מבהיל: "היום אתה בוכה, אבל מה עשית לפני שנים?!"

הגאון הצדיק רבי שלום שבדרון זצ"ל היה מספר מעשה נוראה ואיום, המטלטל את כל השומעים. סיפור זה ממחיש עד כמה על האדם להיזהר בכל דיבור ומעשה, קטון כגדול, מאחר שאין בידו לדעת מה תהיינה התוצאות.

כמה מספר רבי שלום, כפי המובא ב'קול דודי דופק' עמ' קנ"ז: "איש נכבד, גבאי הקהילה בעיירה אחת, בא פעם לראדין לבקר בהיכלו של הגאון הצדיק מרן ה'חפץ חיים' זצ"ל. כאשר נכנס אל הקודש פנימה, הביט בו הצדיק, נזף בו והתעלם ממנו כליל.

"האורח נדהם, ולא הבין מדוע מרן ה'חפץ חיים' לא מתייחס אליו. אולי זו טעות? חשב לתומו, ניגש אל הגאון ושאל: 'ילמדנו רבינו. מה פשעי ומה חטאתי כי יגרשני מביתו וכי ירחיק אותי בבוז ובקלון?'.

"דע לך כי שלושה מיליון יהודים נחנקים ומובלים לכפירה תחת שלטון הבולשביקים, והקולר – תלוי בצווארך. בשואתם של יהודי רוסיה – אתה אשם!"

נחרד היהודי לדבריו של ה'חפץ חיים', והשיב בבהלה: "רבי! אני?! שאני אגרום כל כך המון צרות?! לא רק שמעולם לא עשיתי רע לשום נברא, חלילה, אלא שאף כמוני ככולם – מתאנח ומבכה אני מרה על גורלם של היהודים האומללים. כיצד אפוא חושד בי רבינו, ותולה בי אשמה שכזו?!"

"אכן, היום אתה בוכה", אמר ה'חפץ חיים', "אבל מה היה אז, לפני שנים?"…

היהודי שתק, וה'חפץ חיים' הביר את דבריו: "ודאי תזכור, כי היית פעם גבאי של תלמוד תורה בעיירה פלונית. אחד הילדים שם, יתום מאב, היה שובב גדול. הלה הרבה לעשות מעשי קונדס. עד שפקעה מידת הסבלנות שלך, והכרעת לגרש אותו מהתלמוד תורה ולהרחיק אותו. מי הכריע? – אתה ולא אחר! יודע אתה מה היה שמו של הילד? – לייבל טרוצקי.

"הבה ואספר לך מה נעשה עינו אחר כך. כיוון שלא היו לאמו האלמנה אמצעים כלכליים, לקחה אותו ומסרה אותו לבית הספר הגויי בעיירה. הילד הקטן הזה, שהיה בעל כישרון נדיר, שיכול היה לגדול ראש ישיבה, ולהשפיע לטובה על רבים, נעשה לא אחר מאותו רשע 'ליאון טרוצקי' – עוכר ישראל, מנהיגם של ה'בולשביקים'!

"מעתה, אמור נא לי", סיים ה'חפץ חיים' את דבריו הקשים, "בשל מי הרעה הזאת? במי יש לתלות את העוול והאשם, לכל אותן צרות? לא בך?! ובכן, אני מבקש ממך, צא מביתי. אל תוסף ראות פנַי!"

הרב זמיר כהן בסדנת חינוך ילדים - כיצד מחנכים?

כיצד נמצא את דרכו של הילד? הרב זמיר כהן מסביר:

הרב זמיר כהן בסדנת חינוך ילדים - שמאל דוחה וימין מקרבת

מה יקרה בעולם לפני הגאולה האחרונה? זוהי תשובתו של החפץ חיים