יום הזיכרון | "לב שנשבר 3 פעמים": 10 ציטוטים נוגעים של מרים פרץ

מרים פרץ (69) היא אשת חינוך, מרצה וכלת פרס ישראל למפעל חיים לשנת 2018. היא שכלה את שניה בניה אוריאל ואלירז הי"ד בעת שירותם הצבאי כקצינים. אוריאל נהרג ב-1998 בגיל 22 במארב בדרום לבנון ואלירז נהרג בשנת 2010 בהיתקלות עם חוליית מחבלים ברצועת עזה בגיל 32. ליקטנו עבורכם 10 ציטוטים חזקים במיוחד של אישה שאיבדה את שני בניה ואת בעלה אליעזר שנפטר משברון לב, ובוחרת בכל יום בחיים.

1. בעת שקיבלה את פרס ישראל, חדרה פרץ ללבבות כל המאזינים, באמרה את הדברים הבאים: "מכובדיי, עומדת אני כאן מולכם נבוכה. לצד עמיתיי, אנשים רמי מעלה, שיצרו, כתבו, חקרו והמציאו, אנשי חזון ועשייה, אנשי אמונה. קטונתי, אין בידי יצירה, לא אוכל להצביע על תגלית שגיליתי או על נוסחה שפתרתי, יש לי לב אחד שנשבר שלוש פעמים בהודעות שבר נוראיות, נפילת בני בכורי אוריאל בקרב בלבנון, פטירת אישי אליעזר משברון לב, ונפילת בני השני אלירז בקרב בעזה. עם הלב הזה יצאתי אל עמי ובמילים פשוטות, בשפת הלב השבור, דיברתי על הארץ הזאת ומורשתה, על הבחירה בטוב, על השמחה, על הדבקות בחיים, על אחריות ומעורבות חברתית. מתוך הלב הזה, שפועמת בו אמונה בארץ הזאת ובעם הזה. מתוך תהומות הכאב, נבעו מעיינות של אהבה. וכשהלב מלא אמונה, הוא יכול לעמוד באתגרים קשים, הוא יכול ליצור יצירות גדולות. זו יצירתי. היא נטועה בלבבות, הפכתי את יגוני לניגון חדש".

2. פרץ המשיכה וציטטה מפרק ל"ד בתהילים: "מי האיש החפץ חיים. נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה, סור מרע ועשה טוב, בקש שלום ורדפהו". פרץ הוסיפה: "זוהי תורת החיים. בואו נבחר כולנו בדרך שמרבה את הטוב ואת האור שבנו, כפי שבחרתי אני לשאת את ערכיהם של בני אוריאל ואלירז וחבריהם, ערכי הרעות והאחווה הם נר לרגלי וקריאתם 'אחי' היא לכל אחד מחבריהם, היא קריאתי. אחים אנחנו. לטוב ולרע. וכפי שכתב בני אוריאל, עם מכלול הקוצים והצמחים שנכנסו לי לגוף אפשר להקים ערוגה של מטר על מטר. אבל אלו לא סתם קוצים, אלו קוצי ארץ ישראל. טובים לי קוציה של ארצי מכול פרחי תבל".

3. פרץ התייחסה לכך שלאנשי הימין והשמאל יש מטרות משותפות בחיים במדינת ישראל. "כולנו רוצים לזכות לראות את נכדינו בונים כאן את ביתם, מטיילים בארץ בבטחה ונהנים מנופיה. כולנו מייחלים לחברת מופת ברוח חזון נביאי ישראל. ומכוח זה כולנו נושאים באחריות לאופיו, לערכיו ולעתידו של הבית הזה. לא נוכל להתעלם, לא נוכל לעמוד מנגד. בפאזל הזה שנוצר במדינת ישראל יש מקום לכולנו, לכל קשת הצבעים ואם תחסר פיסה אחת מהפאזל - התמונה לא תהיה שלמה. על כן אינני מוכנה לוותר על שום חלק מהעם, וגם אם מלאכת ההרכבה תארך - אינני מתייאשת".

4. "יש לי שתי משפחות", אמרה בכאב לראיון מלא בעוצמות שהעניקה לרבקי גולדפינגר מ'בשבע'. "משפחה אחת שם למעלה בשמיים ומשפחה אחת פה למטה. כששואלים משפחה שכולה כמה ילדים יש לה, זו שאלה קשה. אני חושבת לעצמי 'את מי אני צריכה לספור עכשיו, את החיים או את המתים?' אבל התשובה ברורה - זכיתי לשישה ילדים. נכון, שניים אינם איתי בגוף אבל הם ישנם ועוד איך, ברוח. הרוח שלהם לא נעקרה, היא כאן איתנו".

5. למרות המחיר הכבד ששילמה, פרץ מעידה על עצמה כאוהבת את מדינת ישראל "אהבה עזה", כלשונה. "אני מתרגשת מהארץ הזאת. משהו בוער בי באהבה לארץ הזאת, לאדמה הזאת". מרים הוסיפה ואמרה כי האהבה הגדולה לארץ הגיעה אליה מהוריה, בארץ הולדתה מרוקו. "הוריי, יעקב וְאיטו אוחיון, שנולדו לרגלי הרי האטלס במרוקו. הם לא ידעו קרוא וּכְתוב ולא דיברו את השפה העברית. המילים הללו בַּעבורם היו קוד: ירושלים, שלום, תורה וְתודה. בְּכל לילה, סיפר לי אבי, על עיר שלא הִכִּיר, שלא ראה בִּתְמונות וְשֶתֵאוּרָה עבר מֵאב לבן – ירושלים, שיש בה עצים נוטְפי דבש וְחלב ולרגליהם רובצים אריות וּכְבשים. בְּכל פעם שהגה אבי את המילה ירושלים הִצְמיד את שתי אצבעותיו לִשְפתיו וּמִלמל בִּקְדושה את שמה, תוך כדי נישוק כל אות מֵאותיותיה", אמרה בנאומה בעת קבלת פרס ישראל. נאום שהביא רבים להעלות את שמה כמועמדת לנשיאות המדינה.

"ריבונו של עולם, אתה רוצה שאהיה לבד?" מרים פרץ בראיון מחזק במיוחד (מתוך התכנית "אשת חיל", עם אורטל וניר קפטן בקול ברמה)

6. פרץ מספרת על התמודדותה עם השכול. היא מקיימת עשרות רבות של מפגשים עם בני נוער, חיילים ומשפחות שכולות. "אני מדברת על מה שעברתי, אבל אלו לא מפגשים של כאב. אני באה לומר 'בואו נסתכל על חצי הכוס המלאה, על הטוב שיש לנו. בואו ניקח את רגעי המשבר של חיינו ונצמח מהם'. אין אדם שלא חווה רגעי משבר כאלו ואחרים בחייו. אני לעולם לא אומר שהטרגדיה שלי היא הכי גדולה בעולם כי ברוך ה' זכיתי למשפחה, יש לי חברים ואני מוקפת אהבה. לכל אחד יש את החבילה שלו, ואין השוואה בין הכאב שלי לכאב של אחרים. כל אחד חווה כאב ומשבר בחייו ויש בנו כוחות להתמודד עם הקשיים האלו".

7. פרץ ממשיכה ומציינת כי לעיתים, לאחר שהיא עולה לקברם של בניה בהר הרצל, היא קמה, נוטלת ידיים ויוצאת "לעיתים לקניון, לעיתים לחברות". בלשונה המיוחדת ובנפשה העשירה היא הסבירה זאת כך: "זה לא שמתנתקים מהכאב, הוא נמצא בפנים בכל שנייה ושנייה וזה לא מרפה לרגע. זו פשוט החלטה מודעת שלי. הכי קל היה להישאר שם איתם, לשכב על הקברים, להתפרק לרסיסים ולא לעזוב אותם. זה מה שהלב של אמא רוצה, אבל אני מושכת את עצמי בכוח, נאבקת עם עצמי וקמה. אני מבינה שעכשיו מה שמוטל עליי לעשות זה לחיות".

8. כשניהלתי בית ספר באו אליי זוג הורים והתלוננו: 'אל תשאלי אילו צרות יש לנו עם הילד. הוא לא אוהב ללמוד מתמטיקה'. הסתכלתי עליהם בעיניים פקוחות לרווחה ואמרתי: 'זו צרה? הילד שלכם חי, הוא איתכם, תגידו תודה'", אמרה בראיון שהעניקה ל'מקור ראשון'. "אני יודעת מהו רע באמת. ואני גם יודעת שיכול להיות יותר רע מזה. האימא בשואה שלקחו לה את הילד מתוך הידיים. שלא היה מי שיחבק אותה אחרי שילדיה מתו, שלא זכתה לשבת עליהם שבעה. זה רע יותר. אני זכיתי.

"אם הייתי עכשיו שמה על מאזניים את החסדים שאלוקים עושה איתי, הם היו עולים על הכאב. הנה אני מדברת, אני אוכלת, אני עומדת על הרגליים, אני רואה את הנכדים שלי גדלים, זה לא חסד? אולי המכות שחטפתי בחיי מאזנות אותי, מכניסות לפרופורציות. אולי למדתי להעריך גם את הדברים הקטנים והמובנים מאליהם. אחרי שאת חווה משבר - את תופסת את החיים בצורה אחרת, במבט יותר מעמיק. לא שאין לי רגעי שבר ונפילות, אבל כנראה שמי שחווה תהומות של חושך יודע להעריך גם רסיסים של אור".

מרים פרץ בשיחה פתוחה, מעצימה ומחזקת בתוכנית "להגיע רחוק", עם הרבנית חגית שירה:

9. "כמה אני מתרגשת בקבר שמואל הנביא. כמה אני מרגישה במקום הזה את תפילת חנה. תפילת חנה מאוד מחזקת אותי, כי מה זה בעצם תפילת חנה? שהכל מאת ה'. אני כל כך מרגישה שהכל מאת ה'. הקדוש ברוך הוא מחליט מי יחיה ומי ימות. מי ישפל ומי ירומם, והכוח - הוא רק בכוחו של ה'. והאמונה והתקווה ניתנת לנו רק על ידו. בשבילי זה לבוא לחנה, לבוא לשמואל, ולבוא למקום התפילה, תפילת האם על בניה, ולבקש, לבקש על הילדים, ולהודות לקדוש ברוך הוא על כל מה שנתן לנו. אני גם מגיעה לעלי הכהן – ששני הילדים שלו מתו – והוא ממשיך, והאמונה שלו בה' ממשיכה ומתחזקת יותר ויותר. מהמקום הזה אני מתחזקת באמונה יותר ויותר".

10. "הלוואי שהייתי ממשיכה בחיי הרגילים, בניהול בית ספר, בגידול הילדים והנכדים בשקט ובשלווה, אבל כנראה שהקב"ה חשב אחרת ובניי נפלו על הארץ הטובה הזאת. עכשיו מתוך המציאות הזאת החלו חיים אחרים. ילדיי נפלו צעירים. אוריאל היה רק בן 22, אלירז בן 32 וגם אליעזר היה בסך הכול בן 56. לי אלוקים העניק חיים, אין לי מושג למה. אבל אם אני חיה - אני צריכה לעשות משהו עם החיים האלה, לפעול באמצעות הכוחות שהוא נתן לי. אין אדם שאין לו כוחות", היא מדגישה.

11. "שלא יחשבו אחרת. אני לא אשת ברזל. יש אצלי הרבה את המקום הזה של הנפילות. זה יכול להיות בשולחן שבת, בליל הסדר, משמיעת שיר, בתפילה. ודאי שיש נפילות. אבל בכל נפילה יש עלייה. זה עם ישראל. אין טוטליות של שמחה ואין גם טוטליות של אסון. הכול נע יחד. לכל אדם יש כוחות להתמודד, ויש בחירה. תמיד יש בחירה. אני בחרתי להתמקד בטוב", הוסיפה פרץ ואמרה.

לראיון מיוחד עם מרים פרץ, לחצו כאן.