אני לבד, בלי אף אחד, מה עושים?

יש לי ילדה בת 15 וחצי, עם המון כעסים ומרמור. היא מרביצה לאחיה הקטנים, בוכה על כל דבר ומתכנסת בתוך עצמה. ניסינו אני ובעלי לשוחח איתה, והיא בכתה ולא הסכימה לשתף. בשבת האחרונה התארחנו אצל ההורים, ובני משפחתי הפנו את תשומת לבי לכך שהילדה זקוקה לעזרה ולתיווך. מה הכי טוב בשבילה?

אכן כן, ישנם ילדים שלא מצליחים לבטא את עצמם במילים, ועל כן בוכים. הבכי מבחינתם הוא השחרור.

הייתי ממליצה לנסות לשוחח עם הבת - לצאת איתה, לדבר איתה ולומר לה את הדברים הטובים שבה. להעצים את הכוחות שבה. לאט לאט היא תתקשר אליך, ותשתף אותך במה שקשה לה.

כדאי פשוט לתת מילים – "אני רואה שקשה לך מול" הלימודים, האחים וכדומה.

מומלץ לשלוח אותה לטיפול רגשי, כדי שיהיה לה אמון בעצמה, וכך תוכל לשתף מה היא מרגישה בלב בקלות רבה יותר.

(רבקה בר שלום, מטפלת רגשית בפסיכודרמה)

* * *

אני אישה מבוגרת, ואת זמני הפנוי הייתי מבלה עם חברותי בחוג. כרגע, עקב המצב, הדבר לא מתאפשר, ואני מוצאת את עצמי בבית, מתוסכלת מכך. מה לדעתך יכול לעזור לי?

ראשית דרושה התמקדות בחוויה העכשווית שלי כרגע, משום שכל התעסקות בעבר, ובשגרה שהייתה נחלתי, לא תשיב את המצב לקדמותו, ולא תתרום לשיפור מצבי הנפשי והרגשי.

דווקא ההתמקדות בכאן ובעכשיו, דווקא קבלתו והכלתו של המצב ללא שום שיפוטיות, תייצר בתוכי תחושת הרפיה ורגיעה, אשר יעוררו את המוח היצירתי שבי, ואוכל למצוא פתרונות חדשים למצבי, שלא עלו קודם, עת התעסקתי בעבר.

שנית – אינטראקציה חברתית הינה דבר חשוב ומפרה, אך עלי לדאוג לא להיות תלוי בתחושות הרגשיות שאני מפיק ממנה. כל מערכת יחסים חברתית מולידה תחושות של שייכות, הערכה ואהדה בתוכי, אך יחד עם זאת, עלי לוודא שהן לא יהיו המקור לכך, משום שכשזה יגמר אמצא עצמי חסר ובודד, וללא זכר מהרגשות הללו.

ההתכנסות לתוך דלת אמותינו, כפי שהמציאות מורה לנו כרגע, מאפשרת לנו לפגוש בעצמנו פנים מול פנים, ופתאום לגלות שמקור התחושות והרגשות החיוביים שבתוכי נבעו מהסביבה, וקשה לי כעת להפיקן מעצמי.

החידוש הוא שעלי להזין את עצמי מתוך עצמי, ולבחון מקרוב את היכולות שלי, את הדברים שאני אוהב לעשות ושמעצימים אותי, ומתוך כך לספק לעצמי את מה שעד כה סופק ע"י החברה.

יחד עם זאת, ניתן למצות בגבולות המותר את האפשרויות העומדות בפנינו, ולהמשיך לשמור על קשר עם מי שאנו חפצים בכך.

עשיית פעולות המטיבות איתך, בהן את מפגינה את יכולותיך, יספקו לך אותן תחושות בהן את חפצה, רק שהפעם את תהיי המקור להן.

(ענבל אלחייאני, MA, מטפלת מוסמכת ב-NLP ובדמיון מודרך, כותבת ומרצה בתחום)

* * *

בכל פעם, לפני חגים, אני נתקפת בחרדה. יודעת שסביב החגים יש הרבה מאוד סעודות ואוכל, וחוששת מהעלייה במשקל, לאחר שהצלחתי לרזות. מה אוכל לעשות בפסח כדי לא לעלות במשקל?

כדי לשמור על המשקל, יש להתייחס לנושא כאכילה נכונה, ולא כדיאטה. ללמוד מה מניע אותנו לאכילה, וללמוד לשלוט בדחף האכילה, משום שמילת המפתח הינה שליטה. כלומר לא מספיק רק לדעת מה צריך לאכול, כמה ומתי באופן תיאורטי, אלא צריך לדעת איך לשלוט על הדחף לאכילה ע"י שינוי תהליכי חשיבה, מודעות עצמית ושינוי תהליכי תת המודע, אשר גורמים לרצון לאכול שלא מתוך רעב.

טעות נפוצה הינה להתייחס אל הדיאטה כאל פרויקט שיש לו התחלה וסוף, כיוון שאז מצפים לסיום, בו ניתן לאכול שוב מכל הבא ליד.

ברגע שמתחילים לאכול - קשה להפסיק, וכך שוברים דיאטה.

לכן גם בתקופת החגים, אוכלים תוך כדי תהליך ההרזיה מכל סוגי המזון ללא איסורים, כלומר חשוב ללמוד שמותר לאכול מהכל, בתנאי ששולטים בכמות. זוהי הדרך היחידה למניעת מצב של אכילת יתר חסרת שליטה, ושל עלייה מחודשת במשקל.

(ד"ר סיגל תמיר, ד"ר לתזונה ומדעי ההתנהגות)