"האם יש אושר אמיתי אחרי החתונה?": זו תשובתי לקוראת היקרה ש'מותשת מהחיים'

לפני החתונה, יש מלא, אבל מלא חששות. 

רווקה ממוצעת (כולל אותי ברווקותי) מפחדת כמעט מהכל: מפחדת מלהתחתן ומפחדת להישאר רווקה, מפחדת להתפשר יותר מדי ומפחדת לא להתפשר בכלל, מפחדת להתרחק, להתקרר, לוותר, אבל הרבה יותר מפחדת להתקרב ולגלות שיש משהו אחר מעבר למחשבות ה'אפלות' שלה על 'מה באמת יהיה' אחרי שאתחתן. 

דוגמה קטנה לפחד הזה, שלא פעם משתלט על כל שדה הראייה המפוכח שלנו, קיבלתי השבוע בצורת המכתב הבא, של אחת הקוראות שלי: "אני רווקה בת 35 שגרה בבית של ההורים, ומאוד מותשת כבר מהשידוכים, אבל לא רק. חוץ מהשידוכים, עברתי ואני עוברת נסיונות לא קלים בפרנסה ובבריאות, ונמאס לי. גם אני רוצה קצת לנוח".

במכתבה היא ממשיכה וכותבת כי יש לה כמה חברות נשואות והיא 'רואה עליהן' כמה קשה להן. כולן גם דואגות להגיד לה: "חכי, חכי. את מחכה כל כך לחתונה, אל תחשבי שזה 'א גרוייסא מציאה'. זו עבודה, ואת צריכה לבוא מוכנה - לבנות בתוכך את האושר, ולא לצפות שהאושר יבוא דווקא משם, כי זה לא מחייב שהוא יבוא משם. את צריכה למצוא את השמחה בלבך".

בסיום המכתב היא שואלת לעצתי - כמי שחיכתה זמן רב ל'אושר' שלה, שבושש להגיע. "אני יודעת שגם את היית רווקה עד גיל מאוחר, אז רציתי לשאול, ואני מקווה שזה בסדר, האם מחכה שם אושר? האם בעזרת ה' יכולה להיות שם שלווה ומנוחה? האם יש לרווקה בור שרק נישואין יכול למלא, או שזה רק נראה לי כך כי אני רוצה לברוח ממה שאני מתמודדת היום בפרנסה ועם הבריאות?

"כמובן שאני רוצה בעזרת ה' להקים משפחה ויש פחד נורא שאני אשאר חלילה לבד אבל כשאני כ"כ מותשת מהחיים - אני חושבת למה להתחתן?".

אז יש כאן כמה דברים שארצה ב"ה להתחייחס אליהם קוראת יקרה, ואני מקווה שתמצאי בדברים כוחות להרים את עצמך - ולהמשיך בדרך, גם אם לפעמים נדמה שאין מוצא חלילה. 

כבר בתחילת עמדנו על דעתנו, אנחנו מתנסות באי אלו ניסיונות בהתאם לדרגה שלנו באותה עת. בילדות - הנסיונות היו האם לבכות או לא לבכות כאשר בדיוק נפלנו מארגז החול וקיבלנו מכה בברך, וככל שאנו גדלים, הנסיונות גדלים עמנו. הרצון לבכות, לא נעצר בארגז החול של ילדותנו, אלא נמשך ונמשך - בניסיונות שונים מנסיונות החיים, שתפקידם לפתח לנו שריר. 

אלא שבניגוד לתחושה שאנחנו צריכות לפתח שריר של עצבות, דיכאון ומרמור על רוע מזלנו - השריר דווקא נועד לפתח את השמחה שלנו, ולא את העצבות. השריר נועד לגרום לנו לשחות נגד הזרם כדי לשמור על החיים, בדיוק כמו הדגים שבמים. ראית פעם דג מת? הוא נסחף עם הזרם ולא מתנגד. לאן שהזרם לוקח אותו, הוא שם. אבל לא כך דג חי, ששוחה נגד הזרם, ולא מוכן 'לבלוע' כל פיתיון שהוא פוגש בדרכו. 

אנחנו לא מספיק הופכות את השריר לשיר  

השריר שאת חייבת לפתח בחייך, הוא אותו ש(ר)יר (אני קוראת לו גם שיר, תלוי בסיטואציה שאליה נקלעתי) שאמור לגרום לך לשמוח בכל מה שקורה לך בחיים - בלי קשר לעובדה שאת נשואה או רווקה, עם כסף או תפרנית וכו'. כרווקה לא הבנתי את השיעור הזה, התנגדתי לו בכל הכוח, וברחתי ממנו הכי רחוק שאפשר. אבל עכשיו אני עושה תשובת המשקל, ובמקום שבו נכשלתי אני - בא לי שאת לא תיכשלי. בא לי שאת תקבלי החלטה חד סיטרית, נוקשה ומתוך 'שכל חזק ותקיף', להיות בשמחה. 

לא משנה מה עובר עלייך, לא משנה לכמה זמן. 

וזה קשה, אבל זה לא בלתי אפשרי. 

האם יש אושר בנישואין את שואלת? אני אגיד לך מה התשובה לזה: האושר בנישואין תלוי בשאלה עד כמה השריר שלך והשיר שלך - חזקים. כי הכרתי ואני מכירה רווקות ונשואות שמשתמשות ב'שריר' שלהן בצורה הכי לא נכונה שיש. השריר שלך לא נועד כדי 'לאיים' על אחרים חלילה, בטח לא על אלו שקרובים אלייך ביותר ואהובים עלייך ביותר. השריר הזה לא נועד בכלל להפחדה, וזו בדיוק הטעות של רבות מאיתנו - גם ברווקות וגם בנישואין: אנחנו לא מספיק הופכות את השריר לשיר... אנחנו לא מספיק מתאמנות על השמחה שלנו בדרך, אנחנו לא מספיק שרות את החיים שלנו בתוך הניסיון, אנחנו לא מספיק מחדדות את האושר שלנו לעצמנו קודם כל, ורק אחר כך לאחרים. 

תאמיני לי, אני יודעת מה עובר עלייך. 

אני איתך בכאב שלך. 

אבל, ויש כאן אבל גדול: הכאב הזה לא יוביל אותך לשום מקום, אם לא תמנפי אותו לשמחה. 

כי מה את חושבת, שהקב"ה רוצה להתעלל בך חלילה? ממש לא. הוא טוב ומיטיב בכל רגע נתון, ואת זה תזכרי, תשמרי ותחרטי על כל לוח אפשרי - פנימי וחיצוני. 

אל תחשבי שזה א גרוייסא מציאה להתחתן??? מי שאומרת לך דברים כאלה, לא באמת יודעת שמכל ניסיון בחיים שלנו, אפשר לעשות 'א גרוייסא מציאה', והכל תלוי בהתחייחסות שלנו לדברים, לאנשים... אבל שוב, ההסתכלות החיובית היא מתנת חלקם של 'אנשים עובדים'. אנשים שמפתחים כל העת את שריר השמחה, ולא נחים לרגע מהעבודה עליו. זה נכון שאת צריכה לבוא מוכנה. למה? אם תשאלי אותי, את צריכה להיות מוכנה לעבוד על השמחה שלך, אבל הפעם ברצינות ובהתמדה. לעבוד על העין הטובה שלך, זו שמכילה ומקבלת גם דברים שלא נראים לה, גם דברים שהיא לא לקחה בחשבון ש'ככה זה יהיה אחרי הנישואין'. 

את יודעת למה את מותשת מהחיים? כי אין לך שמחה, וחוסר השמחה מחלישה לך את האמונה. 

לא סתם שמחה זה אותיות משחה. אם תמרחי אותה על כל פצע שיש לך, היא תרפא אותו חיש קל - וזה לא משנה בכלל כמה זיהום (של פחדים ומחשבות שליליות) נוצר במקום. 

ליצירת קשר עם שירה דאבוש (כהן) ולשליחת שאלות ניתן לפנות במייל shira@htv.co.il