את בכלל לא אשמה! וגם לא בעלך. וגם לא הילדים שלך

את אף פעם לא אשמה, אף על פי שהוא מאשים אותך!

האמת, שאיך בכלל אני יכולה לדעת? לא הייתי שם, גם לא שמעתי אותו ולא אשמע (אני נפגשת לשיחות רק עם נשים). אבל אני יודעת שגם הוא צודק! גם הוא לא אשם.

ונשים שמגיעות אלי, לא כועסות עלי. אני לגמרי איתן, ומבינה אותן, אף על פי שהוא לא אשם.

אז איך זה יכול להיות?

מי האשם במריבה?

איך יכול להיות שגם את וגם הוא לא אשמים?

כן! זה יכול להיות! יכול להיות מאד שלא צריכים להיות אשמים בכלל.

יכול להיות, וכמעט בטוח, שאף אחד מבני הזוג לא מתכוון להרע או להכאיב לשני כי הוא שונא או לא אכפתי.

אז מה כן קורה?

קורה שלכל אחד מכם יש דעה, וכל אחד מכם בטוח בצדקתו, ורוצה מאוד שהצד השני יבין אותו ויבוא לקראתו. ובגלל שהוא בטוח כל כך בדעה של עצמו, הוא מנסה לבטא, להביא לידי ביטוי את מה שהוא חושב שנכון. ואם הצד השני, שגם לו יש דעה ורוצה שיבינו אותו ויקשיבו לו – לא מבין, אז שם מתחיל הריב.

שם מתחילות האשמות, ההטחות, הכעסים, ה....

אז מה קורה פה, ריבונו של עולם?! איך הגענו לרמה כזו של ריב וכעס? על מה ולמה?

בסך הכל יש פה שני אנשים, את והוא, שמרגישים צודקים, ויש תחושה של חוסר צדק. לכן כל אחד מכם מתעקש, כועס, מושך לכיוון שלו וכו'...

והפתרון לזה?

הקשבה!

אם את תהיי סבלנית להקשיב למה שבעלך רוצה להגיד, ואם הוא יהיה סבלן וירצה לשמוע אותך ויקשיב לך עד הסוף, אתם תגיעו לעמק השווה ולפשרה שתספק את שניכם. גם אותך וגם אותו, ואחד משניכם אפילו יתנצל ויודה שהוא טעה.

שניכם תהיו מרוצים וכועסים פחות כאשר תרגישי שבעלך הקשיב לך ושמע אותך, והוא ירגיש שאת הקשבת לו והבנת אותו.

וזה בדיוק זה! מה שקורה כשהילדים שלך רבים אחד עם השני.

לכל אחד מהם יש כוונה טובה ורצון להביע את הדעה שלו שהיא בדרך כלל שונה משל אח שלו.

כל אחד מהם בטוח בצדקת דבריו, ויש לו מה להגיד, וכאשר כל אחד מתעקש להגיד את שלו או לעשות את מה שבדעתו, והשני לא מסכים כי גם לו יש דעה והוא בטוח בצדקתה - אז מתחילים הריבים והכעסים ביניהם.

ומה את, כאמא, יכולה לעשות אחרי שהבנת את זה?

לעשות את מה שאת יכולה לעשות עם בעלך!

תלמדי אותם לריב!

תלמדי אותם להקשיב אחד לשני!

כי כל מה שכל אחד מהם רוצה זה שהצד השני ישמע ויקשיב לו. ואם הוא מרגיש שהשני בכלל לא שומע, התוצאה היא שהוא מתעקש לעמוד על דעתו יותר ויותר, ואז מתחילות האשמות וכו'.

אך כאשר תלמדי את הילדים שלך להקשיב זה לזה, וכל אחד ישמע את דעתו של השני, ושניהם ירגישו שמבינים אותם ואין כאן חוסר צדק - הם מעצמם יוכלו להגיע לפשרה ויסתדרו לבד זה עם זה.

אז החוכמה, אמא, היא לא למנוע מריבות (גם שזה לא אפשרי...).

החוכמה היא לדעת לריב נכון!

ולריב נכון, זה להבין שבכל אינטראקציה יש שניים, ולכל אחד יש דעה, וכדאי מאד להקשיב לה בלי לחפש אשמים או צודקים. וכששני הצדדים הרגישו שהם הביעו את דעתם ויש כאן צדק, אז יהיה להם רצון טבעי לבוא אחד לקראת השני, להסתדר ביחד ולא לכעוס.

בהצלחה!

יוכי דנחי – תומכת רגשית רב תחומית ומנחת הורים- מומחית למשמעת וסמכות, שיטת אימהות מודעת  Yd0548414745@imahut.org.il