למה עולים לרשב"י ולא לרבי עקיבא? גם אתם תופתעו מהתשובה

אחת התמיהות המוכרות בל"ג בעומר שכולם מדברים עליהם זה, של"ג בעומר זה יום טוב שקשור בעיקר לרבי עקיבא! זה יום שתלמידי רבי עקיבא פסקו למות, ותכל'ס, במקום ללכת לקברו של רבי עקיבא, אנחנו הולכים לרבי שמעון? במקום לרקוד סביב רבי עקיבא אנחנו שרים "בר יוחאי", ורק בסוף אנחנו מזכירים "אמר רבי עקיבא אשריכם ישראל"?

גם היהודים של פעם שהיו עולים עם חמורים מירושלים למירון ובדרך – היו חונים בטבריה. לציון של רבי עקיבא הם לא היו הולכים! אלא לציון של רבי מאיר בעל הנס (עד כדי שהשתרשה טעות שי"ד באייר זה היארצייט של רבי מאיר בעל הנס)

למה? הדבר אומר דרשני. אל תשכח שרבי עקיבא היה רבם הגדול גם של רבי שמעון וגם של רבי מאיר אז למה את הרב השאירו בצד, ואילו את קברם של התלמידים כולם זוכרים???

והתשובה היא פשוטה מאוד: אנחנו צריכים ישועות! כשאנחנו מגיעים לציון של צדיק אנחנו רוצים משהו  אם זה ר' מאיר בעל הנס אז אנחנו רוצים ניסים: "אלקא דמאיר ענני". אם זה ר' שמעון - אז "יכול אני לפטור העולם כולו מן הדין", "כדאי הוא רבי שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק".

לסגולות נפלאות לל"ג בעומר, לחצו כאן.

אבל רבי עקיבא?

רבי עקיבא עומד ומכריז: "ואהבת את ה' אלוקיך" – "מתי יבא לידי ואקיימנו!" יהודי שיבא להתפלל אצל רבי עקיבא ויבקש ישועות, רבי עקיבא יגיד לו: "נו, באה לידך. יש לך הזדמנות לקבל באהבה. אתה יודע כמה שנים חיכיתי לזה?!"

אם ככה, הכל מובן. בשביל לשמוע את זה לא צריך להגיע לציון של רבי עקיבא. את זה רבי עקיבא יכול להגיד גם מרחוק! אם רק נרצה לשמוע

האמת היא שהקשר בין רבי עקיבא לרשב"י די מזכיר את הקשר בין יעקב אבינו לרחל. מטבע הדברים היינו אמורים לפקוד את קברו של יעקב אבינו הרבה יותר מאת קבר רחל, אבל לא! דווקא רחל קבורה על אם הדרך, דווקא היא מבכה על בניה, ואילו יעקב אבינו - לא ידוע לנו שהולכים לקברו לבקש רחמים, ולמה???

שוב אותו עניין: יעקב אבינו זה "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד"! יעקב אבינו טוען: "התחת אלוקים אני אשר מנע ממך פרי בטן?!" יעקב אבינו מחנך לקבל באהבה את רצון ה' אבל רחל??? היא זו שלא מוותרת, היא זו שקול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה. ממילא, בשביל לשמוע מיעקב אבינו שצריך לקבל באהבה - בשביל זה לא צריך להגיע למערת המכפלה. בשביל זה אנחנו פוגשים את יעקב אבינו ערב ובוקר בשמע ישראל! אבל להתפלל?? כאן יש לנו את המוקד חירום והסירנה של מאמע רחל שמבכה על בניה .

על אותו משקל: אצל ר' עקיבא, רבי עקיבא מחנך אותנו לקבל באהבה! בשביל זה לא צריך להגיע לטבריה בשביל זה אפשר להישאר בבית ולפגוש את כל ההתמודדויות והקשיים, שהם אלו שהבריחו אותנו למירון, להעתיר עליהם ולפעול ישועות.

את רבי עקיבא ואת יעקב אבינו אנחנו פוגשים ביום יום. אבל, למרבה האבסורד אנחנו מכירים הרבה מאוד אנשים שמעולם לא פגשו את זה. דווקא את ר' שמעון שאפשר לסמוך עליו בשעת הדחק – את זה כולם יודעים.. דווקא את כל הישועות שאפשר לפעול ולהיוושע - את זה כולם יודעים.

אבל את ה"שמע ישראל" של ישראל סבא שאומר לנו לקבל באהבה את ה"ואהבת את ה' אלוקיך" של רבי עקיבא, שכל ימיו היה מצטער מתי יבא לידי ואקיימנו - דווקא את זה, יש הרבה הרבה מאיתנו שעשרות שנים צועדים ליד זה אומרים את זה ואף פעם לא באמת פוגשים את זה!

אם ככה, אולי כן כדאי להתחיל לנסוע לקברו של רבי עקיבא. אם ביום יום אנחנו לא מפנימים את הפסוק: "ואהבת את ה' אלוקיך" אז אולי אם נראה את זה על הציון של רבי עקיבא, אולי אז אנחנו כן נפנים משהו...

זו נקודה למחשבה בנסיעה למירון. ניסע בעזרת ה' למירון ונבקש ישועות, אבל כשהאוטובוס יעלה שם בעליות, תסתכל למטה לנוף המרהיב ותוכל לראות את הכינרת הגואה, תוכל אולי אפילו לראות

(צילום: פלאש 90)

את טבריה של רבי עקיבא, ואז תיזכר ששם למטה טמון רבו של רבי שמעון, הרבי הגדול שלימד אותו מה זה "ואהבת את ה' אלוקיך". אז אנחנו אמנם נלך להתפלל ולבקש ישועות, אבל נזכור שהמדרש אומר שהכנרת הזו היא כמות הדמעות שיעקב אבינו הוריד על בניו על כל הצרות והייסורים שלהם -והוא ניסך אותם ע"ג המזבח. ניסך אותך בקבלה באהבה!

אחרי כזו הכנה, אחרי כזו העפלה למירון – כעת אפשר לבקש ולהתפלל. כעת אפשר אפילו לזעוק ברחמים ולפעול ישועות, אבל לדעת שבסופו של דבר אנחנו פה למענו יתברך, ולא רק בשביל לשנות את רצונו! אנחנו תמיד יכולים לבקש שינויים, אבל לא בצורה של הפגנה. אנחנו יכולים להתחנן לפניו יתברך, אבל לא לכעוס ולהתמרמר.

נקודה למחשבה בדרך העולה והמתפתלת שבין טבריה למירון.

מהו "צער מערה" ממנו סבל רשב"י, ואיך ייתכן שגם אנו סובלים ממנו? הרב זמיר כהן מסביר ב-6 דקות משנות חיים: