גיבור היום: "זכיתי להציל ילדים. יכלו למות שם 1,500 איש"

ביממה האחרונה הופצה תמונה של אדם העומד מעל 'אוהל הכנסת אורחים רשב"י' ומסה להציל כמה שיותר אנשים בזמן האסון. תחת התמונה נכתב: "האדם שבצילום גילה תושיה, קפץ על הגדר ושלף בכוח עוד ילד ועוד צעיר ולדברי הניצולים הציל לא מעט ילדים ומס' מבוגרים בשיא רגעי האסון. הוא טיפס, תפס את העמדה, והעלה ילדים שנשלחו אליו מלמטה. במקביל זעק לקהל מאחור להפסיק להתקדם. איך שהשערים פורקו הבחור הזה את המקום ולא נצפה יותר בתיעודים. לא נשאר רגע לאיסוף קרדיט! מזהים? יודעים עליו? נא לשלוח פרטים באישי".

גיבור היום הוא יואלי שלזינגר, תושב ביתר עילית. בראיון שהעניק לכלי תקשורת שונים אמר בענוות חן: "אני לא גיבור ואני לא אוהב לצאת ולספר מה שהיה. כל אחד היה עושה מה שעשיתי".

שלזינגר מספר על הרגעים הקשים: "גם אם הייתי רוצה להציל ילדים רבים, לא יכולתי. ניתן לראות בתמונה שהייתי בגובה שלושה וחצי מטר, ומתחתיי גם כמעט ולא היו ילדים בכלל. אבל מה שיכולתי, עשיתי. כל הזמן צרחתי מלמעלה: חבר'ה, יש פה פיגוע! תלכו אחורה! היום חלק מאלה ששמעו את הצעקות שלי, התקשרו אליי, אמרו ששמעו אותי ובזכותי הלכו אחורה וניצלו. אני לא יודע איך שמעו, כי אני לא הרגשתי ששומעים אותי. הרגשתי בתאי הגזים, זה מה שהרגשתי. צרחתי להם ללכת. אני הייתי למעלה, בחדר שהתפללתי בו, וראיתי מה שקורה. ולמטה גם ביקשו ממני מים".

שלזינגר החל לשפוך מים ממקום עומדו: "מאד נזהרתי. לחבר'ה שהיו מול הפנים שלי יכולתי לעזור, אלה שלא מתו בסוף. לאלה מהחלק העליון של המעבר, יכולתי לעזור. ולאלה שהיו בחלק התחתון, כבר לא יכולתי. הגב שלהם היה לכיווני".

"מי שפשט את היד שלו, זרקתי לו בקבוק מים לתוך היד. בעזרת השם, הקב"ה עזר לי 'לצלוף' להם בקבוקים ישר לתוך הידיים. וכל הזמן צרחתי עליהם ללכת משם, ללכת. זכיתי להציל ילד אחד, ילד 'חלאק'ה', בן למשפחת סלומון. כמובן שלא זרקו אותו אליי לחלון, כי לא היה אפשר בכלל לזרוק. אנשים שם לא יכלו להזיז את ידיהם, ובטח שלא לזרוק לי ילד".

שלזינגר מספר כיצד הצליח להציל חיים בתוך התופת: "הכנסתי את הרגל שלי לתוך החדר ונעלתי אותה. הדלת הייתה על הברך ויש לי שם שטף דם מאוד חזק מרוב הלחץ. פשוט שלחתי את כל הגוף שלי כמו נחש למטה. הראש שלי והידיים היו למטה".

"זה התחיל כשהאבא זרק לי את השטריימל שלו ואליו לא הצלחתי להגיע בגלל הגובה. הבנתי שאם לשטריימל לא הצלחתי להגיע, בוודאי שאל הילד לא אצליח. אז פשוט באינסטינקט של שנייה, ואני מכיר עצמי ויודע שיכול לעשות את זה, ובאמת עשיתי שרירים חזקים ברגל הזאת בזמן הזה, העפת את עצמי כמו נחש למטה כל הגוף שלי.

"תפסתי את הילד. לא הגעתי מתחת לכף היד, רק אליה הצלחתי להגיע, ופשוט העפתי אותו לתוך החדר. ליטפתי אותו קצת והוא בכה ואמרתי טוב שהוא בוכה, הוא חי. עוד שנייה היה מת כי איפה שהיה, מטר לפני זה נפל הראשון. הוא שכב כבר עשר דקות, כיסו אותו ואחרי זה עשו לו שוב החייאה. הילד היה שם ועוד דקה היה מת. החזרתי אותו והוא נרדם".

לאחר ששלזינגר הניח את הילד בחדר, הוא יצא חזרה כדי להציל חיים נוספים: "אני רואה את כולם על הרצפה וכולם לא מבינים מה קורה פה בכלל, ממשיכים לרדת. אז לקחתי בקבוקים קטנים כאלה ופשוט זילפתי עליהם. היה כל כך צפוף שאף אחד לא היה יכול להרים יד.

"אנשים לא הבינו מה קרה, וממשיכים לרדת. היה כל כך צפוף שאף אחד לא היה יכול להרים יד. צרחתי לעברם: 'יש פיגוע. תלכו אחורה'. כך נעצר זרם האנשים ההולכים אל מותם. "אני לא גיבור ולא מלאך. הקב"ה חנן אותי בכוחות. והוא נתן לי את הכוח לעזור לאנשים. מי שהיה שם מבין שזה נס גדול שרק 45 בני אדם נהרגו. לפני מה שהבנתי מכוחות ההצלה, אם אנשים לא היו חוזרים אחרוה זה היה נגמר חלילה במוות של 1,500 איש".

"צעקתי: תעצרו, הצלת נפשות". העדות המצמררת של יואל שלזינגר. צפו (באדיבות כאן חדשות)

הרב זמיר כהן בעקבות האסון במירון: איך דווקא במקום קדוש קורה אסון גדול כל כך?