התקשורת התירה את דמנו במשך שנה, ועכשיו הערבים חוגגים

בשבועיים האחרונים אנחנו עדים לתופעה חדשה ומבישה של הכאת והשפלת יהודים חרדים על ידי ערבים, תוך תיעוד מצולם שמופץ מיידית ברשתות החברתיות. המשטרה ובית המשפט העליון לא מיהרו להזדעזע או למצוא את המניע הלאומני הברור, ואיכשהו נוצרה תחושה של הפקרות המעודדת את הצד האלים להמשיך במעשיו. מוזר? לא כל כך. מבט לאחור אל השנה החולפת יכול לשפוך אור בקלות על התופעה והגורם לה.

תגובה טבעית

במשך שנה שלימה רדפה התקשורת את החרדים. מדוע? פשוט מפני שהיה זה הדבר הקל ביותר. כל כך קל עד שהתקשורת במו ידיה הפכה זאת לאופנה. מתוך תפיסה מעוותת של מי הוא ה"ישראלי הנכון" נוצרה אג'נדה לפיה החרדים הם סוג ב' ועל כן יש לבקר תדיר את מעשיהם ולמצוא בהם פסול. זה אמנם לא חדש עבורנו, אך הייתה כאן עליית מדרגה של שיסוי. השיח היה אלים עוד בתחילת תקופת הקורונה; כל כך אלים שהתבטא בתגובות נאצה נוראות ברשת, התבטאויות מזעזעות של אנשי ציבור וכמובן של סתם "עמך ישראל" שנהנו לתקוף את המגזר.

השיח האלים כלל הכללות בוטות של מגזר שלם, וחיפוש מדוקדק אחר כל שביב התנהגות לא נאותה לדעתם הקלוקלת. התוצאה? בני מיעוט אחר, הפעם מיעוט שנחשב חלק מ"החברה הישראלית" אך לא מהעם היהודי (וכמה גדול ההבדל) החליט "לתפוס טרמפ" על ההסתה הפרועה והתוצאות לא אחרו לבוא: סרטוני רשת מזעזעים של ערבים המתעדים את עצמם כשהם מכים ומשפילים יהודים חרדים, תגובות רגועות יחסית מצד המשטרה (רק תארו לכם את התגובות אם זה היה הפוך) ובלאגן אחד גדול.

פירות ההסתה

אך אנשי התקשורת שדאגו במשך כל השנה להסית, צריכים להבין שאת פח ההסתה הם כרו לעצמם. לנער הערבי המוסת לא אכפת להפליא גם בהם את מכותיו. ההסתה התקשורתית יצרה מצג שווא של עם המפוצל לשניים; עם שיש בו שני חלקים והאחד שונא את האחר. אך שלא תבינו לא נכון, מי ששונא את עם ישראל, שונא את שני החלקים (בין אם הם קיימים ובין אם לא) בכל ליבו. פשוט קל לו יותר כשיש עבורו סימנים מזהים. תוסיפו לזה את העובדה שהוא רואה במשך שנה שלימה כמה קל להתעמר בבעלי הזקן והפאות – והנה יש לו נוסחה מנצחת לשעשע את חבריו.

לא, סרטוני טיקטוק הם לא מה שיפחיד אותנו, אך הם צריכים להוות קריאת התעוררות הן לתקשורת הישראלית שאולי (ואולי לא) תעשה חשבון נפש, והן למגזר החרדי שאולי (ואולי לא) יעמוד להתקהל על נפשו. לא, אף אחד לא אמר שעלינו לצאת עם אלות ולהתנהג כמו הנערים הערבים הפראים וצמאי הדם. אבל וודאי שעלינו להרים ראש בגאווה ולהתגונן ללא פחד. (בדיוק כמו הנהג בסרטון שיצא ממכוניתו והתעמת עם אותו בחור ערבי טיפש שחשב לשעשע את חבריו בכך שהוא מאיים על יהודים במקלות).

ברור שלא מדובר בכל החברה הערבית, וברור שיש כאלו מתוכם המוקיעים את האלימות הזו ומתנגדים לה. יחד עם זאת, סרטוני השנאה האלו לא נועדו לקדם אותנו לעברם, כי אם לעבר אחינו היהודים מכל הגוונים. סרטוני השנאה האלו באים כדי להזכיר לנו שאנחנו עם אחד, אולי קצת קשה עורף אבל עדיין עם אחד. למרות ההסתה. למרות התרת הדם. שהרי, מי שמתיר את דמו של אחיו, מתיר את דמו שלו.

הזעקה הגדולה שצריכה לקום היא זעקה חוצת מגזרים בעם היהודי, זעקת גאווה ותמיכה ביהדות והתנגדות נחרצת לכל מי ומה שרוצה לבזות אותה.

אחים אנחנו, אחים שמקבלים תזכורת מתמדת לכך מבורא עולם.