מה עובר על המשפחות? בני משפחות השכול משתפים

מקובל לומר בקרב משפחות שכולות: "אצלנו יום הזיכרון הוא במשך כל השנה". זה המסר שעלה גם בשידור המיוחד שהתקיים אתמול (שלישי) מאירוע המשפחות שקיים ארגון 'משפחה אחת' המלווה משפחות נפגעות טרור ופעולות איבה. מי שהנחתה את האירוע הייתה יעל שבח, אלמנתו של הרב רזיאל שבח, שנרצח בפיגוע ירי בסמוך לביתם, ובזה אחר זה היא הזמינה אל הבמה בני משפחות שכולים, שיישאו דברים ויספרו על יקיריהם ועל ההתמודדות הבלתי פוסקת.

"אצלנו יום הזיכרון מופיע בסמיכות לאזכרה של בעלי", סיפרה איילת קולמן, אלמנו של עדיאל שנרצח בפיגוע לפני שלוש שנים, בעיר העתיקה. היא גם שיתפה את הקהל הדומע: "שלוש שנים חלפו מאז שיצא לעבודה ולא שב. כשאבא היה שב הביתה, כבר מרחוק, היה אפשר לשמוע את השריקה הקבועה, ה'קולמנית', המסמלת שהנה הוא כבר בפתח, הילדים היו רצים אליו מלאי ציפייה וגעגוע, אבא היה מרים כל אחד, מחבק, מנשק, אבל לפני הכל מחפש את אמא כדי לברכה בשלום ולחייך.

"לפני שלוש שנים", המשיכה קולמן, "התעורר אצלנו משהו חדש, שונה מהחיים שהיו ומהחיים שישנם. אני מסתכלת על הילדים שלנו – הם כל כך חיים, שמחים וצוחקים, כואבים ובוכים. כל אחד גדל ומתפתח, ומנצנצים בהם חלקים של אבא. בשנה האחרונה, בשל הקורונה, הסבנו לשולחן עם המשפחה הגרעינית בלבד, וכך גם בראש השנה וסוכות, ישבנו אני והילדים, מנסים ליישר מבט, להתרומם. זה היה מוזר, אבל דווקא בתוך הכאב מצאתי את האמונה הגדולה בחיים החזקים מהכל, בטוב שישנו ובטוב שעוד יגיע אלינו. אמונה בכוחותיי וביכולותיי. אמונה שיש לעולם מנהיג ששומר אותי ומלווה אותי. "ברגעיו האחרונים של בעלי", הוסיפה קולמן, "עמדנו לצד מיטתו ושרנו את השיר 'מודה אני' שכל כך אהב 'על כל החסד והאמת והטובה והרעה שעשית עמדי ועם ביתי...'"

אסף יפרח, אחיו של אייל יפרח, אחד משלושת הנערים שנחטפו ונרצחו, עלה אף הוא לשאת דברים. אסף העלה זיכרונות מהימים בהם הוא היה יושב עם אחיו, כשהם מאושרים וצוחקים. "גדלנו כמו תאומים, באותו חדר ובאותה מיטה", הוא סיפר, "ובכל פעם שאייל היה נכנס הביתה הוא היה תמיד שואל לשלומו של כל אחד מבני המשפחה, בודק שכולם מרגישים טוב'.

(נפתלי מוזס, אביו של אברהם דוד מוזס שנרצח בפיגוע במרכז הרב. מתוך הטקס של 'משפחה אחת')

"בימים בהם לא היה ידוע מה עלה בגורלו, הרגשתי כמה חשובה המשפחה והסביבה. ישבתי, הרמתי עיניים, וראיתי איך כל עם ישראל זוכה להתאחד בזכות שלושה נערים. באותם ימים לא היה כמעט רגע אחד בו הייתי לבד, הרגשנו כל הזמן את ה'ביחד' של עם ישראל. גם לאחר שהתברר האסון וכביכול חזרנו לשגרה, לא היה יום שבו לא חשבתי על אייל. פעם הוא אמר לי שלפעמים כשאדם נפטר, מתקרבים אליו דווקא יותר. אייל היה אח שלי אבל היה גם אח של כולם", סיים אסף את דבריו.

גם קרן אורבך, אמו של החייל ארז אורבך שנרצח בפיגוע דריסה בארמון הנציב בירושלים, שיתפה את הקהל בתחושותיה, ובזיכרונות מבנה האהוב: "ארז נלחם על מנת לשרת בצבא, הוא לא היה אמור להתגייס, אבל השקיע את כל כולו לבצע את התפקיד על הצד הטוב ביותר. בקורס הקצינים, שהוא התקבל אליו אחרי מאמץ רב, ביקש המפקד מהמשתתפים לכתוב על פתק מה הם שואפים בחיים שלהם. היו שכתבו 'לזכות בלוטו', היו שכתבו 'להתחתן' או 'לטייל בעולם'. ארז כתב: 'להיות אדם טוב ולהשתפר כל הזמן'.

"מאז שנהרג ארז עברו עלינו ארבע שנים בהן אנו בוחרים בכל יום מחדש להמשיך לחיות ולשמוח, לקיים וללמוד, לצחוק ולהתחזק. אני מרגישה שארז נותן לנו כוחות לכל דבר שאנו עושים ויוצרים. אני מרגישה אותו לידי כל הזמן, בהצלחות וגם בכישלונות".

מרגש במיוחד היה לשמוע את יוסף קלנגל, אביו של יוחאי קלנגל הי"ד, שביקש להודות לבורא עולם על הכל, ואף פתח את דבריו בברכת 'שהכל נהיה בדברו' במלוא הכוונה. לאחר מכן הוא דיבר על מגיפת הקורונה שפרצה כרעם ביום בהיר, בסופו של דבר נמצאו לה פתרונות, "אבל לנו, המשפחות השכולות, נראה שלא נמצא פתרון לכאב", הוא הוסיף.

אחריו הוזמן לשאת דברים דביר שנרב, אחיה של רינה שנרב שנרצחה בפיגוע במעיין, והוא בחר להשמיע את השיר 'והיא שעמדה לאבותינו'. גם טוהר אוחיון ששכלה בקיץ האחרון את אביבה בפיגוע דקירה, נעמדה מול כולם וסיפרה בפשטות על ההתמודדות היומיומית:  "בכל פעם כשאחת החברות שסביבי אומרת את המילה 'אבא' כולן משתתקות ומביטות בי. פתאום אנו צריכים להמשיך את החיים בלעדיו, את היומיום וגם את השבתות. אנו משתדלים לחשוב על כל דבר מה אבא היה אומר, ומשתדלים לעשות כמוהו. אני מרגישה שהוא איתי ובכל מקום", היא סיימה בדמעות.