נקודת השבירה שלך – היא המקום שממנו תצמחי

יש רגעים שבהם נדמה שהדרך נשמטת מתחת רגלנו ונראה כאילו כל מה שעבדנו עליו, כל מה שדבקנו בו, נשבר והתפוגג.

הפרשה מלמדת אותנו לדעת להפוך את החיים ממשא למסע, כאשר נכיר בכך שמי שעוזר לנו לשאת את המשא הוא בורא העולם, שמוביל אותנו למסע של חיים בעלי משמעות.

הפרשה נוגעת בנפילה הגדולה ביותר של דור המדבר - פרשת חטא עגל הזהב. זה לא נתפס בשכל איך שרגע קטן של מחשבה שקרית ומתעתעת גורמת לנפילה שכזו, "מאיגרא רמה לבירא עמיקתא" (מסכת חגיגה). איך ייתכן שעם שעבר את הנס של קריעת ים סוף, וזכה לדבקות כל כך גדולה עם הקדוש ברוך הוא במעמד הר סיני, מאבד כך את הביטחון ומתרסק?!

מסביר הבעש"ט הקדוש: "בן אדם, היכן שמחשבותיך נמצאות שם נמצא אתה, כל כולך"! מחשבה שלילית אחת קטנה יכולה לגרום הרס גדול, כמו ארס שמתפשט ומרעיל את כל הגוף. כשמגיעה מחשבה שמעוררת ספקות ונותנת לך להרגיש חסרת משמעות, או חסרת ערך, היא בעצם שליחה של "עמלק". איפה נמצא העמלק הזה? בדרך, בכל מקום, "אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך, ואתה עייף ויגע, ולא ירא אלקים". במילה "נחשלים" מסתתרות המילים נחש, לחש, חלש. עמלק הוא הנחש שלוחש לך: "את חלשה מכדי להמתין לגאולה שלך... תתחילי לחפש בכיוון אחר".

אומר רבי צדוק הכהן מלובלין, ש"האדם אינו מניח דבר בעולם שאינו מחפש אחריו, תר אחרי הרים וגבעות חותר לדעת מה בים ומה מתחת לים, במדברות ובישימון, אולם דבר אחד הניח ואינו מחפש אחריו- את האלוקות שבקרבו".

לצערנו, החיפושים ממשיכים בדורנו, והעגל הפך לגוגל, "חפש אותי". אנשים מחפשים חידושים והמצאות, ולאן מגיעים עם החיפושים?! למקום נמוך וחלש, לעבודה זרה.

החיפוש היחיד שאדם צריך לחפש הוא בבחינת "נחפשה דרכינו ונחקורה" – מדוע נוצר הריחוק הזה?! בדיוק כפי שצעקה אסתר כשהרגישה את אווירת הטומאה סביבה, "אלי אלי למה עזבתני" –למה אני לא מרגישה אותך בפנים, בתוך הלב?

כשאת מרגישה ריחוק, זה מכיוון שהעמלק הזה משתלט וממלא לך את הנפש בתסכול, בכעס, בקנאה ובעצבות. נדמה לך שהשם עזב אותך, שהוא לא שומע לך, אך זה לא נכון.

כך בדיוק מסביר אהרון את הסיבה לנפילה: "ויאמר אהרן, אל יחר אף אדוני, אתה ידעת את העם כי ברע הוא". מפרש רש"י, רע הם הולכים תמיד, ובניסיונות לפני המקום - כלומר, הם לא רעים, אך יש רגעים ש"רע להם", וכשנחלשת דעתם ומבלבל אותם הערב רב, שמערבב להם חשיכה וייאוש, אז הם נופלים וחוטאים, ומחפשים משמעות לחיים,

וכאן שואג רבי נחמן מברסלב בקול גדול ש"אין שום ייאוש בעולם כלל". אם אתה מאמין שיכולים לקלקל – תאמין שיכולים לתקן. אל תחשבי שאת פסולה, תפלסי לך דרך אל התשובה.

התשובה מנקה את הפסולת מנפש האדם, ואז אפשר לפסול שני לוחות חדשים: "ויאמר ה' אל משה פסל לך שני לוחות אבנים כבראשונים וכתבתי על הלוחות את הדברים אשר היו על הלוחות הראשונים אשר שברת" (שמות ל"ד, א').

משה עומד בפתח המחנה ואומר "מִי לַה' אֵלָי" - מי רוצה לתקן? או במילים אחרות שואל: היכן נמצא הרצון שלכם?!

בכל יום ויום צריך האדם לשאול את השאלה הזו: "איפה הרצון שלי בעבודת השם?". האם אני מקיים את המצוות מתוך רצון ושמחה, או מתוך כפיה, וללא חיות פנימית?

הלוחות הראשונים נתקבלו בכפייה. הלוחות השניים הם לוחות של רצון, של לב המחבר בין ארץ ושמיים.

לסיכום, הפרשה מלמדת אותנו נקודה חשובה ביותר, והיא שדווקא ברגעי משבר ישנה הזדמנות לבחון את מצבנו הרוחני ולגלות את הרצון הפנימי האמתי שמסתתר בלבנו מסעות החיים נעים בין שבירה לבנייה. בכל רגע של משבר תציבי במחשבתך שלט דמיוני, שאומר ש"כל ירידה היא לצורך עליה".

זכרי: נקודת השבירה היא הדרך למציאת הרצון הפנימי, ממנו תצמח השמחה והיכולת להמשיך לטפס אל עבר הצלחת המטרה.