"איחלנו להם שהזיווג לא יעלה יפה. ואז..."

מעשה נורא סיפר הרה"ג רבי חזקיהו יוסף קרלנשטיין, ששמע מבעל המעשה: מריבה גדולה פרצה בין שני שכנים מהעיר בני ברק. 

אחד מהשכנים רדף את שכנו עד חרמה, הוציא עליו לעז ולא נחה דעתו. 

השכן שהוציאו עליו את הלעז אירס את בתו, ולא פחות ולא יותר, שמועת הלעז עשתה לה כנפיים, ובגלל השם הרע שהוציא עליו שכנו הודיעו לו שהשידוך התבטל. 

אומר הרב קרלשנטיין: מספר לי השכן בעל המעשה בכאב: "אתה מבין שהשידוך של בתי התבטל. הניסיונות ועוגמת הנפש שלי בלתי ניתני לתיאור. 

"עברה תקופה לא ארוכה, כחודשיים-שלושה, והשכן שהוציא לעז על שכנו - בנו התארס, ואיזה שידוך הוא עשה!...", אומר הנפגע לרב קרלנשטיין, "את חטאי אני מזכיר היום – אני ורעייתי איחלנו, שהזיווג של השכן לא יעלה יפה! 

"שבועיים-שלושה לאחר האירוסין שמעו המחותנים של השכן על המריבה הגדולה בינינו ועל הקפידה הגדולה והתרעומת שיש לנו כנגד המחותנים שלהם. הם שמעו שאנו מאחלים במפורש, שמידת הדין תפגע בהם ובשידוך. נכון שזה לא יפה, אבל כך חשבנו שצריך לנהוג. 

"הם שלחו אלינו שלוחים לפייס ולרצות, אפילו הציעו לנו ממון רב כדי שנתפייס - אך אנו בשלנו; לא דורשים מאתנו להיות מלאכים... לא סולחים ולא שוכחים!". 

בשלב מסוים המחותנים של השכן הפוגע אמרו לשכן שפגע: "תשמע, אנו לא מבטלים את השידוך, אבל אנו ברגע זה עוצרים את כל ההכנות לחתונה, לא מתקדמים, לא מחפשים יחידת דיור, לא מחפשים ריהוט ולא קובעים תאריך לחתונה, עד שהשכן יסיר את הקפידה...". 

ממשיך ומספר השכן הפגוע: "לרגע הזה ייחלנו. לא סלחתי, כי לא הייתי מסוגל לסלוח, וכמה שבועות נמשך העניין, ואנו לא סלחנו, כפשוטו". 

ממשיך ומספר השכן: "באחד מימי חמישי, יום שגרתי, פנה אלי יהודי שאני מכיר ואמר לי: 'תראה, האמת - אני מכיר טוב את הסיפור שלכם, ואין שום סיבה שתסלחו... אבל האם רוצה אתה לעשות עסק טוב? תראה, אני לא רוצה לחטט ולהתערב, אבל שאלה אחת לי אליך: האם זקוק אתה לישועה? האם אתה מכיר שיש מולך קיר בטון שאותו אתה לא יכול לעבור?'. אמרתי לו את האמת: 'כן, דע לך, שהבן הזה שהתבטל לו השידוך, זה הילד השלישי שלי, יש לי קודם בן ובת, הם כבר נשואים מספר שנים, ולא עזר לי ללכת לכותל וגם לא לרשב"י - אני תקוע, אין להם ילדים!'. 

"אמר לי אותו מכר: 'אתה נורמלי?! יש בפניך הזדמנות פז לעשות את עסקת חייך – דוד מלך ישראל מגלה לנו סוג כמוס: 'יָשִׂיחוּ בִי יֹשְׁבֵי שָׁעַר, וַאֲנִי תְפִלָּה' (תהלים ס"ט, י"ג). תלמד מדוד המלך. חייו של מלכנו דוד היו סוערים ביותר. כתוב בחז"ל: עשרים ושמונה שנה התגלגל דוד ביערת הג'ונגלים, וכל כך הרבה פעמים כפסע היה בינו לבין המוות, ומלכנו דוד מגלה לנו איך הוא שרד את המצבים הקשים הללו. אומר דוד המלך: 'יָשִׂיחוּ בִי יֹשְׁבֵי שָׁעַר' - אלה היושבים על הברזלים וצוחקים עלי. 'וּנְגִינוֹת שׁוֹתֵי שֵׁכָר' - אלו השיכורים המנגנים על סיפור חיי. ודוד המלך ממשיך ואומר (תהלים ק"ט, ד'): 'וַאֲנִי תְפִלָּה'. שואל המלבי"ם במקום: מה הקשר? מה הסמיכות בין זה לזה? אומר המלבי"ם: דוד המלך אומר לנו: אתם יודעים מה סוד הקיום שלי? איך אני שורד במצבים שכאלה? – בשעה שהשיחו בי וניגנו מנגינות להתלוצץ עליי, ידעתי שזו עת הרצון, ובעת ההיא אלוקים יענני, ולכן 'וַאֲנִי תְפִלָּה'. 

אומר דוד המלך: ניצלתי את הרגעים המרים האלה שטבלתי בביזיונות והפכתי אותם ליהלומים והתפללתי! כתוב בקהלת פרק ז', כ': 'אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא'. מביא הרמ"ק דבר נורא: הנשמה של האדם עולה למעלה לשמים כאשר הוא ישן בלילה, והקטיגור דורש למצות אתה את הדין – אם זה מוות ל"ע, אם זה מחלות או יסורים נוראים ל"ע. אומר הרמ"ק: הנשמה מתחננת לפני בורא העולם ואומרת: 'אני לא יכולה לעמוד ביסורים האלה!' אך הקטיגור אומר: 'צריך לעשות דין!' אז מה הפתרון? היתן למכהו לחי - אם אדם מקבל בזיונות ושותק ומבליג וישבע חרפה – כמה שאדם יותר מבליג ושותק, הוא זוכה להיות עשיר גדול. אדם המבליג זוכה לישועות גדולות'.  

"חזרתי ביום חמישי בערב הביתה וסיפרתי לאשתי את אשר אמר לי אותו מכר. שבעה ילדים יש לי חוץ מהשניים. גם הם שמעו את הדברים ואמרו לנו: 'אבא! אמא! מה אתם מתלבטים? מוישי ורחלי יכולים לזכות בזרע של קיימא! מה אתם מתלבטים בכלל? כדאי מאוד למחול!' 

"לא ידעתי מה לעשות. ביום שישי בבוקר חזרתי מהתפילה, ואני מבחין שאשתי משוחחת בטלפון. עם מי היא מדברת? עם המחותנים של השכן. אני שומע אותה מדברת אתם, ולא רק שהיא מוחלת, היא גם פרגנה ושבחה אותם. היא אמרה נכון, שהשכן עשה מעשה לא בסדר, אך דעו לכם שהם משפחה נפלאה, הם השקיעו מאוד בחינוך ילדיהם - פרגנה מכל הלב. 

"הילדים הנשואים שלי לא ידעו שמחלנו להם. כעבור ארבעה ימים, ביום שלישי אחה"צ, קיבלתי טלפון מהבן שלי, שבישר לי בהתרגשות: 'אבא! ב"ה, אשתי מעוברת!'. וכעבור שלושה-ארבעה ימים נוספים מקבלת אשתי טלפון מהבת, המבשרת לה: 'אמא'לה, ב"ה נפקדתי!'. 

"חלפו עברו להם תשעת ירחי הלידה ובשנת תשע"ו בחודש אדר, מזל דגים, ערכתי בביתי שתי שמחות...". 

לומדים מסיפור נפלא זה על הכוח של מי שמוחל וסולח לזולתו. 

מתוך הספר "102 סיפורים ששינו לאנשים את החיים" של הרב צבי נקר. לרכישת הספר, לחצו כאן.