"שום דבר לא מובן מאליו": הרהורים לסיום שנת הקורונה והחזרה לשגרה בישראל

נמלטנו מהווירוס. בחסדי ה', לאחר 12 חודש של חוסר שגרה וגלי הדבקה, אט אט עם ישראל היושב בארץ הקודש, שב וחוזר לחיים רגילים ושפויים. מוסדות הלימוד של הילדים, מקומות העבודה, הפרנסה והחנויות – נפתחים כסדרם ללא שום הגבלות. ורואים אנו בחוש את חסדי ה' המרובים עמנו, באשר שנה שעברה בעת הזו מכונסים וסגורים היינו בבתינו, בתי הכנסת ובתי המדרש היו סגורים, וחלק קטן מעולם הישיבות למד בצורה מוגבלת ו'מקופסלת', וכעת יכולים אנו ללמוד ולהתפלל בהשקט ובטח, ועלינו ללמוד את גודל הנס, להודות ולשבח ולפאר ולרומם לאלוקינו שבשמים על כל זאת, ולהמשיך בתפילה – עד הנה עזרונו רחמיך, ולא עזבונו חסדיך, ואל תטשינו ה' אלוקינו לנצח.

הרב אביגדור מילר זצ"ל, מגדולי בעלי המחשבה בדור הקודם, היטיב להגדיר את חשיבות ההודיה לה' מתוך החיים הנורמליים והשגרה התקינה. אמנם הרב נפטר לפני קרוב ל-20 שנה, אך מתוך דבריו על טהרת המצורע בחזרתו לחיי השגרה, ניתן להבין מה עלינו לחשוב עם סיומה של שנת הקורונה.

כאשר אנו מודים לה' על הפח ממנו נמלטנו, הבה נתבונן בלקח המהותי ונבין עד כמה גדולה צריכה להיות הכרת הטוב שלנו לה‘ על החוליים מהם נרפאנו. האם זוכר אתה כיצד הרגשת כאשר חלית בווירוס? שכבת במטתך, הרגשת כל כך גרוע, וחשבת שאולי לעולם לא תתרפא. והנה, יום אחד - נמלטת! איזו שמחה עצומה! ”וַאֲנַחְנוּ נִמְלָטְנוּ “ – כל הימלטות שלך צריכה להישאר אתך לנצח!

אנחנו אומרים בברכת אשר יצר: ”שאם יפתח אחד מהם או יסתם מהם...“. אי אפשר לתאר את הנס הגדול הטמון בעובדה שאנחנו ב“ה בריאים, ושלא נסתם אף אחד מהאיברים בגופנו. ישנם צינורות בגופנו שמצופות מבפנים בחומר דביק, והעובדה שהן אינן נסתמות היא נס!

הבה נתאר לעצמנו אדם של“ע מגלה יום אחד שאחד מהצינורות שבגופו נסתם, וגופו אינו מסוגל לפנות את הפסולת אותה הוא אמור לפנות. האיש מובהל לבית החולים, כאשר הוא סובל מייסורים נוראים. לבסוף, הרופאים מגלים שב“ה מדובר בסתימה זמנית, והם מצליחים לפתור את הבעיה. עליכם לדעת שאדם זה קיבל כעת מתנה נפלאה, ואין הכוונה רק לזה שגופו חזר לתפקד כראוי - זאת היא בודאי מתנה עצומה – אלא לעובדה שעכשיו הוא מבין כמה טוב ה‘ היה כלפיו כאשר גופו היה בריא ושלם, עוד קודם שחלה.

יתכן שבמשך חמישים שנה, אדם זה בירך ברכת ”אשר יצר“ מבלי להבין כלל איזה חסד עצום עושה עמו הקב“ה בכל פעם שגופו פועל בצורה תקינה! עליו להבין שהייסורים שהוא עבר נשלחו אליו מאת ה‘ כדי שיעריך את הבריאות שיש לו, ויודה לה‘ בכל לבו עליה. חוויה בלתי נעימה זו תהיה בזבוז גמור, אם הוא לא יתבונן מעתה על גודל המתנה שהקב“ה חנן אותו בה, בזה שגופו בריא ו“לא נפתח או נסתם אחד מהם“.

מֵמַד חדש לגמרי נוסף כעת לחייו של איש זה – בכל פעם שמערכות גופו פועלות כראוי, הוא מתמלא בשמחה עצומה! מכאן ואילך ה“אשר יצר“ שלו אינה רק ברכה, היא שיר של הודאה והלל. הוא שר לה‘ ”גָּאַלְתָּ חַיָּי“ (איכה ג, נח) - ”הקב“ה, הצלת אותי!“ אי אפשר לתאר את שמחתו!

שמחה אמיתית

אם ניקח אדם שלא עבר את הייסורים הללו, ונאמר לו שהיכולת להתפנות בצורה תקינה היא שמחה, הוא ילעג לנו. שמחה? זו שמחה? שמחה זה לנסוע לנופש, או לבזבז כסף על אוכל ובגדים! אבל האיש הזה שעבר את מה שעבר, לא יושפע כלל מדברי הליצנות הללו! הוא יודע מהי שמחה אמיתית. הוא מבין מה הפירוש להימלט מהפח שבו היה נתון. הוא גם מודע לכל אלו שלא זכו לצאת מהפח. הרי באותה מדה היו יכולים הרופאים להודיע לו שהוא צריך להישאר בבית החולים לבדיקות נוספות, כי ככל הנראה גילו אצלו גידול...

אדם שחלה בקורונה והחלים - יעריך מעתה את האושר של להיות בריא. הוא עבר סבל גדול, ועכשיו הוא איש מחונך, הוא מבין את גודל המתנה לה הוא זכה, ומודה לה‘ על כך. כמה אושר צריך להרגיש מי שאין לו חולי בגופו! בריאות היא עשירות! הרב מילר זצ"ל מספר שפעם היה אצל סנדלר רוסי שאמר לו: ”אז מ‘איז געזונט, איז מען רייך“ - אם אתה בריא, אתה עשיר. "הסנדלר הזה לימד אותי יסוד בתורה!", אומר הרב מילר.

אולם, הבריאות איננה המתנה היחידה אותה למדנו להעריך אחרי שנת הקורונה. מעתה אנו זוכים להעריך את החיים התקינים והנורמליים. לאחר שנה של סגרים, בידודים וריחוק חברתי – למדנו שהחיים בצורה הפשוטה ביותר שלהם - פשוט לחיות בשלום עם בני אדם, לבא במגע עם אנשים - הוא התענוג הגדול ביותר!

(צילום: shutterstock)

כמה היינו בודדים בשנה האחרונה. חובת עטיית המסיכות, אנשים שנרתעו מלהתקרב אלינו, החנויות הסגורות, וכעת, הכל נגמר, הבה לא נשכח את הלקח שלמדנו מהחוויה, שבזכותה אנחנו יכולים להעריך את הברכה העצומה של לחיות חיים נורמליים.

כמה עלינו להכיר טובה לה‘ על החיים הפשוטים והתקינים. הכל חזר לקדמותו! איזה תענוג זה לחזור לחיים הנורמליים! ללכת ברחוב ולחשוב: "איזה תענוג זה ללכת ברחוב מבלי להיות בבידוד", אין צורך לכסות את הפה, אפשר שוב ללכת להתפלל בבית הכנסת. ”איזה תענוג זה להתפלל במנין“. מכאן והלאה, כל חיינו יהיו מלאים שיר והלל לקב“ה על המתנות שניתנו לנו, משום שאנו זוכרים את אותם ימים אפלים בהם היינו בודדים ומסוגרים.

געגועים לרחובות העיר

כאשר דוד המלך ע“ה הסתתר במערה מפני שאול המלך, הוא התפלל לקב“ה שיצילו אותו, ואמר: ”אֶתְהַלֵּךְ לִפְנֵי ה‘ בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים“ (תהילים קטז, ט). ”אוי, ריבונו של עולם, אנא השב אותי לירושלים, שאזכה להתהלך בארצות החיים!“. מהם אותן ”ארצות החיים“, שאליהן השתוקק דוד המלך? הגמ‘ במסכת יומא (עא, א) מבארת ש“אתהלך לפני ה‘ בארצות החיים - אמר רב יהודה זה מקום שווקים“. ומבאר רש“י ”שאדם מוצא לקנות מזונותיו“, כלומר שדוד המלך התאווה וייחל לשוב לשווקים של ירושלים, שם יש באפשרותו לרכוש את כל מה שנצרך לו. לכאורה זה נראה קצת מוקשה - דוד המלך מתחבא במערה, חסר כל, והדבר שהוא שואף אליו זה ללכת לקניות? זהו דבר שצריך להבין.

הכל זמין

התשובה לכך היא, שדוד המלך הבין את השמחה הגדולה שיש בכך שהכל מזומן לאדם, בידיעה שהוא יכול לגשת לרחוב ולהשיג כל דבר שהוא צריך! ”השי“ת, אנא תן לי את היכולת ללכת ברחובות העיר“ - כך התפלל דוד המלך. לזה ציפה דוד המלך - לרגע שבו יוכל ללכת ברחובות ירושלים, שם יש הכל - חיטים, שעורים, זיתים, תאנים - כל הדברים שמביאים לאדם עונג והנאה. חשבו על כך - אתם יכולים לגשת לחנות ולרכוש הכל - לחם, ביצים, חולצה, חליפה. עוברים ליד חנות בשרים - יש שם כל כך הרבה סוגי בשר, את החלק הזה והזה של הפרה - הכל זמין ובר-השגה! איזו שמחה!

זהו נושא גדול - כיצד ללמוד להנות מהליכה פשוטה ברחוב, כיצד להתענג מהחנויות והשווקים – ואנו למדנו את הסוגיה הזו בדרך הקשה! כעת אנו הולכים ברחוב, מלא הודיה לה‘, ואומר ”תודה לך ה‘ שזיכית אותי להתהלך ב‘ארצות החיים‘ - הכל מזומן ומצוי בשבילי“.

שלמה המלך ראה את תפקידו ללמד ולחנך את עם ישראל, ”וַיְדַבֵּר עַל הָעֵצִים מִן הָאֶרֶז אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן וְעַד הָאֵזוֹב אֲשֶׁר יֹצֵא בַּקִּיר“ - שלמה המלך דיבר אודות עץ הארז, האילן הנאה והגבוה, וכן על אזובי הקיר היוצא מחריצי הכותל.

מדוע בחר שלמה לדבר רק על שני הצמחים הללו? התשובה היא, שהוא לא דיבר עליהם לבד, אלא הוא דיבר על הארזים הגבוהים עד אזובי הקיר - וכל מה שביניהם. שלמה המלך התחיל בארזים, אבל דיבר על כל עץ ועץ. על עץ התפוחים, על עץ התאנה, על עץ הזית. והוא לא דיבר בקיצור אלא באריכות.

הנס שבעץ

הוא דיבר על הפירות, על העלים, על הענפים. ”עימדו מתחת לעץ, והסתכלו כלפי מעלה על הענפים“ כך אמר, ”אין אפילו ענף אחד שמונח ממש מתחת לחבירו. הסיבה לכך היא, שכל אחד מהענפים זקוק לאוויר. כיצד זה קרה? מי לימד את העץ לנהוג כך?“

וזה לא הכל: העץ משליך את זרעיו אל תוך הקרקע, ומתוך הזרע יוצא עץ נוסף. זהו נס גדול כל כך, עד שכל המדענים יחד עוד לא הצליחו להסביר את זה. מנין הגיע העץ? אם תחפרו עמוק, האם תמצאו עצים? כל מה שתמצאו זה אדמה - כיצד צמח עץ תפוחים מתוך האדמה? הכל מגיע מתוך הזרע. בכל זרע יש לפחות מיליון קטעי מידע שחקוקים בתוך מולקולות ה“די אן איי“ של הזרע, המורים לו כיצד לייצר עץ, והזרע הקטנטן מכיל בתוכו את רוב הכלים העיקריים הנצרכים לייצור העץ. זוהי מערכת מאוד מורכבת, עם חכמה, עם תחבולות, עם ערמומיות, עם שיתוף פעולה וארגון, צעד אחד צעד. ניסי ניסים! כל מי שרואה דבר זה, יבא להכרה בקב“ה לא פחות ממי שנכח בשעת קריאת ים סוף. מי שמתבונן בעץ, יראה ניסים שאינם פחותים מכל הניסים המוזכרים בתורה.

ואת זה בדיוק לא ראינו כאשר הלכנו ברחוב לפני הקורונה. מעולם לא שמנו לב לעצים, לא היינו ערים למציאותו של הקדוש ברוך הוא.

יש אנשים שמבחינתם הקב“ה נמצא אולי בבית הכנסת, בזמן תפילת מנחה, וגם אז, הוא נמצא רק בסידור, אבל ברחוב? הם אינם חושבים על ה‘ בכלל! הוא מהלכים יחד עם חבריהם, ולשונם מתגלגלת בדברי גנאי והשפלה אודות אנשים אחרים. אפילו מי שרק מדבר דברים בטלים, פירושו של דבר שהוא אינו ער למציאותו של ה‘.

שלמה המלך מלמד אותנו במגילת קהלת (ה, א): ”אַל תְּבַהֵל עַל פִּיךָ וְלִבְּךָ אַל יְמַהֵר לְהוֹצִיא דָבָר לִפְנֵי הָאֱלֹקִים“ - אתה הולך ברחוב - הקב“ה נמצא שם, אז תהיה בשקט! ”כִּי הָאֱלֹקִים בַּשָּׁמַיִם וְאַתָּה עַל הָאָרֶץ“ - יש כאן מישהו חדש בתמונה - האלקים נמצא כאן! אתה וחבריך אינכם לבד ברחוב, האלקים נמצא בשמים ומביט בכם, ”עַל כֵּן יִהְיוּ דְבָרֶיךָ מְעַטִּים“.

במחיצתו של נשיא ארה“ב

אדם שמילים יוצאות מפיו ללא ריסון, פירושו של דבר שהוא מרגיש שאף אחד לא נמצא כאן. אם אדם זה היה עומד בפני נשיא ארה“ב - למרות שבימינו הנשיא כבר אינו אדם חשוב כל כך - מכל מקום אין ספק שהוא לא היה מדבר סתם כך, הוא לא היה זורק מילים מהפה.

כאשר אדם בא לידי הכרה אמיתית שהקב“ה נמצא ממש לפניו, הוא סוגר את פיו. כאשר קרבת האלקים היא דבר מוחשי, ולא רק דיבורים או תיאוריות יפות - הוא לא היה פותח את פיו. הוא היה שומר על שתיקה, לפחות כמו שהיה שותק אם נשיא ארה“ב היה עומד לידו. אם הנשיא היה כאן - היית חושב על כל מילה! אדם שאינו נזהר בלשונו, פירושו של דבר שהוא מאמין בנשיא יותר ממה שהוא מאמין בה‘!

התזכורת של עץ הארז

וזה מחזיר אותנו לעץ הארז, לאזוב, ולמה שביניהם, משום שהדרך הטובה ביותר לבא לידי הכרה בה‘ היא ע“י התבוננות בבריותיו. העצים, הצמחים, וכל הדברים הנפלאים שה‘ ברא - מהווים הוכחה ניצחת למציאות ה‘. שמא תאמר: ”מדוע אני זקוק להוכחות, הרי אני יהודי חרדי?“, לא ולא, אין מדובר ב“ראיות“ ו“הוכחות“, אלא בהכרה מוחשית בה‘! אנחנו רוצים לראות את הקב“ה ”בפעולה“, לראות ביטויים לגדולתו ולחסדיו המרובים עלינו, משום שזה מה שיחדיר בנו הכרה אמיתית ומוחשית בה‘.

"אנשים מתקשרים אלי בשביל להתייעץ האם כדאי להם לנסוע לבקר במפלי הניאגרה כדי לחזות בנפלאות הבורא", מספר הרב אביגדור מילר זצ"ל, ותוהה: "לנסוע עשר שעות בשביל לחזות בנפלאות הבורא? כאשר תסיימו עם השדרה בה אתם עוברים כל יום, כאשר תבינו את העומק של נפלאות הבורא שנמצאים מול העיניים שלכם, אז תתקשרו אלי לשאול לגבי מפלי הניאגרה. בינתיים, עוד לא התחלתם כלל! "

כעת, לאחר שחזרנו לחיים הרגילים, אנו לומדים כיצד ללכת ברחוב. בעוד שהאדם צועד למקום עבודתו, וסוף סוף יכול לשלוח את ילדיו ללימודיהם - הוא מתבונן בעלים השונים, ושם לב למה שהקב“ה מראה לו. לפעמים הוא מרים מהקרקע עלה ”רגיל“, ומתחיל ללמוד על חכמתו המופלאה של הבורא. שימו לב לעובדה המדהימה, שבכל מיליוני העלים הנמצאים בשדרת עצים, לכולם יש שני צדדים, צד אחד בצבע ירוק כהה, שם יש כמות גדולה של החומר הנקרא ”כלורופיל“, וצד אחד בצבע ירוק בהיר שבו יש מעט ”כלורופיל“. בכל אחד מהעלים האלו, תמיד הצד הכהה פונה לכיוון השמש, והצד הבהיר אינו לכיוון השמש. בכל מיליוני העלים, בכולם זה כך! כיצד אירעה ”טעות“ זו? הסיבה לכך היא, שה“כלורופיל“ זקוק להרבה שמש, ולכן הצד הכהה פונה אל השמש. הנה לנו כאן ”תצוגה“ של נפלאות הבורא, ממש באמצע שדרת עצים ברחוב.

בפעם אחרת הוא רואה סוג אחר של עלה – עלה זרעים; עלה זה מהווה כעין ”מטוס“, הנושא בקרבו שלושה או ארבעה ”נוסעים“, הלא הם הזרעים, הממוקמים באמצע העלה. העלה נושר מהעץ בשלב מוקדם של העונה, והוא נישא על ידי הרוח, מביא בכך את הזרעים אל מחוץ לתחומו של עץ ה“אם“, למקום בו יוכלו להתפתח ולגדול טוב יותר, מבלי להתחרות עם עץ ה“אם“ על אותם חומרים מזינים, להם זקוק העץ.

בהזדמנות אחרת, הוא יעבור ליד עץ שקמה, ובמקום להתעלם ממנו, הוא יעצור לרגע וירים בידו את אחד הכדורים שנשרו מהעץ. הוא ישים לב שבתוך כל כדור ישנם מאות זרעים, ולכל זרע מחובר כנף קטנטן, מעין ”מצנח“, וכך, כאשר כדורי השקמה נושרים לארץ ומתרסקים, הרוח מפזרת את הזרעים לכל עבר, ובכך מביאה לצמיחתם של עוד עצי שקמה. האם יתכן שזרע בעל כנף הוא דבר שנהיה במקרה?! לא זו בלבד, אלא שהכנף מסודר בצורה כזו שהוא אינו תופס מקום בתוך כדורי השקמה, ומבחוץ רואים רק את הזרעים העגולים. הכל מאורגן בצורה נפלאה - זרעים מבחוץ וכנפיים מבפנים.

שלמה ראה את ה‘

כך הביט שלמה המלך על העולם. הוא ראה את יד ה‘ בכל מקום, ולכן הרגיש תמיד שהוא עומד לפני ה‘. הוא ראה את ה‘ ”מִן הָאֶרֶז אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן וְעַד הָאֵזוֹב אֲשׁ ר יֹצֵא בַּקִּיר“. שלמה המלך מסר ”שיעור כללי“ בענין האזוב. מנין מגיע האזוב? וכיצד הוא הגיע לקיר? התשובה היא, שכאשר האזוב מתחיל לנבוט הוא מפזר אל האוויר דברים הנקראים ”נבגים“ שהם חלקיקים זעירים, בלתי נראים, שעל ידם מתרבה האזוב. הנבגים נכנסים לסדקים שבקיר, סדקים כל כך קטנים שאי אפשר להכניס לתוכם אפילו כמלא הציפורן, ובכל זאת, הנבגים נכנסים לשם ומשתרשים. לבסוף, הנבגים הקטנים הללו מייצרים את צמח האזוב המבצבץ מהקיר.

סודו של צבע האדום

אמנם, לדברים שדיברנו עכשיו לא תהיה השפעה משמעותית אלא אם כן נתרגל לחיות אותם. על מנת שהדברים יעשו רושם, כל אחד ואחד צריך ”לעשות עסק“ מהענין הזה של ”ללמוד איך ללכת ברחוב“. גם אדם שגר במקום עירוני כגון פלאטבוש או בורו פארק, אם יפקח את עיניו יראה כל מיני סוגים של עצים ופרחים, כל כך הרבה תופעות שנועדו להזכיר לו את הקב“ה.

יש שני סוגי אדמימות. יש את האדום הטבעי של העולם, ואת האדום האחר, דמו של האדם המת. וזהו מה שמרמז הקב“ה לאדם - עליך לבחור כיצד תלמד להכיר אותי, האם ע“י העולם הצבעוני שנתתי לך, או, ח“ו, ע“י אדום אחר, כואב יותר.

הקב“ה ברא בעולמו דבר נפלא: אפשר לייצר צבע אדום יפהפה - כמו גם צבעים אחרים. יכול האדם לקחת חתיכה רגילה של צמר ולצבוע אותה בצבע יפה. ה‘ רוצה שנשים לב לצבע - הוא רוצה שנעריך את העולם הצבעוני שהוא ברא עבורנו. לכן טובלים את האדום של שני התולעת, אותה ברא ה‘ בצבע יפהפה, בדם הציפור, שגם לו צבע אדום. הקב“ה אומר למצורע: ”אם לא תלמד להעריך את הצבע האדום שבראתי, תצטרך להשתמש באדום השני, בדם, כדי להזכיר לך להעריך את הצבע בחיים שאני נותן לך“.

צבעים מאירי עיניים

הקב“ה נתן לנו עולם ובו כל כך הרבה צבעים מרהיבי עין! איזו שמחה היא זו, לראות את מגוון הצבעים הקיימים בעולמנו. נדמיין לרגע, שכל העולם היה רק שחור לבן, ללא כל צבע. גם זה היה דבר טוב, גם בזה היינו חווים תענוג גדול. בודאי שזה יותר טוב מאשר לא לראות דבר ח“ו. אבל אין הדבר דומה למתנה המופלאה שניתנה לנו מאת ה‘ - היכולת לראות צבעים. איזה תענוג!

הקב“ה רוצה שנשים לב לשושנים האדומות שאנו רואים כאשר אנו הולכים ברחוב, כמו גם לדשא הירוק. הדשא הוא שטיח - שטיח ירוק יפהפה. ירוק ההוא צבע יפה כל כך! ירוק הוא צבע מתוק ורך, ולכן בחר הקב“ה לצבוע את הדשא והעלים, הקיימים בעולם בשפע, בצבע מדהים זה.

(צילום: shutterstock)

לפעמים רואים פרח בצבע צהוב בוהק, מזדקר לו מתוך הדשא. מנין הגיע צבע הצהוב הזה, ומהו ייעודו? אמנם זה נכון שהצבע הצהוב נועד כדי למשוך אל הפרח את הדבורים המוצצות את הצוף מתוך הפרח, אבל בעיקר הוא נועד כדי למשוך את תשומת לבו של האדם, ולשמח אותו בצבעים יפהפיים. בכך ממלא האדם את שכלו בחכמה ובהכרה מלאה של הבורא יתברך. זוהי הסיבה שברא ה‘ את הפרח בצבע צהוב, היפה כל כך.

הקב"ה קורא לנו: אל תשכח לשים לב לכל הצבעים היפים שהקב“ה צבע בהם את עולמו! אם לא תזכור לשים לב, תהיה זקוק ללמוד על כך בדרך הקשה שוב.

כעת, כאשר נעבור ליד דוכן הפירות ונראה תפוחים אדומים, נשאל את עצמנו: ”אדום? כיצד נצבעו התפוחים באדום? מהיכן מגיע הצבע האדום הזה? ומדוע כאשר התפוחים עדיין אינם בשלים צבעם הוא ירוק, ורק כאשר הם מוכנים לאכילה הם נצבעים בצבע אדום יפהפה?“

מוכרחים אנו לומר, שהתפוח ”יודע“ שתפוחים ירוקים יהיו מוסווים היטב בינות לעלים שעל העץ, משום שעדיין לא הגיע זמנם להיקטף, וכאשר הם נעשים בשלים, הם הופכים לאדום, כדי שיוכלו לראות אותם ולקוטפם.

כביכול התפוחים הנם ”רמזור אדום“ האומר: ”עצור! עצור כדי להסתכל עלי!“ התפוח האדום קורא אליך מתוך דוכן הפירות בשוק ואומר לך: ”עצור והתבונן בי! עצור והתבונן במעשה ידיו של הקב“ה!“

ולא רק תפוחים! ישנם כל כך הרבה פירות, כולם בצבעים מדהימים: אדום, זהוב, סגול, ירוק, צהוב. הצץ פנימה אל תוך דוכן הפירות, ותוכל לראות אבטיח חצוי. אילו גוונים יפהפיים יש באבטיח! מנין הם הגיעו? כיצד הם נוצרו? קח את הזמן שלך, לך לאיטך והסתכל על צבעו המהמם של התפוז! זה יפה כל כך, שנראה כביכול זה טבעי, אבל הרי לא יתכן שזה טבעי. התשובה היא, שאכן זה אינו דבר טבעי, התפוז עוצב ונוצר על ידי יצרן שהכניס בפירות כל מיני גוונים שהנם תענוג לאדם הרואה אותם. הרי בודאי שיש תענוג יותר גדול כאשר אוכלים תפוז צבעוני, לעומת תפוז שאינו צבעוני. תארו לעצמכם שהתפוז היה נראה כמו תפוח אדמה? גם אם טעמו היה זהה - התענוג היה פחות.

וכעת נעבור לעגבניות. מדוע שהעגבניות יהיו אדומות? הרי האדום הוא צבע מלאכותי, אותו מוציא הקב“ה מתוך האדמה החומה. תנסו בעצמכם לייצר צבע אדום. קחו אדמה, ונסו להפוך אותה לאדומה, אתם לא תצליחו! אבל הקב“ה מכניס לתוך זרעי העגבניה את הכלים הדרושים כדי לקחת פחמן דו חמצני וחומרים אחרים, ולייצר מהם צבע אדום. איזה נס!

וצבע האדום מגיע רק כאשר העגבניה מוכנה לאכילה. נמצא שלא זו בלבד שהעגבניה מזינה את גופנו בוויטמינים, אלא היא מזינה את שכלנו בהכרה בבורא יתברך!

מדוע העגבניה הופכת לאדומה? לחילופין, מדוע שלא תהיה אדומה כאשר היא אינה ראויה כלל לאכילה, וכאשר היא מוכנה, תאבד את צבעה? מדוע לתפוחים יש צבע אדום בוהק כאשר הם מוכנים לאכילה? מדוע שלא יהיו חסרי צבע כאשר הם בשלים? מדוע הבננה מקבלת צבע צהוב בוהק כאשר היא מוכנה לאכילה? מדוע אינה צהובה כשהיא גדלה, והופכת לירוק כשהיא בשלה? ברור שיש כאן תכלית - להודיע לנו מתי הפרי מוכן. הפרי כאילו קורא לנו: ”בא הנה בני, אני מוכן עבורך, גש לעץ, קטוף אותי ותהנה“.

הנותן צבעים בשמים

ברגע שאנחנו מרגילים את עצמנו להעריך את העולם הצבעוני שברא הקב“ה עבורנו, נראה שאין לדברים סוף! אנחנו פוסעים ברחוב בבוקר, ורואים קרני שמש זהובות הממלאות את העולם. אה! איזה יופי, איזה תענוג! וכאשר אנו מביטים כלפי מעלה ורואים את השמים המדהימים ביפים, לא יקרה כלום אם נפנה לקב“ה ונאמר לו: ”תודה לך ריבונו של עולם, אני כל כך אוהב אותך! תודה לך ששמת בעולם שלנו צבעים יפים כל כך!“ הדר יופיו הכתום-זהוב של הזריחה והשקיעה, אור הירח הקסום - כל כך הרבה דברים יפים שהקב“ה נתן לנו לראות! זהו המבט הנכון על העולם; הקב“ה צבע את השמים בתכלת יפהפה כדי שאנחנו נהנה מהם, ועל ידם הוא נזכר בקב“ה תמיד!

(צילום: shutterstock)

ואם תקום מחר בבוקר ותראה שמים מכוסים בעננים, כאן כבר יש הזמנות אחרת לבא לידי הכרת הבורא יתברך. על זה אומר דוד המלך: ”הַמְכַסֶּה שָׁמַיִם בְּעָבִים הַמֵּכִין לָאָרֶץ מָטָר“ (תהילים קמז, ח). לכאורה צריכים אנחנו להבין, מדוע דוד המלך מודה לה‘ על זה שהוא ”מכין לארץ מטר“? איזו משמעות יש לעובדה שהקב“ה מכין את המטר? קודם כל שירד הגשם, ואז נודה לו? (הלוואי שנודה לו על זה!)

אלא הפסוק מדגיש את העובדה שהוא מכין את המטר, משום שאנחנו אמורים לשים לב ולהבחין בזה! אם יש עננים אפורים בשמים, אנחנו אמורים לאהוב את הצבע הנפלא הזה. הרי כאשר ירד הגשם, האפור הזה יהפוך לתפוחים אדומים, לאוכמניות כחולות, לענבים סגולים, לתפוזים זהובים, ולכל הפירות הצבעוניים והמדהימים. העננים הללו מבשרות על גשם של אבטיחים שעומד לרדת. ההבדל היחיד הוא שאין צורך להיזהר שהאבטיחים לא יפגעו בנו, כי הם יורדים בצורה של טיפות מים. אין ספק שיש בכך תועלת גדולה... זהו ”המכין לארץ מטר“ - הקב“ה ממלא את השמים בעננים אפורים, המוכנים להוריד לעולם שפע של צבעים מדהימים!

שום דבר לא מובן מאליו

כאשר בורא עולם זיכה אותנו ברחמיו לחזור לחיים הרגילים, לאחר שהבנו והרגשנו על בשרינו ששום דבר לא מובן מאליו, נחליט החלטה נחושה: לעולם לא נפסיק להודות לה‘ על שריפא אותנו מהקורונה. בכל יום נודה לה‘ על הבריאות שנתן לנו! ואנו גם מתכוונים ליישם את זה! לעולם לא נשכח איזו שמחה גדולה זו להיות בריא!

אבל אין זה מספיק להיות בריא ולחיות חיים תקינים ונורמליים, השאלה היא מה עושים עם החיים האלו. לכן אומר לנו בורא עולם: ”ישנם שתי דרכים כיצד להגיע לידי הכרה בי. הדרך האחת היא דרכו של שלמה המלך, שדיבר ’מן הארז אשר בלבנון ועד האזוב אשר יוצא בקיר‘. אילו היינו מקדישים את חיינו ללמוד את הדברים הללו, את הארז והאזוב וכל מה שביניהם - לא היינו צריכים את הקורונה. היינו יכולים להנות מחיים של הודאה לה‘ והכרת החסד של הקב“ה שמתגלה בבריאה.

זוהי הבחירה שהקב“ה מציב בפנינו. הקב“ה אומר לכולנו: ”בחרו!“. הבחירה היא בידו של כל אחד ואחד מאתנו, אבל אחד מהם חייב להיות. אחרת לא יוכל האדם להיות כאן בעולם הזה, להיות חלק מאתנו, אם הוא שוכח את מה שהקב“ה עושה עבורנו. אם תראה את ה‘ בכל פינה בעולם, אם תבחין בחסד ה‘ בכל מקום אליו תלך - אז כבר לא יהיה צורך בתזכורות נוספות.

הטוב האמיתי

זוהי תכלית החיים - ללמוד להכיר את חסדו של השי“ת. על זה אמר דוד המלך ”טוב; להודות לה‘“. היודע אתה מהו טוב? לא רק טוב, אלא הטוב ביותר? הבה ונשאל כמה אנשים את השאלה הזו, מהו הדבר הטוב ביותר בעולם - בודאי נקבל מגוון רחב של תשובות. יש שיאמרו: ”הדבר הטוב ביותר הוא להיות למדן!“ אחרים יענו: ”הטוב ביותר הוא להיות אדם שמדקדק במצוות“. בודאי שהכל טוב! כמובן שצריך לקיים הכל, אבל דוד המלך מגלה לנו שהדבר הטוב ביותר בעולם הוא להודות לה‘!

זהו תפקידנו בעולם - לנצל את הבריאות שנתן לנו ה‘, ואת כל חיינו התקינים, כדי להכיר בה‘ ע“י שנודה לו. עלינו להשתמש בבריאה הצבעונית והנפלאה שברא הקב“ה, מעץ הארז הגבוה ועד אזוב הקיר, לתכלית לשמה הם נבראו, והיא - ”טוב להודות לה‘... להגיד בבקר חסדך“ - להזכיר תמיד, בכל ימי חיינו, את חסדיו העצומים של הקב“ה, ובכך להכיר בו עוד ועוד!