"אז זהו, שהיום לא עשיתי את זה" – להבין את בני הזוג

יום אחד, לפנות ערב, חזר יורם מהעבודה הביתה ומצא אותו ממש הפוך.

שלושת ילדיו, עדיין בפיג'מות, שיחקו בחוץ בתוך הבוץ, כאשר סביבם אריזות של חטיפים מפוזרות על פני כל החצר הקדמית. דלת המכונית של אשתו היתה פתוחה, וכך גם דלת הכניסה לבית. כשנכנס ראה שהבלגאן בפנים גדול בהרבה: נברשת התאורה היתה זרוקה על הרצפה, ושטיח הכניסה היה זרוק ליד הקיר. הטלוויזיה בחדר המשפחה הציגה בקולי קולות סרט מצויר, והחדר היה זרוע צעצועים ופריטי לבוש שונים.

הכיור במטבח היה מלא כלים, שאריות ארוחת הבוקר היו מפוזרות על הדלפק ופרורים מילאו את השיש. האוכל של הכלב היה מפוזר על הרצפה, וכוס שבורה היתה מונחת מתחת לשולחן. ליד הדלת האחורית בצבצה ערימת חול קטנה. עלה האיש במהירות במדרגות, מודאג שמא אשתו חולה או שקרה לה משהו רציני, דילג מעל צעצועים נוספים וערימות של בגדים.

כשנכנס לחדר השינה, חסר נשימה, מצא אותה שוכבת ומתבטלת בהנאה במיטה, עדיין בפיג'מה, קוראת ספר. לשמע נשימתו הכבדה הסתכלה אליו, חייכה ושאלה איך עבר עליו היום. הגבר המופתע היה מבולבל לחלוטין, ושאל את אשתו "מה קרה פה היום?".

חייכה אליו שוב אשתו, וענתה: "נכון שכל יום כשאתה חוזר מהעבודה אתה שואל אותי מה כבר לעזאזל עשיתי היום?".

"כן", ענה האיש, כולו נדהם.

"אז", ענתה האישה, "זהו, שהיום לא עשיתי את זה".

* * *

הסיפור הקטן הזה כולו מסר לדרך החיים שחלקנו מפתחים, לראות את העולם דרך העיניים שלנו ולמלא את חיינו בביקורת שאינה מועילה כלום, ואף מזיקה.

האם אנחנו, הגברים או הנשים, יודעים להעריך ולכבד מספיק את אשר עובר על אהובינו במשך היום? האם אנו יודעים לשדר שאנחנו קרובים ורגישים מספיק אליו או אליה?

האם אנחנו, כזוגות, חולקים חוויות משותפות, כאלה שבעזרתן מערכת היחסים שלהם יכולה להגיע לרמה אחרת?

חשבו על טיולים משותפים, שיחות מעמיקות או תחביב שממנו יכולים גם הגבר וגם האישה ליהנות. התוצאה היא אהבה עמוקה ועשירה יותר.

אנו מפספסים נקודה זו, ובמקום להתמקד בניסיון לחזק את מערכת היחסים הרגשית שלנו, אנו מתמקדים בהיבט הפיזי. כמו הדוגמא למעלה - למה היא לא מסודרת? מבלי רצון להבין את אשר עבר עליה במשך היום. ואז אנחנו תוהים מה חסר. מה קרה? למה אני לא מרגיש את זה? מה הבעיה?

מה שחסר הוא העומק. חוויות שמחברות בינינו. רגשות שמקרבים בין נשמותינו. תקשורת עמוקה היא בעיקר קרש קפיצה לאהבה.

גם גברים אמרו שכשהם מרגישים שבת הזוג שלהם מקשיבה להם, הם חשים שמחה. שפה משותפת, חוויות משותפות, מטרות חיים, מחשבות ורעיונות - כל אלה מקרבים את בני הזוג זה לזה.

אמירה אישית צריכה להיות ברמה של, "כשהרגשתי שבן/בת הזוג שלי באמת שמע/ה אותי, חשתי שהבינו אותי באותו רגע". לעיתים קרובות מדי אנו מתעלמים מהקסם הטמון בשיחה על חזון, תקוות, חלומות ואכזבות.

* * *

לאחרונה, אשתי ואני אכלנו במסעדה. שמנו לב כיצד זוגות רבים התעסקו בטלפונים שלהם, גללו מטה, שלחו הודעות וכו'. היה שקט, בני הזוג לא שוחחו ביניהם, אלא אם כן רצו לחלוק תמונה או הודעה.

כיצד נוכל להתקרב האחד לשני כשהמכשירים והבנות הרחוב שלנו מרחיקים אותנו זה מזה? היעדר תקשורת פירושו שהזמן שלנו ביחד הופך להיות זמן עם עצמנו. כמה שיש יותר תקשורת מודרנית ומעודכנת בעולם, כך פוחתת התקשורת בין בני הזוג, וצריך להילחם יותר על תקשורת ביתית פשוטה.

איננו יכולים להבין מדוע אנו חשים בודדים כשאנו מבלים ביחד. החיבור הרגשי הפך לשטחי, נהיינו שטחיים.

אז מה עכשיו? הקרבה הנפשית פוחתת. החיבור הרגשי – שהוא קריטי למערכת יחסים חזקה – הוזנח. אולי זה ניתוק יומיומי, אנו מפסיקים לשוחח זה עם זה בצורה משמעותית, אנו מתעסקים בחשבונות, בילדים, בלחצים ובלוגיסטיקה היומיומית של ניהול הבית והמשפחה, אנו מגיבים לעוד אימייל, עוד טקסט. לפעמים המרחק נגרם כתוצאה ממריבה שנגררת זמן ממושך ולא מגיעה לפתרון. בפעמים אחרות זה פשוט חוסר רגישות שמרחיק אותנו זה מזה.

אולם התוצאה הסופית היא זהה. ניתוק, נסיגה, חוסר רצון להתאמץ.

הניסיון של הגבר להתחבר מחדש ברמה הגשמית, מתוך מחשבה שזוהי הדרך להחזיר את הקשר למסלול, הוא טעות. האישה מפרשת זאת כאנוכיות. "אכפת לך רק מעצמך, אתה אף פעם לא חושב עלי". מה שהיא לא מבינה הוא שבעלה מחפש את החיבור הרגשי. יש קצר בתקשורת. אף אחד לא מבטא את האמת.

להלן האמת: גברים רוצים להרגיש רצויים. בדיוק כמו נשים, גם הם זקוקים לידיעה ש"אני חשוב לך". לנשים יש יותר קשרים עמוקים וקרובים עם חברות. לגברים אין. התוצאה היא שנשים לא מבינות שאם הגברים חשים דחויים מבחינה רגשית, הם נסוגים.

גברים צריכים לדעת שהאישה שלהם רוצה את הקשר וחושבת עליו. אם הם לא מצליחים להרגיש זאת, הם מתרחקים.

הגברים אומרים, "אני מרגיש שהיא לא רוצה להיות קרובה, שהיא לא אוהבת אותי". הגברים מגלים שהדבר גורם להם לפקפק בעצמם, ואפילו במערכת היחסים. הם לא רוצים את הקשר החיצוני בלבד, הם רוצים את הידיעה שבעומק ישנו חיבור רגשי של אהבה, שיש עומק, אינטימיות נובעת מתוך קרבה עמוקה. ואז האהבה פורחת.

החוכמה הזו מודגמת בבירור בתורה.

תורה מתארת את קשר הנישואין של יצחק ורבקה. האוהל של אמו של יצחק, שרה, מחשיך לאחר פטירתה. אור נרות השבת שלה כבה. הריח הנפלא של החלות הטריות שאפתה איננו. ענן הקדושה שנח מעל ביתה נעלם.

 יצחק בינתיים בודד. כשהוא מביא את כלתו לאוהל של אמו, חוזרת הברכה.

 יש תחושה עמוקה של חיבור שהוא מעבר לגופני. הם חולקים משימה, תקוות וחלומות. המורשת ממשיכה. הפסוק אומר: "וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ, וַיִּקַּח אֶת-רִבְקָה וַתְּהִי-לוֹ לְאִשָּׁה, וַיֶּאֱהָבֶהָ; וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ". (בראשית כ"ד, ס"ז). החתונה היא רק ההתחלה. יצחק מוצא חיבור רגשי שמרפא את נשמתו.

זוהי ההגדרה האמיתית לאהבה היציבה שגברים רוצים. מעבר לחיבור החיצוני, מדובר בשמחה הנולדת מחיבור רגשי קרוב שיוצר את מערכות היחסים החזקות ביותר. מצליחים להבין זה את זה. לעומת זאת אם נראה את העולם, וכל שכן את בן הזוג, דרך עינינו ורצונותינו בלבד, הרי שנועדנו לעצלות ולמרירות.

וצירפתי סיפור אינדיאני שעובר מדור לדור וסופר מסביב למדורת הקודש: ילד אינדיאני ניגש אל סבו וסיפר לו על כעסו הרב על חבר שעשה לו עוול שעשה לו חברו, הסב הקשיב לנכדו בקשב רב, וענה לו ברוגע: "אספר לך סיפור. גם אני לעתים חשתי שנאה עזה כלפי אלה אשר לקחו כל כך הרבה, ואפילו לא הרגישו שום חרטה.

אך, מה בעצם השנאה עושה? היא מתישה אותנו. השנאה כלל אינה מזיקה לאויבינו. זה כמו להחזיק רעל ביד, ולקוות שהאויב ימות.

"גם אני נלחמתי רבות עם רגשות אלה. זה כאילו שישנם שני זאבים בתוכי. זאב אחד, בעל לב טוב, אינו מזיק. הוא חי בהרמוניה עם כל מי שמסביבו, ואינו נפגע כשאין כוונה לפגוע בו. הוא נלחם רק כשצריך, וגם אז הוא עושה זאת בצורה נכונה.

"אבל... הזאב השני... אוי... הדבר הכי קטן גורם לו לאבד את עשתונותיו. הוא רב עם כל אחד, כל הזמן, ללא סיבה. הוא אינו יכול לחשוב, מכיוון שכעסו ושנאתו חזקים כל כך. זהו כעס חסר תועלת, כיוון שהוא איננו מוביל לשום מקום, ולא יכול לשנות מאומה.

"לעתים, קשה לי לחיות עם שני הזאבים בתוכי. שניהם מנסים לשלוט ברוחי".

הילד הסתכל בעניין רב אל תוך עיניו של סבו, ושאל: "איזה מביניהם מנצח?".

הסבא חייך וענה: "זה שאני מאכיל".

אם תסתכל על הטוב שבבן זוגך, אם תדע להעריך את הרגעים הקטנים שהשני עושה במסירות עבורך, אם תדע/י לערוך ממש כך רשימה של כל הטוב שבבן הזוג, אזי הזאב הטוב ינצח.

אופיר ברדה הוא יועץ נישואין ופסיכותרפיסט מטעם מחלקת שלום בית.

לפניות למחלקת שלום בית חייגו 072-2221310 או פנו למייל eliyahun@htv.co.il