אי אפשר לחלום על משהו שלא מכירים

בגיל שמונה עשרה התגלתה אצל גיתית מחלה כרונית בשם קרוהן - מחלת מעי דלקתית.

גיתית, בחורה מצליחה ושאפתית, לא ידעה בדיוק במה מדובר, ומה המשמעות של "מחלה כרונית".

עם הוריה התקבלה החלטה לבצע נתוח. למרות שהנתוח היה קצת מורכב גתית לא רצתה שהחיים ישתנו.

מלאת אמבציות, אומץ ותעוזה מעוניינת גיתית להגשים חלום.

שלושה חודשים בלבד אחר הניתוח, היא טסה לסין. מיותר לציין שאמה הייתה מלאת חששות, אבל גיתית האמינה שעם התמדה ועבודה קשה אפשר להשיג חלומות, ופנתה ללמוד אומנות לחימה, בהצלחה.

גיתית, בחורה שאינה שומרת ומצוות, לא פסקה בשאפתנותה, ופנתה להגשים חלומות נוספים.

היא רכשה בהשקעה רבה תארים בזה אחר זה, והתקדמה מבחינה מקצועית בסולמות גבוהים של קריירת ניהול ומנכ"לות בחברות ענק.

גיתית סיפרה לי שבאחת השנים, לאחר נישואיה, היא הגשימה חלום נוסף של טיפוס על פיסגת הר געש באחת מפינות הגלובוס הקפואות.

היא תיארה לי איך בנקודה מסויימת על ההר, תוך כדי טיפוס, פתאום השתנה מזג האוויר, ובבת אחת החלה סופת שלגים.

"הקור באותו מקום הוא בלתי ניתן לתיאור", היא כמעט נוקשת שפתיים רק מהזיכרון. "שלושים מעלות מתחת לאפס! בחיים לא הרגשתי קור כזה! את לא רואה כלום, את כמעט עפה עם הרוח, את נלחמת בכל הכוח!". מובן שגיתית למרות ועל אף הקושי העצום, ממשיכה לטפס. היא רוצה להגשים חלום.

"זה היה לא יאמן", היא מעלה זיכרונות. "עברנו את הענן הזה של הסערה, והכל ניהיה שקט ובהיר".

היא הגיעה לפסגה, ולעיניה התגלה ראשו של הר הגעש. היא צלמה במעלה ההר תמונות בהן נשקפות מעין שלוליות בצבעי תכלת ירקרק. "זה המחזה המדהים שהתגלה בראש ההר", היא מסיימת את סיפור המסע המרגש.

לגיתית יש בהחלט מסרים מעוררי השראה על כיבוש חלומותיה, שלא נגמרו שם, בלוע הר הגעש.

היא מאמינה בעצמה וביכולותיה, ובין השאר, בשביל השליחות, עסקה בפיתוח בית ספר לבנות ממוסד לחסרות בית.

במפגש שנערך בינה לבין בנות המוסד, היא שאלה כל אחת ואחת:"מה את רוצה להיות כשתגדלי?"

התשובות שקיבלה היו: זמרת, ציירת, שחקנית.

גיתית, מאוכזבת מתשובות הבנות, הגיעה למסקנה: "אדם לא יכול לחלום להיות משהו שהוא לא מכיר".

כדי לפתוח ולפתח את עולמן של הבנות, היא הביאה במשך השנה מרצות שונות, שתדברנה ותהוונה דוגמא לילדות.

היא הביאה להן דווקא נשים, כאלה שבעיניה ראויות להוות מודל לחיקוי, כמו פסיכולוגיות, דוקטוריות וכדומה.

גיתית היא אם לילד, וכמו שאומרת בשתפה: "מג'נגלת בין האימהות לקריירה התובענית".

לאורך השיחה, גיתית לא מפסיקה להגיד שכישלון הוא חלק בלתי נפרד מהדרך, ושדרוש אומץ כל הזמן. שחשוב לקום בבוקר לסביבה תומכת ולעשות דברים טובים. מרשים.

לאחר המפגש, אני לא מפסיקה לחשוב על חלומותיה שלה לעומת חלומותי שלי. עולמותינו רחוקים כל- כך, שאיפותינו קוטביות.

גם אני מאמינה שכישלון הוא חלק בלתי נפרד מהדרך, ושדרוש אומץ כל הזמן, שחשוב לקום בבוקר לסביבה תומכת ולעשות רק דברים טובים. אבל מהם הדברים הטובים שלה לעומת הדברים הטובים שלי?

ובכן, אני לא שואפת ללמוד אומנות לחימה בסין, וגם לא לטפס על הר קפוא, גם לא ביום בהיר וחמים.

יש לי חלומות.

אחרים.

לגמרי.

תרצי לשתף אותי בחלום שלך? בשאיפה שלך? במודל לחיקוי שלך?

מה את יודעת, שגיתית עדיין לא יודעת, ולכן לא יודעת לחלום עליו?

פסי דבלינגר היא מרצה להעצמה אימהית pid38a@gmail.com