"אין לי חשק ללמוד", אמר הבחור בכאב, ונדהם לתשובתו של הסטייפלר

"לכל אורך הדורות עם ישראל נרדף והתמודד מול קשיים מרים שונים, אך עמד על משמר נפשו ורוחו, ביודעו כי אלו נסיונות החיים, אשר מהם נועדנו להתעלות", במילים אלו פותח הגאון הרב שמואל ברוך גנוט את טורו השבועי ב'יתד נאמן'.

"הדור של הסבים והסבתות שלנו לווה בקשיים על־אנושיים. הם שבו מהתופת הנאצית, מותירים אחריהם שם, בכבשנים, את ההורים, האחים והאחיות. הם עלו לארץ כמעט בגפם, כשבגד אחד לעורם, ללא שום רכוש מינימלי, עם צלקות נפשיות מאין כמותם. עם כל האובדן והאבל, הם הקימו בתים לתפארת, שמחים ומאושרים, מלאי תוכן יהודי עשיר וגדוש. ועדיין לא עסקנו בצער הפיזי והנפשי, השרב הכבד והייסורים האין סופיים שהיו מנת חלקם של לומדי שנחאי, למשל.

"ההורים שלנו נולדו לתוך בתים של ניצולי שואה. הם חוו כאן חוויות לא פשוטות מבית ומחוץ. כל נער חרדי שהתגורר באותם הימים בעיר חילונית או עיר מעורבת, יכול לספר על השפלות בדרך לת״ת, על כיפות שהתעופפו בידי פרחחי הרחוב, על הצקות חוזרות ונשנות ועל רחוב מפא״יניקי שלם גדוש משטמה. בדור שלפנינו לא חיו עם כל השפע החומרי שיש היום. בחורים עמדו לפני קשיים ומהמורות בהרבה מובנים ויכלו להם, הקימו דור שלם של התמסרות לתורה.

הרב גנוט ממשיך ומצטט את דבריו של רבי דוד פוברסקי, ראש ישיבת פוניבז׳: "בצעירותי, כאשר למדתי בפולטובה, היה רעב גדול מאד, עד כדי כך שבתחילתו של כל שבוע קיבלתי חתיכת לחם שגודלה היה פחות מכיכר לחם שלנו, וחתיכה זו היתה אמורה להספיק לכל ימי השבוע בלית ברירה הייתי נאלץ לעשות סימנים בלחם, כדי לדעת עד היכן לאכול היום, עד היכן מחר, וכן הלאה".

"גם הדור שלנו משופע בנסיונות קשים ומרים, נסיונות מסוג אחר, גשמי הרבה יותר ונוצץ הרבה יותר מהנסיונות השכלתניים בהם עמדו הבחורים בתקופת ההשכלה, או נסיונות העמידה מול המוות והאובדן שבדור הקודם, למשל", מסכים הרב גנוט, "אך דורנו משופע בפינוקים, בשפע וברווחה שלא היו מנת חלקם של כל הדורות. אם בחור בדורות שעברו היה נוסע לישיבה למרחוק, למשך שנים, או, לכל הפחות, ל'זמן חורף' ארוך, הרי בימינו הבחורים שבים הביתה לפחות פעם בחודש, מקבלים חבילות גדושות וטעימות מההורים, חדר האוכל בישיבה מספק להם אוכל טעים ומזין, 3 ארוחות ביום, והתנאים הגשמיים משופרים".

הרב גנוט מצטט את דבריו של רבי נח פלאי, מנהלה הרוחני של ישיבת 'תורה בתפארתה': "כשלמדתי בחברון היתה עניות גדולה. לא היה בחור שעזב את ה'זמן' מבלי להיכנס לראש הישיבה מרן הגאון רבי משה חברוני זצוק"ל מבלי להיפרד, לומר איזה 'שטיקל תורה' ואולי לקבל כמה לירות כ'חלוקה'. היו מגיעים לת"ת של חברון משלוחים של חליפות משומשות מאמריקה ומחלקים אותם לבחורים וכולם שמחו בהן, מדובר בחליפות משומשות וממש לא חדשות. בחורים חסידיים שהלכו עם חליפות ארוכות, היו מקבלים מהת"ת את החליפות הקצרות שקיבלו מאמריקה, הולכים לחייט שישב ברחוב קינג גו'רג' והוא היה מוסיף להם חתיכת בד והנה חליפה ארוכה לתפארת… כשבחורים היו צריכים כסף למחייה בסיסית, לקנות משהו, היו נכנסים לאחר הרמי"ם או ראשי הישיבה, אומרים 'שטיקל תורה' טוב שהכינו ומקבלים כמה לירות"…

החיים לא תמיד קלים, אבל הם בעלי מטרה

"גם בנושא הנפשי, יש מענה נרחב היום במוסדות החינוך בכל גיל. אנשי צוות רבים, משגיחים ומשפיעים רוחניים, מדריכים ויועצים. עולם שלם של הדרכה מרופדת, אנשי חינוך ואפילו קווי טלפון ליעוץ והכוונה של ארגונים רציניים ואיכותיים, על כל בעיה קטנה, ישנם אנשים רמי מעלה שמוכנים בחפץ לב לתת מענה", אומר הרב גנוט, וממשיך: "ומה קורה? מרוב ריפוד, קטיפתיות והליכה בין הטיפות, באהבה ובנועם, ישנם המתקשים לנוע, לשחות, להתמודד".

"מדוע?", שואל הרב גנוט ומשיב: "כי מרוב עצות ותובנות, אנו שוכחים לפעמים להעניק לצעירינו כלים בסיסיים, לדעת שחייבים להתמודד עם קשיים ונסיונות. העולם קשה? החיים מלאים מהמורות, משברים, עליות ומורדות? נכון, נכון מאד. לכך נוצרנו, להתמודד מול קשיים. אלו החיים עצמם.

"מיליוני ילדים בכל רחבי תבל קמים בזריחת השמש וסוחבים משאות כבדים, מכלכלים את עצמם ואת בני משפחותיהם. מיליוני אנשים ונשים עמלים בכל רחבי תבל בעבודות פיזיות קשות ומפרכות. ומה נדרש מאיתנו? לשבת מול דף הגמרא הקדוש והמתוק, וללמוד, ללמוד וללמוד. אף אחד לא סבור שאץ לנו קשיים בחיינו, נפילות, מהמורות. אך פעם. בעבר הלא רחוק, ידעו והרגישו שאלו החיים. עמלים, מתייגעים, מעפילים בהר למרות הכל. ואשרי מי שעמלו בתורה.

"אנו נמצאים בימי ההכנה המסולאים מפז, לקראת מתן תורה. תורה, בל נשכח, נקנית בעמל וביגיעה. 'כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה רעל הארץ תישן וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל, ואם אתה עושה כן אשריך רטוב לך, אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא' (אבות ו, ד). אין כיום אף בן ישיבה או אברך שאוכל פת במלח וישן על הארץ. אז קשה קצת? לא תמיד הכל נעים ומבטיח ? זו היא דרכה של תורה, ללמוד מתוך עמל ויגיעה. רק כך זוכים לתורה!!

"פעם נכנס בן ישיבה לסטייפלר, והתלונן, שאין לו חשק ללמו. אמר לו הרב: 'וכי מה חושב אתה, שלי יש תמיד חשק ללמוד? גם אצלי יש לפעמים שעות רפיון, אבל מה – אני יודע שחייבים ללמוד, כי זו מצוה, כמו אכילת מצה בפסח! גם כשאין חשק – אוכלים מצה! ואז, כאשר האדם מכריח את עצמו ללמוד – הוא רואה אור בתורה'.

"עסק התורה, ההתמדה בה ועמל התורה, כל יהודי באשר הוא מחויב בעמל התורה, הלכה פסוקה היא ברמב"ם, בתחילת הלכות תלמוד תורה, 'כל איש מישראל חייב בתלמוד תורה בין עני בין עשיר בין שלם בגופו בין בעל יסורין, בין בחור בין שהיה זקן גדול שתשש כחו, אפילו היה עני המתפרנס מן הצדקה ומחזר על הפתחים ואפילו בעל אשה ובנים חייב לקבוע לו זמן לתלמוד תורה ביום ובלילה, שנאמר: 'והגית בו יומם ולילה'".

המדרש תנחומא מסביר לנו שלימוד איכותי של תורה שבעל פה, מחייב שקיעות ועמל מוחלט, "וזו היא תורה שבעל פה, שהיא קשה ללמוד, ויש בה צער גדול שהיא משולה לחושך, שנאמר ׳העם ההולכים בחושך ראו אור גדול', אלו בעלי התלמוד שראו אור גדול, שהקדוש ברוך הוא מאיר עיניהם באיסור והיתר, בטמא ובטהור, ולעתיד לבוא – 'ואוהביו כצאת השמש בגבורתו'".

"החיים לא תמיד קלים לבן הישיבה או לאברך, לעקרת הבית או למחנכת, לסוחר או לתלמידת הסמינר, אך לכל יהודי יש מטרה בעולם, לא צריך להיבהל כל הזמן מקשיים, אדרבה, לפני שנמצא פתרונות מרופדות לכל הקשיים, נחנך את עצמנו ואת צעירינו שיש קשיים, שהם מחויבי המציאות ושלא צריך לפחד מבואם. כי הרי 'אדם לעמל יולד'", מסכם הרב גנוט את דבריו.

הרב זמיר כהן: איך נדע שהתורה באמת ניתנה משמים?