לוותר מבלי להצטער: מתי הוויתור הוא טוב, ומתי הוא הופך למחלה?

הלוואי ויכולנו ליום אחד להסתכל על עצמנו מלמעלה ולראות את מה שרואים משמיים...

איך בורא עולם מסתכל על האישה הזאת שבעלה העליב אותה והיא שתקה.

איך בורא עולם מסתכל על האמא הזאת שהילדים שלה הפכו לה את הבית והיא בכל זאת מצאה זמן וסבלנות היום לחבק אותם.

איך בורא עולם מסתכל על האישה הזאת שאחרי יום עבודה קשה ומעייף, ראתה שבעלה המותש כבר נרדם ועל אף שהיא בעצמה לא מצליחה להחזיק את העיניים פקוחות, בשקט בשקט הוציאה מגהץ וגיהצה חולצה שתהיה מוכנה לו לבוקר במקום שיקום ויגהץ... גם לה קשה, אבל היא כל הזמן חושבת איך היא מקלה על בעלה.

איך בורא עולם מסתכל על האישה הזאת שהלכה היום לעזור לחברה שלה לנקות את הבית כי היא חולה מאוד, ללא כל תמורה, אפילו שהחברה הזאת לא תמיד הייתה שם בשבילה ואפילו פגעה בה מספר פעמים...

איך בורא עולם מסתכל על האישה הזאת שעמדה שעה בתור לקופה בסופר ואז נתנה לאיש ההוא שהתעקש שהוא הגיע לפניה לשם (למרות שהוא ממש לא) לעקוף אותה ועשתה זאת בחיוך ובשמחה. ויתרה בלי לומר מילה.

איך בורא עולם מסתכל על האישה הזאת שאמא שלה תמיד מתערבת לה, מבקרת אותה, לעיתים אפילו מעליבה אותה, ובכל זאת היא מצאה זמן היום ללכת אליה, להכין לה את המרק שהיא הכי אוהבת ולהגיש לה אותו עם המון אכפתיות ואהבה.

איך בורא עולם מסתכל על האישה הזאת שהשכנה שלה לא מטפלת ברטיבות שיש להם בקיר המשותף, על אף שביקשו ממנה פעם אחר פעם, מקישה על דלת ביתה עם צלחת עוגיות שהרגע נאפו ומאחלת לה בתאבון עם חיוך.

איך בורא עולם מסתכל על האישה הזאת שחלפה ברחוב על פני החברה ההיא שהלוותה לה כסף שמעולם לא חזר, חייכה אליה ושאלה לשלומה ללא שום ריחוק או פרצוף.

* * *

יש נשים שקוראות את זה ומתקשות לבלוע את הרוק, כי יש להן גוש בגרון... כיצד אני יכולה לשתוק? כיצד אני יכולה לוותר כשאני צודקת?!

ויתור – תרופה או מחלה?

בואי נעמוד רגע על המושג שנקרא ויתור.

בלא מעט מקומות תוכלי לשמוע שיעורים בנושא שלום בית ועבודת המידות. ברוב השיעורים ילמדו אותך לשתוק, להבליג, לוותר. אך האם ויתור הוא תרופה או מחלה?

אישה שבולעת את הרוק ומוותרת גם כשהיא צודקת, אם כואב לה בפנים כשהיא מוותרת והיא לא מוציאה את הכאב הזה החוצה, רוב הסיכויים שתתפתח מחלה בתוך הגוף שלה. לעיתים מדובר במחלה פיזית ממש, ולעיתים מדובר במחלה נפשית. אדם שיש לו חולי בנפש זה לאו דווקא אדם ששותה כדורים פסיכיאטריים או אדם בעל אישיות קיצונית. חולי בנפש יכול להיות גם כעס פנימי, הצטברות של מועקות ופגיעות רגשיות שמתוכן נוצרה מחלה בנפש. אישה שוויתרה ושמרה את הכעס בלב, היא כמו אישה שהניחה בתוך הלב שלה קופסה ובכל פעם שהיא כועסת, נפגעת, מוותרת למרות שהיא צודקת – הקופסה מתמלאת עוד קצת. יבוא יום והקופסה תהיה מלאה עד אפס מקום ואז היא תתפוצץ. ואז מה שווה כל הוויתור הזה?

אז אף על פי שמלמדים אותנו שוויתור הוא אחד הדברים הכי נעלים בעבודת ה', צריך לדעת שאם הוא לא נובע ממקום נכון ובצורה נכונה, דינו להתפרץ במלוא כוחו בסופו של דבר ולעשות נזק עצום!

* * *

בואי נעבור על הפתיחה משפט אחר משפט, ונראה כיצד נכון להביט על הסיטואציה כדי שהאישה באמת תצליח לוותר ממקום נכון ולא ממקום שיגרום לה חלילה נזק.

האישה הזאת שבעלה העליב אותה והיא שתקה.

יש לאישה הזאת המון מה לענות לבעלה כשהוא העליב אותה. יש לה גם סיבה לכל התנהגות שלה. היא אפילו יודעת ב-100% שהיא צודקת ושההתנהגות שלה מוצדקת! אך האישה הזאת גם יודעת שאם היא תענה, הדבר יתפתח לוויכוח שבוודאי יהיה חמור בהרבה מאשר אם היא תשתוק. היא יודעת שיש לה מטרה: היא רוצה שלום בית. היא חושבת על התוצאה. כן, היא רוצה להוציא את הכל! אבל היא יודעת שאם היא תענה עכשיו, זה רק ירחיק אותה יותר מהשלום שהיא כה מייחלת לו... אז היא שותקת. מתי היא תדבר? בזמן הנכון, במקום הנכון ובנימה הנכונה. היא יודעת שהיא תשיג הרבה יותר אם היא תשתוק עכשיו ותדבר אחר כך, מאשר אם היא תתפרץ באותו הרגע וזאת אישה חכמה! אז באותו רגע היא שתקה (ויתרה), אך היא לא נותנת לוויתור הזה לכרסם בה מבפנים. היא גם לא נותנת לכעס להכניע אותה. היא יודעת שבזמן הנכון היא תפתור את הבעיה, תוציא החוצה את מה שמעיק עליה, את הדברים שפגעו בה, היא לא תשמור בבטן... אבל היא תעשה את זה נכון, וכך היא לומדת בעצמה ומלמדת את בעלה לבנות בית בצורה חכמה, בית של שלום והבנה, בית של תקשורת נכונה, בית שיש בו גם ויתור וכניעה, כניעה להנהגתו של ה' יתברך שהרי אם הוא העליב אותי, זה משמיים! היא מקבלת על עצמה באהבה את הדין ומנגד מחכה לרגע הנכון כדי לשוחח על זה וליישר את ההדורים. לאישה הזאת יש מטרה והיא, בחכמה היתרה שניתנה לה, צועדת בגאון ישירות לשם!

* * *

האמא הזאת שהילדים שלה הפכו לה את הבית והיא בכל זאת מצאה זמן וסבלנות היום לחבק אותם.

אחת מהעבודות הכי קשות שלנו בעולם הזה היא גידול הילדים. לבטח שמעת בעבר את המשפטים – "בעצב תלדי בנים" ו"צער גידול בנים". לסחוב אותם 9 חודשים זה קשה. ללדת זה קשה. לגדל זה קשה. לחנך זה קשה. לטפל בהם 24/7 – קשה! אבל זאת גם אחת מהעבודות שהשכר עליהן מורגש כבר בעולם הזה! זאת אהבה עצומה שאי אפשר לתאר במילים. כשאישה שאין לה ילדים תשאל אותך איך זה מרגיש להיות אמא, לא משנה כמה תנסי להסביר לה, עד שהיא לא תהיה אמא בעצמה היא לא תבין! זה משהו שאת מרגישה בעצמות שלך... תחושת אהבה שמתפשטת בכל נים וכל נקבובית, מסירות נפש שלא הכרת בעצמך קודם... וכמובן תחושת שליחות פנימית וברורה. מדוע תחושת השליחות ברורה? כי חלק מהתפקיד שלי בעולם הזה זה להביא ילדים ולגדל אותם. אז באופן ברור הנשמה שלי מתהווה להגיע לנקודה הזאת. שהרי בסופו של דבר ילד דורש ממני המון ובפועל לא בדיוק מחזיר לי משהו (ונרחיב בע"ה בפרק על גידול וחינוך ילדים) ובכל זאת אני אוהבת אותו אהבה שאין לה קץ...

(צילום אילוסטרציה: shutterstock)

יש נשים רבות שמתפללות במשך שנים שיהיו להן ילדים. את הבלגאן שיש לך בבית הן מוכנות לקחת במקומך והעיקר שיהיו להן ילדים... אז נכון, השיגרה שוחקת, העומס אדיר, אבל זה מחיר זעום לשלם בעבור מתנות כה יקרות! אז על אף הלחץ הגדול שמופעל עליה, על אף המטלות הרבות, על אף הבלגאן והעייפות... היא עשתה לעצמה חוק: פעם ביום אני חייבת לומר תודה! כי גם אם הם מוציאים אותי מדעתי, גם אם הופכים לי את הבית... אלה הילדים שקיבלתי מה' יתברך והוא זה שקבע שדווקא הם יהיו שלי! הילדים הכי טובים בעולם! הם אולי לא מושלמים, אבל הם שלי ולו רק על זה אני חייבת בכל יום לעצור לכמה דקות את המירוץ כדי לגנוב כמה דקות של אהבה... כמה דקות ששום דבר לא מעניין אותי, לא הלחץ, לא העבודה, לא הטלפון, לא הבלגאן בבית, לא הכביסות ולא הבישולים... שום דבר לא מטריד אותי כי יש לי כמה רגעים איתם... רגעים שלעולם לא יחזרו! אז למרות הכל, האישה הזאת מוצאת רגע לעצור ולחבק אותם. להודות שיש אותם. אישה מאמינה באמת שרואה את ההשגחה של ה' יתברך על הכל ומבינה שהייסורים בכל מקרה היו אמורים להגיע ובטח שעדיף שיבואו בצורת בלגאן בבית ולא ח"ו בצורת חולי או חוסר... תודה רבה לך ה' יתברך!

* * *

האישה הזאת שאחרי יום עבודה קשה ומעייף, ראתה שבעלה המותש כבר נרדם ועל אף שהיא בעצמה לא מצליחה להחזיק את העיניים פקוחות, בשקט בשקט הוציאה מגהץ וגיהצה חולצה שתהיה מוכנה לו לבוקר במקום שיקום ויגהץ... גם לה קשה, אבל היא כל הזמן חושבת איך היא מקלה על בעלה.

במילים אחרות – אשת חיל. האישה הזאת שמוסרת נפש כדי להעניק לבעלה היא האישה שמכניסה לביתה את הדבר הכי חשוב והכי יקר בעולם – את השכינה הקדושה. את ה' יתברך בכבודו ובעצמו! נכון, גם היא עובדת וגם לה קשה, נכון, גם היא עייפה וגם היא רוצה שיעשו למענה וייקלו עליה... אך היא גם יודעת שנתינה מולידה אהבה. היא יודעת שהיא באה לעולם להיות "עזר כנגדו" ואין דבר שמספק אותה יותר מאשר להרגיש שהיא עושה את התפקיד שלה בצורה מושלמת! ובעלה? ממש לא יישאר חייב! האישה הזאת שבורא עולם רואה אותה מוסרת נפש בצורה כזאת למען הבעל שהוא נתן לה, ישלח לה שפע עצום! מלאכים מרחפים אצלה בבית! אנחנו חייבות להפנים – הבניה של הבית, השלום בבית, האושר בבית, השמחה בבית – הכל בידיים של האישה! האישה קיבלה בינה יתרה ויכולות פנומנאליות כדי לבנות בית לתפארת, יכולות שגם לגבר החכם והמוכשר ביותר – פשוט אין! האישה הזאת שגם בשעת העייפות עשתה עוד מעשה קטן כדי להקל על בעלה, כדי לשמח אותו או להעלות לו חיוך על הפנים – אוהו, איזה שכר מחכה לה! איזה בית היא בונה! כמה שפע נמצא בדרך אליה! והכי חשוב – היא תרגיש כל כך טוב בפנימיות שלה לאחר המעשה הזה, היא תרגיש תחושת ניצחון! לפני המעשה, יצר הרע ינסה לגרום לה לחשוב שהיא "פרייארית" או ילחש לה באוזן: "את לא משרתת שלו, גם את עובדת קשה, שיגהץ לעצמו!" אך אם היא תתגבר ובכל זאת תקום ותגהץ, כשהיא תסיים תהיה לה תחושה פנימית של התעלות רוחנית שתהיה שוות ערך להתעלות רוחנית שהיא מרגישה כשהיא מקיימת מצווה שנראית לה בלתי אפשרית! "אבל בסה"כ גיהצתי לו חולצה"... אז בזכות המעשה הקטן הזה שלך, העולם מתקיים! זה בדיוק מה שבורא עולם אוהב... שגם כשאיני חייבת, אני מתאמצת. שאני מעניקה גם כשלא מצפים ממני. אשת חיל!

* * *

האישה הזאת שהלכה היום לעזור לחברה שלה לנקות את הבית כי היא חולה מאוד ללא כל תמורה, אפילו שהחברה הזאת לא תמיד הייתה שם בשבילה ואפילו פגעה בה מספר פעמים...

"טוב, זה כבר ממש קשה... לומר לה שלום, בסדר... להימנע ממחלוקות ומריבות, אני מבינה... אבל ללכת ולעזור לה כשלא מגיע לה?! עד כאן!". את צודקת, לא מגיע לה! ואכניס כאן גם את השכנה המדוברת... האישה הזאת שהשכנה שלה לא מטפלת ברטיבות שיש להם בקיר המשותף, על אף שביקשו ממנה פעם אחר פעם, מקישה על דלת ביתה עם צלחת עוגיות שהרגע נאפו ומאחלת לה בתאבון עם חיוך.

"לא לכעוס עליה, לקבל באהבה, הבנתי, אבל להכין ולטרוח למענה?! יש גבול!"

בדיוק כאן מתחילה עבודת ה' האמיתית. איפה שלא נוח לי או לא מסתדר לי אבל רגע, יש פה מישהו שמנהיג את העולם! יש מישהו שנתן לגברת הזאת אישור לפגוע בי או לא להיות שם בשבילי כשהייתי צריכה אותה... יש מישהו בשמיים שהחליט שתהיה לנו רטיבות בבית בקיר המשותף עם השכנים וכן, זה לטובתי! זה המבחן שלי! האם אכפור בהנהגה של ה' יתברך ואאשים איזשהו אדם בעולם במה שעובר עליי או שאקבל הכל באהבה ואחזיר טובה תחת 'רעה'?? הרי אם לרגע נהיה אמיתיות... גם בורא עולם נוהג איתנו ככה. האם אנחנו מקיימות את כל המצוות שלו? האם אנו עושות כל מה שהוא מצפה מאיתנו? האם אנחנו לא מדברות לשון הרע? כועסות? פוגעות? האם אנחנו מושלמות? בוודאי שלא, יש לנו עוד המון המון מה לתקן... ובכל זאת בורא עולם לא מפסיק להשפיע עליי שפע גדול בכל המובנים ולעשות איתי את הטוב ביותר! זאת ההזדמנות שלך להיות דומה לזה שכולו טוב. כמו שאני הרבה פעמים בזדון או בשוגג ממרה את פיו והוא ממשיך להפעיל לי את הלב, לשלוח לי בריאות, אוכל, בית, בעל, ילדים וכו'... הרי אני מתפללת ואומרת שלא מגיע לי ובכל זאת מבקשת... אני מבקשת כי אני יודעת שאני משתדלת ועושה מה שאני יכולה ומבקשת מבורא עולם רחמים! אז אם אני רוצה שירחמו עליי, אני חייבת גם לרחם!!! גם אם לא מגיע לחברה שלי שאעזור לה, אני אעשה למענה, גם אם השכנה מסרבת לסדר את הקיר (זה מה'! הוא החליט שתהיה לי רטיבות, זה בכלל לא קשור אליה! בורא עולם מקשה את ליבה שלא תסכים כי זה הניסיון שלי!) אני עדיין אעביר על מידותיי, אני עדיין אוותר ואוותר בחיוך! כי אני יודעת שעדיף רטיבות בקירות מאשר רטיבות על הכר בלילה מדמעות של צער! עדיף שאעזור לחברה חולה לנקות את הבית מאשר שמישהו מבני משפחתי יהיה חולה... שהרי בכל מקרה הייסורים האלה היו אמורים להגיע ובדרך קשה יותר... זה ריבונו של עולם שריחם עלי ונתן לי רק את זה אז אני לא רק משלימה עם זה, אני מחבקת את זה באהבה!

* * *

האישה הזאת שעמדה שעה בתור לקופה בסופר, ואז נתנה לאיש ההוא שהתעקש שהוא הגיע לפניה לשם (למרות שהוא ממש לא) לעקוף אותה ועשתה זאת בחיוך ובשמחה. ויתרה בלי לומר מילה.

זה גם יכול להיות מישהו ש"חותך" אותך בכביש, מישהו שלוקח לך את החניה בזמן שאת ממתינה שהתנועה תתפנה ותוכלי לחנות, זה יכול להיות מישהו בקופת חולים שמגיע ונכנס בדיוק כשהתור שלך מגיע כי "יש לו רק שאלה לשאול" או "צריך רק מרשם" אחרי שהמתנת שעות ארוכות... הניסיונות האלה מלווים אותנו במהלך השיגרה שלנו כמעט בכל יום. שלא תתבלבלי ותחשבי שזה מקרי, גם זה משמיים! גם זה מבחן אמונה! גם זה ייסורים שבאים להחליף ייסורים קשים יותר... וההחלטה היא בידיך. האם תקבלי את זה בחיוך בידיעה שכולם בובות בידיים של הקב"ה וכל מעשה ולו הקטן ביותר מנוהל בהשגחה עליונה או שמא תתלונני, תבכי, תכעסי וכך בעצם לא תעמדי במבחן? והעיכוב הזה, את יודעת ממה הוא הציל אותך? אולי העיכוב הזה מנע ממך להיות מעורבת חלילה בתאונת דרכים בהמשך הדרך ובזכות העיכוב לא היית שם באותו רגע... מי יודע ממה ניצלת?!

* * *

איך בורא עולם מסתכל על האישה הזאת שאמא שלה תמיד מתערבת לה, מבקרת אותה, לעיתים אפילו מעליבה אותה ובכל זאת היא מצאה זמן היום ללכת אליה, להכין לה את המרק שהיא הכי אוהבת ולהגיש לה אותו עם המון אכפתיות ואהבה.

מצוות כיבוד אב ואם, אחת המצוות שהכי קשה לקיים! למה? כי יש בזה כל כך הרבה הלכות שאנחנו אפילו לא מתקרבים מלקיים... ציוו עלינו משמיים לכבד את הורינו בכך שבכל פעם שאמא או אבא נכנסים בדלת, אני מחויבת לעמוד כמו שעומדים בפני רב גדול! (לא אמרו לעמוד בפני הורה שאוהב/מכבד/מפנק... אמרו לעמוד בפני ההורה נקודה! גם בפני הורה שלא התייחס אליי כל חיי...), אסור לי להגיד להם שהם טועים, גם כשאני יודעת שהם טועים. אסור לי חלילה לכעוס עליהם, להמרות את פיהם, לפגוע בהם... אבל אנחנו חיים בדור שבאמצע הרחוב אפשר לראות אנשים מתייחסים אל הוריהם כמו אל אחרון החברים שלהם... האישה הזאת שאמא שלה מבקרת אותה ומעליבה אותה... היא חייבת להמשיך לכבד אותה בדיוק כמו שהיא מכבדת אדם חשוב, אם אדם חשוב היה מגיע להתארח בביתך, זה יכול להיות רב גדול, ראש הממשלה או הזמרת האהובה עלייך, כיצד היית מתנהגת? היית מוציאה את הכלים היפים ביותר שלך, מכינה את התבשילים הטעימים ביותר וקונה את העוגה היקרה ביותר, לא היית מפסיקה לשרת אותו ולהגיש לו... היית נרגשת מעצם המעמד. עכשיו תחזרי לשעות הביקור של הורייך בביתך. האם את נוהגת בהם באותה הצורה? כי הם הביאו אותך לעולם, הם ראויים לזה יותר מכל אדם אחר! וגם אם לא נהגו בך כשורה, גם אם הם לא היו ההורים הטובים ביותר, עדיין את מחויבת לכבדם... ובואי נסכים שעדיף שאמא שלי תעליב אותי מאשר שמישהו יעליב אותי מול כל העובדים במקום העבודה שלי (שהרי ייסורים מחליפים ייסורים), עדיף שאמא תעליב ותבקר אותי מאשר שבעלי יעשה את זה... כי התוצאה תהיה חמורה בהרבה. ולא רק לקבל את הייסורים, גם להחזיר לה בטוב! להכין לה, לפנק אותה, לטרוח למענה... נכון, לעיתים זה דורש ממני מסירות נפש עצומה כי יש לי לא מעט משקעים בעקבות הגידול שלהם, אבל עדיין אני אבחר להיות האדם הגדול יותר שמכניע את היצר שלו שמשכנע אותו לא לכבד אותם כי לא מגיע להם... אני הולכת בדרכו של ה' יתברך, מוותרת ובטוח שלא אתחרט על זה! אני לא נותנת רק כי נתנו לי או לא נותנת כי לא קיבלתי... אני נותנת כי בורא עולם לא מפסיק לתת לי... כי אני אדם בעל מידות טובות וגם אם קשה לי אני אעבוד על עצמי ואשבור את המידה הזאת שמקלקלת אותי.

* * *

האישה הזאת שחלפה ברחוב על פני החברה ההיא שהלוותה לה כסף שמעולם לא חזר, חייכה אליה ושאלה לשלומה ללא שום ריחוק או פרצוף.

מראש השנה נגזר עליי כמה כסף יגיע אלי בכל חודש. אם אני תולה את הפרנסה שלי בבוס שלי או בשעות העבודה שלי, אני בכלל לא מכירה את בורא עולם! הוא היחיד שיקבע מה וכמה יהיה לי... מאיפה זה יגיע וגם לאן זה ילך. חשוב לזכור שאם נלקח ממני סכום כסף, זה בא במקום בעיות בריאות – אז מה עדיף לך, לתת כסף או לחלות במחלה? תראי כמה בורא עולם מרחם עלייך! היית אמורה לסבול סבל נוראי של הגוף או הנפש והוא המיר לך את זה בסכום כסף, איזו זכות! לא כל אחד זוכה בזה! האם אני מבינה שבכל מקרה הכסף שנותר לי זה הכסף שנכתב שיהיה לי בכל מקרה ואם לא הייתי מלווה לחברה שלי, זה היה הולך על דו"ח חניה, תיקון של הרכב או תנור שהתקלקל... משמע זכיתי לעשות מצווה ולעזור לחברה בעת צרה. אני מבינה את הקושי שלך להבין אותה ולקבל באהבה שהיא לא החזירה לך את הכסף... אבל את חייבת לזכור: מי שמחליט אם ומתי הכסף יחזור, זה רק בורא עולם! זה בכלל לא קשור אליה... ואנחנו מחויבות לשפוט לכף זכות... אולי אין לה להחזיר? אולי יש לה בעיה קשה בבית שאף אחד לא יודע עליה והיא בכלל שכחה מזה? ואם תקבלי את זה באהבה ותראי בזה נטו מצוות חסד, אם תוותרי, את תראי שהכסף יחזור אלייך! גם אם לא ממנה, ממקור אחר. יש לך כל מה שאת צריכה ובורא עולם הוא זן ומפרנס, אל תתלי את הפרנסה שלך באף בשר ודם שבעולם! רק ה'!

* * *

אז איך בורא עולם מסתכל על האישה הזאת שיודעת שהכל משמיים. הבעל שלה, הילדים שלה, אם מישהו פגע בה, אם מישהו עקף אותה, אם מישהו הרס לה קיר בבית, אם מישהו מבקר אותה, אם נלקח ממנה כסף... האישה הזאת שמבינה שכולם רק שליחים, רק בורא עולם עומד מאחורי כל מה שקורה איתה ולא רק שהיא יודעת שהוא עומד מאחורי זה, היא גם יודעת שהוא עושה את זה לטובתה... האישה הזאת תעבוד את ה' עם הלב שלה. רק אישה כזאת מסוגלת להגיע לתיקון מידות ונחת כאלה. רק אישה כזאת זוכה שבורא עולם כל יום מסתכל עליה ואומר בגאווה: "תראו, זאת הבת שלי".

יהי רצון שנזכה להיות האישה הזאת שעושה נחת בשמיים. אישה שאין לה גאווה! שעובדת את ה' באמת! מהבפנים שלה! כי יותר מאשר את המצוות שלך - הוא רוצה את הלב. יהי רצון.

תפילה לוותר בלי להצטער

יהי רצון מלפניך, מלך מלכי המלכים, שאזכה תמיד לוותר מבלי להצטער! שלעולם לא ארגיש שאני טובה יותר מכל בריה שבעולם ולא אתנשא מעל אף אדם! שתמיד אתייחס לכולם בחמלה, שאדע לוותר מבלי להקפיד ולהצטער בלבי על כך שוויתרתי אף על פי שצדקתי, שהרי שמרתי על השלום ואת מה שכואב לי אפתור בזמן הנכון בע"ה ולא בזמן שיגרום למלחמה חלילה שהרי השלום מעל הכל! שאזכור שהכל ממך יתברך ואם מישהו פגע בי או לקח ממני משהו זה בגזירת שמיים לטובתי וכולם רק שליחים, על כן לא אכעס על אף אדם שבעולם, אוותר מבלי להקפיד ומשמיים ינהגו בי מידה כנגד מידה.

מתוך הספר "כי הביקוש לאמונה לא מסתיים אף פעם 2".