ויקרא – כי כל מה שקורה לנו בחיים הוא קריאה מאת ה'

בין פרשת ויקרא – הראשונה שבספר ויקרא, לפרשת בחוקותי – האחרונה שבו, יש מכנה משותף חשוב, שמהווה בסיס לספר כולו.

הפרשה פותחת בפסוק: "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר השם אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר" (ויקרא א', א'). בכל ספרי התורה בעולם, האות אל"ף שבמילה "ויקרא" היא קטנה יותר משאר האותיות. מבלי להיכנס לעצם העניין, האל"ף הקטנה גורמת לכך שהמילה נראית לקורא יותר כמו "ויקר", לשון מקרה, מאשר "ויקרא", לשון קריאה.

המילים "ויקרא" ו"ויקר" הן דומות, אולם שונות בתכלית. כשהאות אל"ף היא קטנה, נוצר שילוב של שתי המילים - קריאה ומקריות, וצריכים אנו להבין את משמעות העניין.

רש"י כותב: "לכל דברות ולכל אמירות ולכל ציוויים קדמה קריאה, לשון חיבה". כלומר, כשאלוקים דיבר עם משה, הוא לא שוחח עמו באופן אקראי, אלא הוא קודם קרא וזימן אותו, מתוך חיבה וציפייה לעצם המפגש ביניהם, ורק אחר כך הוא דיבר עמו והעביר לו את מצוות התורה או כל מידע אחר. לעומת זאת, כאשר אלוקים דיבר עם נביאי אומות העולם, כתובה המילה "ויקר", ללא האות אל"ף, מלשון מקרה וארעיות. רש"י מביא דוגמא לדיבור מקרי: "וַיִּקָּר אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם" (במדבר כ"ג, ד'). אלוקים נגלה אל בלעם, אולם באופן מקרי ואקראי. נדגיש, וודאי שאין מקרה ביחס לבורא עולם, אולם התורה מדגישה לנו שיש הבדל תהומי בין שתי הנבואות. אלוקים דיבר אל משה מתוך קריאה של חיבה ואהבה, בשונה מנביאי אומות העולם.

משה רבנו, ולהבדיל בין הקודש לחול - בלעם הרשע, מבטאים ומייצגים שתי גישות שונות והפכיות במבט על החיים. משה רבנו מייצג את האמת היהודית שהחיים הם קריאה לאדם. כל מה שקורה בחיים הוא בעצם קריאה. בורא עולם מדבר אלינו, קורא לנו ומבקש שנתקרב אליו. בלעם מייצג את מה שהיצר הרע מנסה לשכנע, שכל מה שקורה בעולם נעשה ללא יד מכוונת אלא באופן מקרי לחלוטין, וכפי שהתורה כותבת על עמלק: "אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ" (דברים כ"ה, י"ח). עמלק חי בתחושה שכל מה שקורה, אפילו כל הניסים העצומים שאירעו לעם ישראל במצרים ובמדבר, הכל מקרי.

המאבק בעולם בין כוח הטוב לכוח הרע הוא סביב הנקודה הזו – האם החיים ומאורעות החיים הם קריאה לאדם, או כל מה שקורה הוא אקראי ומקרי.

הקדוש ברוך הוא נוהג עם האדם במידה כנגד מידה. אם בני האדם אכן יתייחסו לעולם כאל מקרי, הקדוש ברוך הוא עלול לנהוג עמהם באותה מטבע, להסיר מעליהם את ההשגחה הפרטית ולתת למקרי העולם לנווט את ספינת חייהם, ועל בסיס זה בנויה פרשת בחוקותי. 

פרשת בחוקותי כוללת בתוכה בין היתר גם את פרשת הקללות.

מילת המפתח בקללות היא המילה "קרי. המילה "קרי" לא מופיעה בשום מקום אחר בחמשת חומשי תורה (היא מופיעה פעמיים בספר עזרא, בתור מילה בארמית), מלבד בפרשת בחוקותי שם היא מופיעה שבע פעמים - "וְאִם בְּזֹאת לֹא תִשְׁמְעוּ לִי וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי בְּקֶרִי, וְהָלַכְתִּי עִמָּכֶם בַּחֲמַת קֶרִי..." (ויקרא כ"ו, כ"ח). כשמילה מופיעה שבע פעמים באותה פרשה זהו סימן עבורנו שהיא מילת מפתח.

מה הפירוש קרי?

קרי פירושו מקרה. אם עם ישראל יחיה מתוך תחושה שכל מה שקורה בעולם וכל מה שקורה אתו זהו במקרה וללא יד מכוונת, הוא מכשיר את הקרקע שעליה עלולות "לצמוח" כל הקללות המוזכרות בתורה.

ישנו רמב"ם מפורסם בהלכות תענית שכותב כך: "מצוות עשה מן התורה לזעוק ולהריע בחצוצרות על כל צרה שתבוא על הציבור. שנאמר: 'על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות'. כלומר, כל דבר שייצר לכם, כגון בצורת ודבר וארבה וכיוצא בהן, זעקו עליהן והריעו. ודבר זה מדרכי התשובה הוא. שבזמן שתבוא צרה ויזעקו עליה ויריעו, יידעו הכל שבגלל מעשיהם הרעים הורע להן... וזה הוא שיגרום להסיר הצרה מעליהם. אבל אם לא יזעקו ולא יריעו, אלא יאמרו דבר זה ממנהג העולם אירע לנו, וצרה זו נקרה נקרית, הרי זו דרך אכזריות וגורמת להם להידבק במעשיהם הרעים. ותוסיף הצרה צרות אחרות. הוא שכתוב בתורה 'והלכתם עמי בקרי והלכתי גם אני עמכם בחמת קרי'. כלומר, כשאביא עליכם צרה כדי שתשובו, אם תאמרו שהיא קרי, אוסיף לכם חמת אותו קרי".

עלינו לחיות את האמת היהודית, שכל דבר שקורא לנו בחיים, בפרט אסונות וצרות, אין זה ממנהג העולם, אלא זוהי קריאה של השם אלינו לתקן את מעשינו. פעמים והקריאה היא כללית לכל עם ישראל, ופעמים היא למשפחה אחת או לאדם מסוים.

כל מה שקורא בעולם הוא קריאה של השם אלינו.

האל"ף קטנה, היא לוחשת וקולה כמעט אינו נשמע, אולם תפקידנו בחיים היא להטות אוזן לכל מה שקורה ולהאמין שהכל, כן – הכל, כל מה שקורה לנו בחיים הוא קריאה מאת השם.

הנושא העיקרי של חומש ויקרא הוא הקרבת הקרבנות. קרבנות מלשון התקרבות והם מבטאים יותר מכל את האמת הזו. בתקופת בית המקדש, כמעט כל מצב שיהודי היה נמצא בו, הוא היה צריך או יכול להקריב קרבן. אדם חטא? עליו להביא קרבן חטאת או עולה (על סוגיהם השונים). אדם ניצול מצרה? עליו להביא קרבן תודה. חשקה נפשו של אדם לומר להשם תודה? הוא מביא קרבן שלמים. יש קרבנות ציבור שמקריבים מידי יום בבוקר ולקראת ערב, קרבן מיוחד לשבת ולמועדי ישראל ועוד ועוד. כל קרבן – סוגו, אופיו ואופן הקרבתו, מבטא ומקביל לסיטואציה שהובילה להבאתו ומלמד את האדם כיצד להתקרב לבורא לאור הסיטואציה שהוא נמצא בו.

חלק מהקרבנות מוקרבים כתוצאה מאי היענות לקריאתו של השם, וחלק מהקרבנות מבטאים את האחריות המוטלת על כתפינו כתוצאה מקריאתו של השם.

לכל מה שקרה לאדם או לעם היה קרבן מותאם, שהרי שום דבר לא קורה לו אלא קורא לו. הקרבן ביטא את הקריאה האלוקית. אם אדם מתעלם מהקריאה המופיעה בספר ויקרא, מגיעה פרשת בחוקותי ומתריעה מפני מקרים לא טובים העלולים לבוא.

כאמור, האל"ף קטנה, אולם זהו האתגר שלנו.

כל עניין הקרבנות הוא כריית אוזן והכנת הלב לקריאת הנצח שאלוקים קורא לאדם.

אלוקים קורא לכל יהודי.