בכורות באה לפני מכת ברד

לפני מכת בכורות הייתה התראה. מדוע אם כן התרה ה' בפרעה על מכת בכורות גם בשלב הבאת מכת הברד? ובכלל, מה לברד ולמכת בכורות? מדוע ההתראה למכת בכורות נכללת במסגרת ההתראה על מכת ברד?

מהות המכות ולמה צריך לתת בהם סימנים

נראה כי כדי להבין את ההתראה שקדמה למכות מצרים, יש לעמוד על מהות המכות ותכליתן. המהר"ל בספרו גבורות ה' פרק נ"ז דן בסוגיה זו ומבאר את התוכן הפנימי של המכות, תוך שהוא מבאר את דברי המדרש המובאים בהגדה של פסח כי "רבי יהודה נתן במכות מצרים סימנים: דצ"ך, עד"ש, באח"ב". "מה חידש רבי יהודה בסימן הזה? ומה צריך לסימן הזה?"

דצ"ך עד"ש באח"ב – מסמלים שיטתיות במכות מצרים

המהר"ל מציין כי רבי יהודה ראה במכות מצרים דבר מסודר ומאורגן. מכות מצרים נחלקות לשלוש קבוצות שיש בכל אחת מהן מכנה משותף ותוכן אחיד. ואכן, המעיין ימצא כי יש במכות תהליך מחזורי: לפני מכת דם ומכת צפרדע באה התראה, ולאחריהן באה מכת כינים בלא התראה. כמו כן, לפני  מכת ערוב ומכת דבר באה התראה ואחריהן באה מכת שחין בלא התראה. סדר זה חזר על עצמו ולפני מכת ברד ומכת ארבה באה התראה ואילו מכת חושך באה בלי התראה. לבסוף באה המכה האחרונה, מכת בכורות, גם כן בהתראה.

"למה היה הדבר כך? ואם תאמר שהדבר בא, שכן הקב"ה מתרה פעמיים ותו לאו, אם כן לא היה ראוי שיתרה כלל במכה הרביעית והחמישית ובכל מכות הבאות אחר כך, לאחר שהתרה בהם פעמיים בשתי המכות הראשונות?" אין זאת אלא שלכל קבוצת מכות הייתה ייחודיות משלה וערך מוסף, שלא נכלל בקבוצת המכות שקדמה לה.

על כן, יש לראות כל קבוצת מכות כיחידה העומדת בפני עצמה, שבמסגרתה התרה ה' פעמיים ולא יסף. אחר כך באה קבוצת מכות אחרת, ונדרשה שוב התראה (כפולה) כי זו יחידה חדשה של מכות.

לסדר זה, של קבוצות מכות נפרדות בנות תוכן אחיד, נתן רבי יהודה סימן דצ"ך עד"ש באח"ב.

ברם, שיש להבין את פשר הדבר. מה מייחד כל קבוצת מכות?

המכות נועדו לשרש שלושה רבדים של כפירה

המהר"ל בספרו "גור אריה" מבאר כי שלוש קבוצות המכות כוונו כנגד שלושה רבדים של כפירה.

הרובד הראשון של כפירה - הוא סברה שאין אלוקים והכול מקרי, טבעי ולא מוכוון ע"י הקב"ה.

הרובד השני של כפירה - הוא סברה שיש אלוקים אך אין השגחה פרטית. לפי סברה זו, הקב"ה ברא את העולם וגם משגיח על עולמו ומנהיגו. אבל מה שקורה עם פלוני באופן פרטי אינו מעניינו של בורא רם ונישא, והוא עזב את עולמו לאחר שברא אותו, והפקידו בידי כוחות הטבע שאותם ברא.

הרובד השלישי של כפירה - הוא סברה שיש אלוקות ויש השגחה פרטית, אבל הקב"ה אינו שליט יחיד בעולמו ואין בידו לשנות סדרי עולם. יש כוחות טבע שאותם ברא הקב"ה ושבהם אין הוא שולט עוד.

המכות נועדו לשרש את שלושת רבדי הכפירה הללו.

הסדרה הראשונה של המכות באה להראות כי יש אלוקים, כפי שנאמר (שמות ז', י"ז) "בזאת תדע כי אני ה'".

הסדרה השנייה של המכות באה להראות שיש השגחה פרטית, כפי שנאמר (שם ח', י"ח) "למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ".

הסדרה השלישית של המכות, נועדה להראות כי אין עוד שום כוח מלבד ה' כפי שנאמר (שם ט', י"ד) "בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ".

שלוש המכות הראשונות (דצ"ך) להראות שיש אלוקים

בשלוש המכות הראשונות (דם, צפרדע, כינים) לא היה פרעה מאמין שהן באו מאת ה', ולכך קרא לחרטומים שיעשו גם הם כך בכשפיהם, עד שהביא עליהם ה' את מכת כינים, שאז אמרו "אצבע אלהים היא" (שם ח', ט"ו) כלומר הם השתכנעו שהמכה היא מאת ה'.

בשלב זה הבין פרעה כי יש אלוקים בורא עולם והעולם מנוהל על ידו. עולם מתוחכם שכזה לא נברא מאליו ויש מי שברא אותו. מי שבא לאי בודד ומגלה שם שעון משוכלל מבין מיד כי דבר זה לא נברא מאליו. הקב"ה ברא את העולם והוא גם מנהל את עולמו כפי שראה פרעה בעליל בשלוש המכות הראשונות. הרובד הראשון של הכפירה נשבר אפוא מכוח שלוש המכות הראשונות.

אולם, הרובד השני של הכפירה נותר, שכן המצרים "ראו שהמכות הם כלליות בכל הארץ, ולא סברו שהשגחת ה' היא פרטית, להבדיל בין אדם לאדם לפי מעשיו".

ההבחנה בין השגחה כללית לבין השגחה פרטית  

רבינו בחיי על בראשית י"ח, י"ט מבאר את ההבחנה בין השגחה כללית להשגחה פרטית כך:

השגחה כללית קובעת למשל כי יהיו בשנה מסוימת בעולמו של הקב"ה סכום מסוים של ראשי בקר ותו לא. מכאן תנבע תוצאה שכל ראשי הבקר העודפים ייספו וימותו. אבל, הקביעה אינה פרטית לגבי שור מסוים, אלא מערכתית וכלל עולמית. לעומת זאת, השגחה פרטית קובעת כי לפלוני יארע דבר מה, לאור עקרונות של שכר ועונש, כאשר הקב"ה משגיח עליו באופן פרטי. הקב"ה ער למעשיו הטובים והרעים של הפרט, דן ושופט אותו, קובע את גורלו ולאחר מכן מנהיג את עולמו כך שיארעו עם אותו פרט מאורעות מכווני מטרה, שתכליתם לתת לו שכר או עונש על מעשיו.

שלוש המכות השניות (עד"ש) להראות שיש השגחה פרטית

בשלוש המכות השניות (ערוב, דֶבֶר, שחין) מוצאים אנו כי המוטיב המרכזי הוא אפליה והבדלה בין מצרים לישראל, ביחס לתוצאות הנובעות מתופעות טבע כלליות המתרחשות במצרים.

במכת ערוב נאמר: "והפליתי... ארץ גושן... למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ" (שמות ח', י"ח).

רבינו בחיי מבאר כי אפליה זו הייתה מפליאה מאוד, שכן כאשר באות חיות רעות ומשתלחות בבני אדם אין להן גבולות מוגדרים, ו"היה ראוי בדרך הטבע שיבואו גם בארץ גושן, כי היא מכלל ארץ מצרים, אלא שהקב"ה הפלה ביניהם בדרך הנס והפלא בשביל ישראל".

בדומה לכך במכת דֶבֶר נאמר (שם ט', ד') "והפלה ה' בין מקנה ישראל ובין מקנה מצרים ולא ימות מכל לבני ישראל". כמו כן, מכת שחין הייתה תופעת טבע האמורה להשתלח בכל מצרים בלא הבחנה, ובכל זאת לקו בה רק המצרים.

מאפליה זו בין ישראל למצרים למד פרעה, כי ה' מבדיל בהנהגת עולמו בין פרט לפרט, ומכאן שהשגחתו של הקב"ה פרטית ולא רק כללית. הרובד השני של הכפירה נעקר אף הוא.

ארבע המכות האחרונות (באח"ב) ללמד כי אין עוד מלבדו

מכות ברד, ארבה, חושך ובכורות באו ללמד את פרעה כי הקב"ה הוא יחיד ואין עוד כוחות טבע מלבדו, שכן היו אלו תופעות ייחודיות שלא היה כדוגמתן מעולם, שברור כי לא נבעו מכוחות הטבע הרגילים. אין שום גורם המסוגל לחולל כדבר הזה, והנהגת העולם מסורה רק בידי האלוקים, שאין דוגמתו. על כן נאמר במכות אלו "למען תדע כי אין כמוני בכל הארץ".

כלומר "כי במכות ערוב, דבר שחין היו יודעים רק שהוא בקרב הארץ, אבל שאין כמוהו ושהוא יחיד על הכל לא היו יודעים. לפיכך, כאשר הביא עליהם הקב"ה באח"ב, מכות מופלאות שלא היו מעולם, היו מעידים שאין כמוהו עוד. כל המכות האחרונות - לא היו כמותם מעולם, שכן נאמר במכת ברד (שם ט', י"ח) "לא היה כמוהו" וכן במכת ארבה נאמר "לא היה כמוהו" (שם י', יד'), והכל מורה שמי שמביא עליהם המכה אין כמוהו, ומכל שכן חושך שהוא דבר שלא היה כמוהו. ובמכת בכורות נאמר גם כן (שם י"א, ו') "והיתה צעקה גדולה... אשר כמוהו לא נהייתה".

עשרת המכות כנגד שלושה רבדים של המציאות

המהר"ל באר כי המכות נועדו לשרש שלושה רבדים של כפירה. אולם, המהר"ל אינו מסתפק בכך ובספרו גבורות ה' פרק נ"ז מביא המהר"ל הסבר מרהיב נוסף לייחודיות של כל קבוצת מכות: "דצ"ך, עד"ש, באח"ב. לדבריו שלוש קבוצות המכות הללו גם נועדו להמחיש לפרעה את שליטת הקב"ה בשלושה ממדים של המציאות, שכן המציאות הנתפסת בחושי האדם נחלקת לשלושה רבדים:

הרובד התחתון - קרקע העולם לרבות ימים ונהרות וכל אשר רוחש בהם.

הרובד האמצעי - החיים המצויים בחלל העולם ואווירו.

הרובד העליון - השמיים וגרמיהם.  

הקב"ה שולט על שלוש מרחבי ההוויה

מכות מצרים נועדו להראות לפרעה כי הקב"ה שולט על כל מרחבי ההוויה, מלמטה עד למעלה. 

שלש המכות הראשונות: דם, צפרדע, כינים (דצ"ך) פעלו ברובד התחתון של העולם, שכן "היאור המצוי בקרקע העולם הפך לדם, והיאור היה משריץ צפרדעים והארץ כנים".

שלוש המכות השניות: ערוב, דבר, שחין (עד"ש) פעלו ברובד שמעל לקרקע "הערוב מן החיות הרעות השוכנות בחלל העולם, לא כמו הצפרדעים וכנים שהם במים ובעפר, ודֶבֶר בבהמות ושחין לאדם ולבהמות הם בחלל העולם".

שלש המכות האחרונות: ברד, ארבה, חושך הם בשמיים, ואחר כך באה מכת בכורות, שהרי נשמת האדם עליונה היא.

באמצעות שלוש קבוצות המכות הללו, הראה אפוא הקב"ה לפרעה כי אל לו לחשוב את עצמו לאלוה, שכן בפועל הקב"ה שולט בכל מרחבי ההוויה, מלמטה עד למעלה, בלא שיור.

כל קבוצת מכות היא יחידה נפרדת

לכל קבוצת מכות היה מאפיין ייחודי ותכלית נפרדת מבחינת המסר האמוני והדעה הכופרת שאותו באה לשרש, ומבחינת הרובד המציאותי שבו אירעה.

משום כך חילק רבי יהודה את המכות לשלושה חלקים, דצ"ך עד"ש באח"ב, וזה פשר הסימן שנתן. בהתאם לכך מובן מדוע בתחילת כל סדרת מכות הייתה התראה נפרדת (שנעשתה בשתי מכות) שהרי מדובר ביחידה עצמאית ונפרדת של מכות.

כמו כן מובן, כי כאשר רצה הקב"ה להביא על מצרים את מכת הברד, שהיא המכה הראשונה בסדרת המכות של באח"ב, נאמר "בפעם הזאת אני שולח את כל מגפותי", והייתה התראה שכללה את מכת בכורות. "חשובים כל אלו ארבעת מכות באח"ב כענין אחד" וממילא ניתן היה בפתח סדרת מכות זו להזהיר מראש מפני מה שיעלה במכה שהיא פסגתה של סדרת מכות נפרדת זאת.

הנה כי כן, מכות מצרים לא היו בגדר של תופעות טבע אקראיות שנועדו לשבור את רוחו של פרעה ולהכניס מורך בליבו הקשה. מכות מצרים היו אות לקיומה של אלוקות השולטת בכל מרחבי ההוויה, והייתה בהן תשובה ניצחת לכל סוגי הכפירה. המעיין במכות מצרים למד אפוא פרק באמונת ה', בהשגחה פרטית ובייחוד הבורא ש"אין עוד מלבדו".

מתוך הספר "לאור המהר"ל על פרשה ומועד", מאת עו"ד אברהם וינרוט