"זכיתי להכיר את הרב פינקוס": סיפורים מפעימים על הגאון רבי שמשון פינקוס זצ"ל

הרב שמשון דוד פינקוס זצ"ל נהרג בתאונת דרכים מחרידה בי"ב בניסן תשס"א (לפני 20 שנה), יחד עם אשתו הצדקנית וביתו בת ה-19. בתאונה נפצעו קשה שלושה ילדים נוספים. בעת פטירתו היה הרב בן 56 שנים בלבד.

הרב פינקוס היה מגיד ומשפיע מפורסם, כשבדרשותיו הדגיש הרב פינקוס את חשיבות הרגשת הקרבה לקב"ה באופן תמידי.

הספרים שכתב בעצמו: "ברכות בחשבון" - על מהותן של ברכות, "שערים בתפילה" - על מהותה של התפילה, "שבת מלכתא" - על מהותה העמוקה והפנימית של השבת, "תפארת תורה" - כולל חידושים וביאורים בעניינים שונים.

כן יצאו לאור ספרים רבים ששוכתבו מקלטות של שיעוריו: "נפש שמשון" - 5 כרכים: התורה וקניניה, שערי האמונה, סדור התפילה, תהלים, אגרות ומאמרים, "נפש חיה" - על תפקיד האישה ביהדות, "ברכות בחשבון" - קונטרס על ענייני אמונה והשגחה, "נפש שמשון" על שבת קודש, "הגדה של פסח" תפארת שמשון, "שיחות רבי שמשון דוד פינקוס על המועדים" - 6 כרכים: ימים נוראים, סוכות, חנוכה, פורים, פסח-ספירת העומר-שבועות, גלות ונחמה לבין המצרים, "תפארת אבות" - קונטרס בענייני שמחת נישואין ובנין הבית היהודי, "אהל מרים" - בענייני חינוך, "תפארת שמשון" – 5 כרכים עם פירושים ודרשות על חמישה חומשי תורה.

צריך אותי? אני שם

"זכיתי להכיר את הרב שמשון דוד פינקוס, רבה של קהילת אופקים בדרום הארץ. הוא היה בעל פה מפיק מרגליות, והפך לאחד האוצרות היקרים ביותר של כלל ישראל", מספר הרב יהושע ליף, ראש ישיבת 'נר יעקב', ומספר כי בישיבה זכו פעמים רבות לשמוע את שיעוריו. "בכל פעם שהתקשרתי אליו לבקש שיישא דברים בפני התלמידים, היה עונה מיד: 'מתי תרצה שאבוא, ר' יהושע?', ואני הייתי משיב: 'מתי שנוח לרב להגיע'. 'מתי אתה רוצה שאבוא?', היה עומד על שלו. 'אם הדבר תלוי בי', הייתי אומר, 'הייתי שמח אם הרב יוכל לבוא הערב'.

"'אני שם!', השיב הרב פינקוס בפשטות. 'אני שם', זו הייתה תשובתו הרגילה, אף ש'שם' היה מרחק נסיעה של שעתיים מאופקים הדרומית! תמיד נדהמתי מתשובה זו", מציין הרב ליף בהתפעלות. "ביקשתי שיבוא, והוא תמיד השיב בחיוב. ותמיד היה עונה בשמחה, כאילו ישב בבית וחיכה לצלצולי. הוא לא לקח בחשבון את הנסיעה הארוכה כל כך, את עיסוקיו הרבים, את תפקידו כרב קהילה, ואת נסיעותיו בכל רחבי העולם לעורר לבבות של יהודים- למרות הכול הוא נענה להזמנתי בשמחה ובמהירות…

"הרב פינקוס מעולם לא הפסיק להפליא אותי. מתוך כל הרבנים שדיברו בפני תלמידי 'נר יעקב' (והיו ביניהם מרצים דגולים רבים), השפעתו על הבחורים היתה ניכרת ביותר. היו לו יכולות על-טבעיות. הוא אהב את ה' בכל לבו, והשפיע על אחינו בית ישראל ברחבי העולם לאהוב את ה' כמוהו.

הסיפור שהרב פינקוס מעולם לא עייף מלספר

הרב ליף ממשיך ומציין כי על סיפור אחד היה הרב פינקוס מרבה לחזור: "לחפץ חיים הייתה נכדה שגרה ברוסיה הקומוניסטית רוב חייה. היא הייתה אישה חכמה ומשכילה מאוד, ובמקצועה הייתה פרופסורית למתמטיקה.

"בשנות זקנותה עלתה לארץ ישראל, ור' הלל זקס, קרוב משפחתה, הלך לבקרה וצירף אליו את הרב פינקוס.

"ר' שמשון היה מספר על ביקרו אצלה, ועל המסר העוצמתי שלמד בו. כשישבו אצל האישה המבוגרת, שאלו אותה על הקשר שלה עם סבה הנכבד. 'את זוכרת את הזיידע?', שאלו הרבנים את נכדתו של החפץ חיים, והיא ענתה: 'פגשתי אותו רק פעמיים בחיי. בפעם הראשונה הייתי ילדה קטנה. איני זוכרת הרבה מאותו ביקור'.

'ובפעם השניה?', המשיכו הרבנים להתעניין, והנכדה השיבה: "יצאתי מוורשא הקוסמופוליטית, ונסעתי ברכבת ואחרי כן בסוס ועגלה עד לעיירה הקטנטנה. גם כשהגעתי לעיירה לא תם המסע, כי בקתת העץ הקטנטנה של סבי שכנה בפאתי העיירה.

"הייתי ילדת עיר, הייתי רגילה לבתים רחבי ידיים ומוארים. כשנכנסתי לבית סבי ראיתי אותו יושב בחדר דל, שלא הכיל דבר מלבד ספרים, כיסא ושולחן. מקור האור היחיד היה כמה נרות. מראה זה היה נראה לי רחוק מרחק שנות אור ממה שהכרתי, וקשה היה לי להאמין שאנשים עדיין חיים בצורה כזו.

'זיידע' פניתי אליו בטון מתגרה: 'פארוואס זיצטו דא אין דער פינסטער? למה אתה יושב בחושך?'

הנכדה מציינת שהיא לא התכוונה רק לעובדה שהוא יושב לאורם הקלוש של הנרות. היא התכוונה גם לרמוז בציניות לאורח החיים שלו, שנראה לה מיושן וחשוך. 'למה לא תעזוב את החושך, סבא, ותצא אל האור? אנחנו כבר לא בימי הבינים. יש בחוץ עולם מודרני שקורא לנו אליו!', קראה הנכדה לסבה.

"סבי שתק לרגעים אחדים ושקל את מילותיו", סיפרה הנכדה לשני הרבנים שהאזינו לה בקשב רב. "לבסוף פנה אלי ושאל: 'את רואה את המטוסים שחגים מעלינו?'" הנהנתי בראשי. באותו זמן תורת האווירונאוטיקה הייתה בחיתוליה. "'זי וועלן מאכן אן עראפלאן וואס גיין אויף די לבנה – הם עוד ימציאו מטוס שיטוס לירח', אמר סבי.

"אבל בכך לא סיים החפץ חיים לחזות את העתיד. ''דו זעסט די באמבעס וואס זיי ווארפן? שמעת על הפצצות שמשליכים מהמטוסים?', הוא שאל, מתייחס לפצצות הראשונות – גרסה פשוטה של בקבוקי תבערה 'קוקטייל מולוטוב', שהושלכו באופן ידני ממטוסים צבאיים כדי לזרוע פחד וליצור נזק פסיכולוגי יותר מאשר לגרום סכנה, הסבירה הנכדה וציינה שהיא הנהנה בראשה.

"לפתע הרים החפץ חיים את קולו ואמר בקול נבואי", ציטט הרב פינקוס את נכדתו של החפץ חיים. '"זיי וועלן מאכן באמבעס וואס וועט חרוב מאכן די גאנצע וועלט – הם ייצרו פצצות שתוכלנה להחריב את העולם כולו!'". החפץ חיים ניבא את המצאת פצצת האטום! הוא ניבא זאת לפני שאי מי המציא משהו שאפילו התקרב לכך.

"ואז הביט החפץ חיים בעיניה של נכדתו וקרא: "מיר מאכן מענטשן – ואנחנו מייצרים אנשים! אנחנו פועלים לשפר ולזכך את האדם, להפוך אותו לאדם טוב יותר, ואילו הם, אנשי עולם המדע והתרבות המהולל שלך, פועלים להביא להרס האנושות!

"און דו ווילסט אז איך זאל ארויסגיין פון מיין ליכטיגע וועלט צו אייער פינסטערע וועלט… ואת רוצה שאצא מהעולם המואר שלי, ואכנס לעולם החשוך שלך?!" שאל אותי סבא.

"זה היה הרושם שהותיר החפץ חיים על נכדתו. זה מה שגרם לה לשמור על יהדותה. מסר עוצמתי על תכלית הבריאה ועל הסתכלותו של בן תורה על העולם.

"זהו אחד הסיפורים, שהרב פינקוס מעולם לא עייף לספר ולחזור ולספר. והרושם העצום שהחדיר הרב בדרך סיפורו עורר בבחורים מהפכים ושינה אותם לנגד עיניי", ממשיך ומספר הרב יהושע ליף, ראש ישיבת 'נר יעקב'.

מי לא קיבל סוכריות? מי לא הצליח לתפוס?

הגאון רבי שמשון פינקוס היה רב הקהילה באופקים. בתור רב המקום היו פונים אליו בכל עניין הקשור לצורכי הקהילה, בענייני הלכה, ואף כאשר היה צורך לסייע למשפחות נזקקות. אך לא רק ב'דברים גדולים' פעל הרב למען בני קהילתו, אלא היה מתייחס אף לעניינים 'פעוטים', שרבים וגדולים אינם שמים את ליבם לכך.

מנהג יוצא דופן ברגישותו נקט בשבתות ה'עלייה לתורה' של בניו. בשבתות אלו, בהם חתן העומד להתחתן או חתן לקראת בר המצווה שלו עולה לתורה, הציבור זורק עליהם סוכריות. מיד עם שוך סערת השלכת הסוכריות ואסיפתן במרץ בידי ילדי המתפללים, היה אביו של החתן – רב הקהילה – הרב פינקוס מתרוצץ בידיים מלאות עם סוכריות, ושאלתו בפיו: "מי לא קיבל? מי לא הצליח לתפוס?", כך, בתוך הרגעים הגדולים והלב הגואה בשמחה, זכר הרב לחפש ילד יהודי העומד בירכתי בית המדרש, כאשר עיניו תרות אחר סוכריות נשכחות בפינה חבויה, וליבו מלא בצער כי לא הצליח למלא את כיסיו בממתקים. ליבו הרחום של הרב הגדול, שראשו היה בשמי מעלה, לא יכולה היה לשאת את הצער הזה.

אחד מבני הקהילה ציין כי מעשה זה מזכיר לו סיפור שרבי שמשון עצמו היה מספר אותו בהתפעלות: הגאון רבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל פסע ברחוב ובדרכו פגש בילדה קטנה ובוכיה. גדול הדור אסף את 80 שנותיו, התכופף אליה ושאל: "למה תבכי?", כשהילדה השיבה לעומתו שחברותיה צחקו על השם שלה, השיב הרב אברמקסי: "אמרי להם, שאני אמרתי שהשם שלך יפה מאוד!"ולא זז משם עד שנרגעה הילדה והחלה לחייך...

שלום, מדבר שמשון פינקוס

סיפור מפליא נוסף מופיע אף הוא בספר "ואוהביו כצאת השמש בגבורתו": באחד נישואי אחד מבניו, נבצר מאחד מחשובי הקהילה באופקים להשתתף בשמחה, עקב כאבי גב חריפים שמהם סבל. כאשר הגיעה שעת הערב, צלצל הטלפון בביתו, והקול המוכר משתפך ובוקע מן השפופרת: "שלום, מדבר שמשון פינקוס. רציתי לספר לך שזה עתה נסתיימה החופה ותודה לה' אנחנו בשמחה גדולה. אברך אותך שתהיה לך רפואה שלמה בקרוב ויהיה לך כל טוב!"

בשעת שמחתו, כאשר בנו עומד תחת החופה, זכר רב הקהילה את אחד מבני הקהילה, ויזם את השיחה. רק משהרעיף על ראשו ברכות ועידוד, נפנה לברך ולהתברך מפי בני המשפחה והמחותנים...

הרב גואל אלקריף - מידות טובות:

תפילת מודה אני

הרב שמשון דוד פנקוס בספרו נפש שמשון על סידור תפילה כותב כך: "כלל גדול טבעו לנו הקדמונים בזה, שלעולם 'סופו נעוץ בתחילתו', ובלשון אחר: 'סוף מעשה במחשבה תחילה'. כוונת הדברים, שאת השלימות של כל מלאכה ניתן לראות ב-2 נקודות: בנקודת ההתחלה ובנקודת הסוף.

"כנראה שתפילת מודה אני מגוללת בתוכה את כל תמצית עבודת האדם. במילים "מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך" מהוים את התמצית של כל מה שיבוא אח"כ. זהו מסר שאסור לשכוח לרגע!!

"כך גם תפילת עלינו לשבח. תכלית הכל הוא להגיע ל'עלינו לשבח לאדון הכל לתת גדולה ליוצר בראשית וכו'. את היום אנחנו פותחים ב'מודה אני', כדי להגיע בסופו של דבר ל'עלינו לשבח'", זעק הרב פינקוס ברגש.

"משל לבן אדם שבונה בית קודם מתכננים מה רוצים לראות בסוף ואח"כ בונים את היסודות והבית כולו. ומתי נגלה הבית? בסוף. התחילה והסוף חייבים ללוות אותנו תמיד. אסור לנו לשכוח לרגע מהי הפתיחה לכל עבודת חיינו ומהי מטרת חיינו", סיים הרב פינקוס את דבריו

איך צריכה להיראות סעודת השבת

"איך צריכה להיראות סעודת השבת?" שואל הרב פינקוס בספרו 'שבת מלכתא' ומשיב: "לדעת בידיעה ברורה שהקידוש - הוא כמו מוסף של יום כיפור, שצריך כוונה ואימה ויראה, ויש בו "שטייגן" גדול, והסעודה היא כמו סעודה מפסקת של ערב יום כיפור, שיש בה מצווה גדולה וקדושה רבה ותועלת עצומה לנפש, והוא עצמו כמו כהן גדול בשעת עבודת פנים, וכן על דרך זה כל מנהגי ישראל".

ממשיך הרב פינקוס ומציין: "ואין צריך לזה תנועות משונות ומעשים משונים, אלא הכל מתוך שמחה והארת פנים לכל בני ביתו, ואז כל סעודות השבת יהיו שעות של עבודה ועליה, וכמו שהימים הנוראים קובעים את מעלת כל השנה, כן השבת קודש תביא ברכה גדולה לכל הימים הבאים לקראתו לשלום".

"הנה בשבת יש מצוות עונג שבת, להרבות באכילת מעדנים. והדבר באמת תמוה, שביום של קדושה ודביקות לכאורה, היה ראוי יותר להתעסק בפרישות ולמעט בתענוגים דווקא, שהרי כלל הוא שבנין הגוף הוא חורבן השכל, ואיך מתבגרים יחד תענוגי הגוף ושבת קודש, שהיא יום לדביקות בקדושה?!" תמה הרב פינקוס.

ממשיך הרב ומשיב באמצעות משל נפלא: "נתאר לעצמנו אדם שהזדמן לביתו של גדול הדור, כגון רבינו החתם סופר זי"ע, ורבנו שמח עם האורח שמחה גדולה, ואמר לו: 'אנא, בבקשה, תסעד בביתי סעודת צהריים', וציווה להכין סעודה דשנה לכבוד האורח.

"האם ייתכן שהאורח יאמר: 'איני יכול לסעוד עם כבוד תורתו, שכן עוסק אני בפרישות, ואיני מרשה לעצמי יותר מפת במלח וקיתון של מים', תמה הרב פינקוס ומשיב: "ודאי שלא יתכן שיאמר כן, שכאשר עומד הוא במחיצת גאון וקדוש, הרי כולו מתבטל לרצונו של הצדיק שיסעד אצלו, בטלו חשבונות עצמו, הן בצרכיו הגשמיים והן הרוחניים, וכולו עומד הכן לעשות רצון מארחו הדגול.

"וכן הוא ממש בשבת קודש. אילו באנו לדון לפי התועלת היוצאת לנו, היה ראוי לתקן ביום השבת פרישות גמורה כמו ביום הכיפורים, אבל השבת אינה יום קדושה שלנו, אלא יום של השם יתברך, והקדוש ברוך הוא מצידו רוצה שנתענג במעדנים לרוב ונשמח איתו ביום קדשו, וכל החשבונות והתועלות שלנו בטלים ומבוטלים ביום קדשו, אלא אנו שמחים בשמחתו יתברך וסועדים ברוב טובו. ואין ספק", מסיים הרב פינקוס את דבריו המאלפים, "שלאחר מעשה, גם אנו יוצאים יותר נשכרים מכך שהתבטלנו לרצונו יתברך, יותר מאם היינו בונים עולמות בפרישות לעצמינו, אבל יסוד העניין בעיקרו הוא – השבת היא התבטלות שלנו אל רצונו יתברך".

לדעתי, חלק גדול מהבעיות שלכם נובע מכך שאתה ממעט לחייך

בספר המומלץ "ואוהביו כצאת השמש בגבורתו" מובאים סיפורים מרטיטים רבים אודות התנהלותו הנאצלת של הרב פינקוס. אחד מהם: בני זוג תושבי אופקים פנו להתייעץ עם הגאון הרב שמשון פינקוס זצ"ל אודות בעיות שונות שהעיבו עליהם בביתם. במהלך השיחה, ביקש רבי שמשון לשוחח עם הבעל ביחידות. "שמתי לב", העיר לו, "כי כמעט ואינך מחייך. האם יש לכך סיבה מיוחדת?"

"אמנם כן", השיב הבעל. "השיניים הקדמיות שלי שבורות ומכוערות, ואיני חש בנוח לחייך ולחשוף אותן בפני הבריות". הרב התעניין האם יש דרכי טיפול לבעיה, והשיב הבעל שאכן. עם המכשור המתקדם, ניתן להשיב לשיניים את המראה הטבעי ביותר. "אם כן, למה אתה מזניח את הטיפול?", שאל הרב בחמימות, והבעל השיב: "אין ביכולתי לעמוד בסכום הגדול של עלות הטיפול".

"כך?", הגיב רבי שמשון וביקש ממנו לגשת עמו לרגע אל החדר הסמוך, כששם הוא פנה אליו בשאלה הבאה: "אמור לי, כמה הטיפול הזה יעלה להערכתך?". האיש נקב בסכום גבוה מאוד, אבל רבי שמשון לא 'התרגש', וכתב תכף צ'ק על כל הסכום, כשהוא פוקד עליו ואומר: "אני מבקש שתשתמש בצ'ק הזה ותתקן את השיניים, כי לדעתי, חלק גדול מהבעיות שלכם נובע בפשטות מכך שאתה ממעט לחייך. תתקן את השיניים ואז נשוחח שוב"...מיותר לציין כי אכן, המצב בבית השתפר פלאים לאחר שהבעל החל לחייך.

את הסיפור המופלא הבא סיפר הרב אברהם דייטש, והוסיף המשך מופלא לא פחות: הרב דייטש ניגש לרב פינקוס, והרשה לעצמו לשאול: "ילמדנו רבינו. לי הרי ידוע שמצב הפרנסה בביתכם מתנהל בכבדות, אף ביחס להוצאות ההכרחיות. אז איך הרב מוציא כך ברגע אחד סכום כה גדול עבור אחרים?!".

"אחרים אמרת?!", נזעק רבי שמשון לעומתו, "וכי זה נקרא 'אחרים'?! מי שלא מרגיש את היהודי האחר כבנו - חסרה לו שלמות בעבודת ה'. אני רוצה לשאול אותך: 'וכי אם היו קוראים לו 'פינקוס', לא הייתי מוציא סכום כזה עבורו? גם אז היית בא אלי בטרוניה?'", תמה.

זו היתה דרכו הנאצלת של הרב פינקוס זצ"ל: להרגיש את ה'אחר' – כבנו. באמצעות גישה זו אין כל פלא כיצד מסוגל היה למחול על כבודו ומעמדו למען האחר, לנסוע מדי יום, במשך שבועיים רצופים, על מנת להשקות ביד אוהבת פג במחלקת הילודים ב'הדסה', להציע את עצמו כבעל פנוי די והותר בערב פסח עבור אלמנה בודדה – שאף את שמה לא ידע, לנסוע מאופקים עד ירושלים הלוך ושוב באישון ליל, בלי שנתבקש, למען הסר מועקה מלבו של אברך המוטרד בבעיות בריאות, ועוד ועוד מעשים כבירים לאין מספר, אשר חלקם ידועים לנו, וחלקם ידועים רק לפני יודע כל תעלומות.

לקריאת ספרו של הרב פינקוס "שערים בתפילה", לחצו כאן.

הרב פינקוס מספר בגילוי לב כיצד החלה התעלותו הרוחנית, לחצו כאן.