"האם מותר לי להציל את בני, אם במקומו יהרגו ילד אחר?"

כמה טוב להתרפק על זיכרונות הילדות, ותודה לכנסת ישראל שטורחת בכל מסע בחירות להזכיר לנו איך נראים החיים בגן ילדים. 

מי לא זוכר את הילדון שביקש את מלכות הכיתה רק כי הוא ספורטיבי מאחרים, או את הכסיל שניסה להסתיר את בורותו מאחורי השתלחויות, אך חשף את מסתורו בכל פעם שפתח את פיו. אה, ואיך ניתן לשכוח את "עבריין-הצעצוע" שאיים לכסח את כל מי שלא ייכנע לרודנותו, גם במחיר העמסה על מריצה והשלכה למזבלה... 

האמת, שאלמלא הניחוח האנטישמי שעולה מן ההתגוששות הקטנונית ומקשה על הנשימה היהודית, הייתי אפילו נהנה מהצפייה מן הצד. 

אך כאמור, המאבק הוא לא על התואר "מלך הכיתה", אלא על שינוי כללי בית הספר; על רמיסת מסורת ישראל - "הפתרון הסופי" ליהדותנו... 

אך זה לא חדש. משחר פריחת הממשלה ראו חבריה במסורת היהודית ניגוד ל"מסורת הציונית".  

למה הכוונה?  

בטרם החלה השמדת יהודי הונגריה בשואה, פנה אדולף אייכמן ימ"ש אל יואל ברנד, שהיה אז איש ועד ההצלה בבודפשט-הונגריה, והציע למכור לו מיליון יהודים תמורת עשרת אלפים משאיות של סחורה (תה, קפה וכדו'). ברנד מיד יצר קשר עם אנשי הסוכנות בארץ כדי לממש את העסקה, והללו קבעו להיפגש איתו בארץ. ברנד הגיע ארצה, אך להפתעתו נעצר על ידי הבולשת הבריטית. אנשי הסוכנות טמנו לו מלכודת. ברנד הועבר למצרים ועוכב שבועות רבים, כאשר מדי יום הומתו בהונגריה כ-12,000 יהודים... (מתוך ספרו של ברנד). 

ואם תהיתם מדוע עשו זאת אנשי הסוכנות? 

לימים התברר, שבין חברי הסוכנות הופץ אז תזכיר שנכתב בידי אולפנרי הרטגלס, לימים מנכ"ל משרד הפנים בממשלת בן גוריון, בו הוא ציין כי באירופה צפויים להשמדה 7 מיליון יהודים, אך מאחר שהוועד לא יוכל להציל את כולם, יש להתמקד רק בהצלת היהודים ש"יש להפיק מהם תועלת פוליטית"; קרי, אלה שמזוהים עם תנועת העבודה, מפא"י. 

על פי ה"מסורת הציונית" צוינו החרדים באותו תזכיר כ"אלמנט מזיק". לפיכך, בסלקציה הציונית הם נאסרו לעלות על קרונות ההצלה, ונשלחו לאן ששלח אייכמן את רוב היהודים, להשמדה.  

אז אל תראו בזה סתם מאבק קטנוני. זה עניין של מסורת - מסורת ציונית, ואנטי מסורת יהודית.  

מה זה קשור לפרשת השבוע? 

תשמעו סיפור.  

                                                                  * * * 

בערב ראש השנה, שנת תש"ה, נלקחו 1,400 נערים יהודים לבלוק מבודד וסגור באושוויץ. השמועה התפשטה, שלמחרת, ביום א' של ראש השנה, יילקחו הנערים אל הכבשנים. 

למרבית המשועבדים במחנה היו בנים כלואים באותו בלוק ארור. הם התרוצצו מבולבלים סביב לבלוק הסגור, משוועים לקרן אורה. אולם אנשי הקאפו שמרו על המבואות מכל משמר; הם אוימו, שייכנסו תחת ילד שייפקד מקומו. 

יחידים מאנשי הקאפו נכנעו לתאוות הממון, ובעד סכומי עתק הסכימו לשחרר נער מהבלוק, ובמקומו חטפו נער אחר מהמחנה.  

סיפר הרב צבי מייזליש זצ"ל (בשו"ת מקדשי השם), ששהה באותו מחנה, שלפתע פנה אליו יהודי נסער, אביו של אחד הילדים שכלואים בבלוק. 

"עלה בידי לשחד את הקאפו לפדות את בני", סיפר האיש, "אך כיון שהרשעים הללו יכניסו ילד אחר במקומו, תמהני אם רשאי אני לפדותו".  

הרב נחרד לשמע השאלה. איך יפסוק בדיני נפשות - לבדו, ללא ספרי הלכה, ועם טירוף הדעת מרוב התלאות?  

הרב שאל את האב, האם הקאפו ישחרר קודם את בנו או שיקדים לחטוף ילד אחר תמורתו. האב השיב, שלמיטב ידיעתו, הקאפו יחטוף קודם ילד אחר כדי להבטיח את המכסה.   

הרב נבוך בשאלה והודיע שאין בידו לפסוק.  

"רבי", פרץ האיש בבכי, " אנא, השיבני דבר! איך ארפה מהצלת בני ואראה בהשמדתו?!". 

אך הרב השיבו ביללה: "הרף ממני בשאלה זאת. אנא, חוס עלי...". ושניהם געו בבכייה. 

לפתע השתתק האב, ונהרה התפשטה על פניו. הוא נשא את עיניו לשמים ואמר: "ריבונו של עולם, מילאתי את חובתי. דרשתי את דבר ההלכה, אך רבתה המבוכה, ומבחינתי, מבוכת הרב היא ההוראה עבורי להרפות מפדיית בני מחמדי ממוות אכזר. ואם זהו רצונך – כך אעשה! בני יישרף, ויהי רצון שיעלה קורבני זה לרצון לפניך...".  

סיפר הרב מייזליש זצ"ל שבאותו היום הסתובב האב נרגש וסיפר לכולם: "היום אני זוכה לעקידת יצחק פרטית. עקב ספק בהלכה, בני יעלה בסערה השמימה – אף שבידי לפדותו...". 

                                                                 * * * 

בפרשתנו הצטוו בני ישראל להקריב קורבנות: שעיר עיזים - לכפר על מכירת יוסף, ועגל - לכפר על חטא העגל (יהונתן בן עוזיאל, ויקרא ט', ג'). 

למרבה הצער, נדב ואביהוא - בני אהרון מתו אחר שהקריבו אש זרה, וכתוצאה מכך נבצר מאהרון לאכול את בשר הקרבן. במקום זאת, שרפוהו אלעזר ואיתמר, בני אהרון הנותרים.    

מששמע זאת משה, קצף על בני אהרון מדוע שרפו את הבשר הקדוש, ואהרון הסביר, שעשו זאת מפני שעל פי ההלכה הם אסורים באכילת בשר הקרבן, עקב היותם אוננים (רש"י, שם י', י"ט).  

איך הגיב משה לדברי אהרון? 

אומרת התורה: "וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה וַיִּיטַב בְּעֵינָיו" (שם, כ').  

מסביר רש"י: "הודה ולא בוש לומר לא שמעתי". אח, איזו ענווה... 

תבינו את הסיטואציה. משה רבנו, מנהיג האומה - האיש שהקב"ה נתן לו את התורה ולימד אותו את כל הכתוב בה, והוא אשר לימד את ישראל את כל מצוות התורה - פתאום בא אחיו ומגלה לו שנעלמה ממנו הלכה... 

מישהו אחר היה מסלסל בזקנו בתנועת חשיבות ומגחך: "מה, אתה רוצה ללמד אותי מה כתוב בתורה שלימדתי?!", ואז מקריץ איזה הסבר מתוחכם שיוציא אותו יפה מהמבוכה. 

אבל משה היה העניו מכל האדם. לא רק שהוא לא התבייש להודות, אלא אף הוציא כרוז במחנה ליידע את כולם: "התעלמה הלכה ממני, ואהרון אחי הזכיר אותה לי" (יונתן בן עוזיאל, שם).   

שימו לב, אף שכתוצאה מהודאתו יכל העם לרנן, שמא שכח הוא עוד כמה דברים... משה רבנו לא נמנע מלהודות על האמת ולומר "שכחתי".  

הא לכם איש אמת, דמותו של מנהיג. 

                                                                 * * * 

אין ספק שלמתמודדים בכנסת הייתה רק מועילה הלמידה מן ההודאה על האמת של משה ומן ההתבטלות לדעת התורה של אותו אב באושוויץ, אך אינני בא ללמדם מוסר.  

די לנו שנבחין מה מצמיחה המסורת שלהם ומה מצמיחה המסורת היהודית שלנו, ונבין למה חשוב לבחור, ובמי, בבחירות החמישיות...