הגאון רבי חיים חורי זצ"ל: עובדות וסיפורים לדמותו המופלאה

רבי חיים חורי זצ"ל (ו' תשרי התרמ"ה – כ"ה אייר התשי"ז) נפטר לפני 64 שנים. היה גדול בתורה, צדיק וחסיד, עמוד החסד, מקיים עולה של תורה ובעל מופת נודע.

רבי חיים חורי היה מגדולי דורו לפני כשבעים שנה, גדול רבני תוניס וראב"ד העיר גאבס שבטוניסיה. נודע כבעל מופת בחייו ובמותו, וב-64 השנים האחרונות, מאז פטירתו, עולים עשרות אלפי איש לקברו בבאר שבע. גדולי ישראל רבים העידו כי מקום קבורתו של רבי חיים חורי הינו מקום המסגול לישועות, והבבא סאלי היה עולה לציונו, ומורה אף לאחרים לעשות כן.

אחד הסיפורים הוא על משה אלמקייס, שבא לרבנו ה"בבא סאלי" ותינה לפניו את צערו כי בנו הקטן כבר בן 4 ועדיין לא מוציא הגה מפיו, ואף לא יכול ללכת על רגליו. כששאלו הבבא סאלי: "מנין אתה בארץ?", השיב:: "מבאר שבע". התפלא הבבא סאלי: "יש לך את קברו הטהור של רבי חיים חורי, ואתה בא אלי?! לך לשם ותיוושע". ואכן, מיד הלך אלמקייס לקברו של רבי חיים חורי, ולאחר שבוע (!) שב לעשות סעודת הודיה על בנו שהחל לצעוד ולהגות הגיות ראשונות בגיל 4.

רבי עובדיה יוסף אמר על הציון הטהור של רבי חיים חורי את הדברים הבאים: "רבי חיים חורי קדוש ייאמר לו, כל רז לא אניס ליה. האדם הגדול בענקים, צדיק יסוד עולם, אומרים שכל מי שמגיע לקברו ומתפלל – נושע. חשוכי בנים 15 שנה הלכו ובכו על קברו – ונושעו". (הדברים נאמרו בשיעורו ביחווה דעת, שבט תשס"ה)

מילדותו היה רבי חיים חורי שוקד על תלמודו בצורה מעוררת התפעלות. לימים סיפר שהיה כל יום חוזר על שיעור של רבו 40 פעם בכל יום. בגיל 18 הוסמך לרבנות והחל ללמד תלמידים. אשתו הראשונה נפטרה שנים ספורות לאחר נישואיה, כשהיא מותירה לרבי חיים חורי 2 ילדות רכות, והוא פחות מגל 30. לאחר זמן מה התנער רבי חיים מאבלו והמשיך בכל כוחו לשבת על התורה ועל העבודה, תוך שהוא נושא אישה שניה וממנה זוכה להעמיד את ביתו, וכמו שכותב ביומנו: "גדול יהיה הבית האחרון מן הראשון". מאישה זו זכה הרב לבנים ובנות, ביניהם: בנו הגאון הקדוש רבי ינון חורי, שהיה צדיק נשגב ובעל מופת, נפטר בשנת תשס"ד, ווכן חתנו הגאון הצדיק הרב פרץ מימון, שהיה רב אופקים ואזור מרחבים בנגב, וזקן חכמי תוניס ומנהיג לרבים. נפטר בשנת תשס"ג.

הגאון רבי פרץ מיימון זצ''ל, רב אזור מרחבים ואופקים בנגב

רבי חיים חורי ניחן בכוח נדיר בדרשותיו, ובכוח דיבורו זה משך לב ישראל לאביהם שבשמים. על כך אמר ידידו רבי משה כלפון הכהן שאם היו עוד כמה דרשנים כרבי חיים חורי – המשיח היה מגיע מיד.

ילד בן 3 נפל לבור צר ועמוק

רבי חיים חורי היה עמוד של חסד. ביתו היה פתוח לכל נצרך ורעב. כל אורח שבא לעיר ידע שיש לו ארוחה חמה ומיטה ללון בבית הרב ללא כל תשלום. באחת מלילות שבת בשעת לילה מאוחרת נקש יהודי מארץ רחוקה בבית רבי חיים חורי ושאל האם זה ביתו של הרב והאם יוכל להתארח בשבת. לבני הבית שהתפלאו מהיכן הגיע באמצע השבת הסביר האורח שהגיע ממש עכשיו ברכבת, בנו של הרב הזדעזע מהעזות לנסוע בשבת ועוד לבוא לביתו של הרב, אך הרב רמז לו מיד לשתוק כשהוא מסביר לו בנועם, יהודי זה הינו בן אברהם יצחק ויעקב ומצווים אנו לסייע בידו מבלי לבדוק בציציותיו, באחד הלילות הקרים במיוחד שומעת הרבנית את רבי חיים חורי גונח ונאנח ללא הרף, ולא עברו דקות והגניחות הפכו לבכי סוער. לפליאת הרבנית הסביר הרב: 'קר לי ואני מתכרבל בשמיכה ומתחמם, אך ליבי נשבר לחשוב על עניי העיר שאין להם כעת במה להתכסות, וצער זה אינו מניח לי לישון'. וממחשבה – למעשה. מיד בקומו בבוקר כינס רבי חיים חורי את עשירי העיר וכל אחד הורים תרומה נאה לשמיכות לעניי העיר.

תפילתו של רבי חיים חורי היתה ידועה כנושאת פירות, כאשר סיפורים רבים של ישועות נקשרו לשמו. תלמידו רבי שמעון חירארי זצ"ל סיפר שבצעירותו הגיע עם רבי חיים חורי להילות רבי יוסף מערבי, שהיה מתלמידי האר"י ונקבר בתוניס. כאשר הגיע רבי חיים חורי לאזור קבורת הצדיק רצו לעברו קהל רב בהתחננם אליו להושיע אישה אשר זועקת זעקות שבר לחיי בנה היחיד, ילד כבן 3 שנפל בבור צר ועמוק, וכבר טמון שם שעות רבות. רבי חיים חורי ניגש לפתח הבור ונדהם לראות את העומק הנורא, עד שלא רואים כלל את הפעוט. הוא הורה לאם הבוכיה לסור לציונו של הרב מערבי להתפלל על בנה, והוא ותלמידיו יתפללו בפתח הבור. לא עברו דקות ארוכות ופרץ מים ניסי נשמע מתוך הבור, ולמול עיניהם המשתאות נראה הילד כשהוא צף באורח נס על המים, עד שהגיע לרבי חיים חורי שמה אותו מהמים כשהוא חי ושלם לעיני אלפי המתפללים שנכחו במקום. אף התושבים הערבים הכירו את גודלו וקדושתו ויראו ממנו עד למאוד. בהיותו עובר בחוצות העיר, בכל רחוב שהיה עובר היו כל בני הרחוב, יהודים וערבים, עומדים ביראת כבוד עד שפנה לרחוב אחר.

מגדולי תלמידיו: רבי יוסף סוסו הכהן זצ"ל, שכיהן כרב ראשי בתוניס ובסוף ימיו דיין בעדה החרדית הספרדית בירושלים; הגאון רבי שמעון חירארי זצ"ל, הגאון רבי פרץ מיימון זצ"ל, אותו משך רבי חיים חורי לתורה מבית הספר הצרפתי, הגאון רבי רפאל כדיר צבאן – רב העיר נתיבות וחבר מועצת הרבנות הראשית, שבצעירותו נאלץ לצאת לשוק העבודה, ורבי חיים חורי שילם לו מלגה קבועה ,וכך החזירו להיכלי התורה, ועוד רבים וגדולים נוספים.

רבי חיים חורי תרגם ספרים רבים ביניהם  'ציפורן שמיר' למרן החיד"א ז"ל, וחיבר שלושה ספרים: 'דרך חיים' - על התורה והש"ס; 'חסד ואמת' – דרושים וביאורים לזכר חכמים שונים ו'נפלאות גדולות'.

כשנתיים לאחר עלייתו ארצה בכ"ה באייר תשי"ז (1957), השיב את נשמתו ליוצרה ונקבר בבאר שבע. עשרות ומאות פוקדים את קברו מדי יום, וביום ההילולא רבים מגיעים לשפוך את צקון לחשם לפני בוראם במקום הקדוש.