יובל טייב: "אמא שלי שאלה ’מי זה?’, ומרן ענה בפשטות: ’עובדיה’"

נעים להכיר

"יובל טייב, 44, ירושלמי, גרוש, יוצר וזמר".

מתי וכיצד התחלת עם המוזיקה?

"נולדתי בלב ליבה של בני ברק, ובהמשך עברתי לפרדס כץ. משפחה מזרחית מסורתית, ההורים חזרו בתשובה אחרי שנולדתי. ביסודי למדתי בממלכתי דתי, וההורים התחרדו עם הזמן. שמעו אצלנו בבית הרבה מוזיקה ישראלית, רשת ג', וכילד זה מה שבעיקר הכרתי. בהמשך, כשהתחזקנו, מאוד אהבנו לארח בשבתות בחורי ישיבה, וכך למעשה נחשפנו לשירי קודש, פיוטים ושירת הבקשות. בשלב מסוים חברים של אבא הציעו לו לבוא לשירת הבקשות כי ידעו שהוא מתחזק ואוהב מוזיקה, והוא היה לוקח אותי איתו. בבית הכנסת העמקתי את ההיכרות שלי עם הפיוטים, והתאהבתי בהם. באחת השבתות הראשונות שלנו שם, כשהייתי בן תשע, כששרו את הפיוט 'זה אלי וגואלי' כיבדו את אבא באמירת אחד הבתים והוא אמר לי: 'אולי תנסה אתה פעם?' שרתי את הבית, ומאז הכל השתנה.

"תוך זמן קצר השם שלי התפרסם בשכונה, והתחילו להזמין אותי לשיר בשמחות, הילולות ואירועים משפחתיים. אפשר להגיד שהייתי ילד הפלא החרדי הראשון. לאחר תקופה מסוימת תוך כדי ההופעות גילה אותי נגן הקאנון אברהם דוד הכהן מקול ישראל, שהיה אז מאוד חזק בעולם התרבות היהודית. הוא העניק לי את הכינוי 'חוזליטו היהודי', ואמר שהוא רוצה להכיר לי חבר שלו, אמן בשם ג'ו עמר. פגשתי את ג'ו, הוא מאוד אהב אותי ואמר: 'אני אדאג לך'.

"משם הדברים הלכו והתקדמו, ואחת למספר שבועות הזמינו אותי לתוכנית רדיו שהייתה מאוד חזקה בזמנו. בהמשך הצטרפתי לתזמורת קול ישראל בערבית בניצוחו של זוזו מוסא, והקלטנו יחד שני אלבומים. בזכות העניין הזה השם שלי התפרסם במדינות רבות, והוזמנתי להופיע בהמון קהילות יהודיות. עד גיל 16, הגיל שבו הקול שלי התחלף, הקלטתי שמונה אלבומים. זה הספק מרשים, אבל לאחר מכן הכל השתנה".

סיפור ילדות שמלווה אותך?

"כשהייתי בן עשר הגעתי עם אבא לאירוע שהשתתפו בו טובי ובכירי הפייטנים והחזנים בארץ ובעולם. זה היה קצת אחרי שהתחלתי להיות ילד פלא מוכר. בתום ההופעה עשו שם מעין חאפלה כזו, והזמינו אותי לשבת בין הפייטנים והחזנים. כמה דקות לאחר מכן אחד מהם שאל: 'מי זה הילד הזה שהושיבו אותו כאן? הוא יודע מקאמים בכלל?' מאוד נפגעתי ממה שהוא אמר. הייתי מפוחד גם לפני כן, מעצם הישיבה לידם, ואחר כך עוד הרבה יותר. השתדלתי לקחת את החוויה הזו למקום טוב, והחלטתי שאלמד את כל מה שצריך, כדי שאף אחד יותר לא יוכל לשאול את השאלה הזו עלי ולא תהיה לי תשובה.

"סיפור נוסף שאני זוכר מילדותי הוא שהופעתי בסוכות של שנת 88' בתוכנית 'מעורב ירושלמי' של ג'ו עמר, במלון שרתון בתל אביב. מיד לאחר ההופעה שלי עלה לשיר שלמה קרליבך. לא ידעתי מי הוא, אבל אני זוכר שממש התפעלתי ממנו. בשלב מסוים אחרי ההופעה עמדתי בפתח סוכת המלון, וגם הוא בדיוק יצא. הייתי שם עם דוד שלי. שלמה לחץ לו את היד ואמר באנגלית: 'שמור על קשר'. לא הבנתי אז למה הוא התכוון, כי לא הכרנו ולא היינו מיודדים, אבל אחרי כמה שנים פתאום הבנתי. אני חושב שהוא רצה לומר: 'תהיה בקשר. עם ה'. עם אנשים מעם ישראל. עם התורה. עם השירים שלי. אל תהיה מנותק אחי, תהיה בקשר'".

שתף ברגע של תחושת החמצה קשה בחיים וברגשות שהתלוו אליו

"במובן מסוים הרצון שלי להצטיין במוזיקה לקח לי את הילדות, אבל אין לי חרטה על כך. מגיל שמונה אני חוזר הביתה מבית הספר, זורק את התיק ושומע עשר שעות מוזיקה ביום. בעיקר מוזיקה ערבית. וככה המון שנים, שנה אחר שנה. אין דבר כזה טיול שנתי או קומזיץ עם חברים. השקעתי בלי סוף במוזיקה. אני חושב שההשקעה הרבה שלי במוזיקה, יחד עם החיבור שלי לתורה ולמצוות, גרמו לי להיות מי שאני".

שתף במשהו הקשור לחוויה משמעותית בחייך

"כמו שאמרתי, בגיל 16 התחלף לי הקול, והעולם סביבי דמם. הטלפון הפסיק לצלצל, לא היה ביקוש להופעות, והחיים שלי השתנו מהקצה אל הקצה. הקול שלי הפך להיות הרבה פחות יפה, וזה מאוד השפיע עלי. זה היה מאוד קשה, אבל בזכות זה מצאתי את אהבתי הגדולה, מצאתי את התורה. לאחר שסיימתי את לימודיי בישיבה קטנה נבחנתי לישיבות גדולות, וברוך ה' התקבלתי לכל ישיבה שאליה נבחנתי. סגרתי באחת הישיבות, ואז המשגיחים שם שמעו שאני יוצא להופיע בלילות, שאולי אכניס רעיונות לא טובים לבחורים וכו'. זה לא היה נכון, כי כבר הפסקתי להופיע אז, אבל שום דבר לא עזר.

"ממצב של קבלה לכל הישיבות – פתאום לא התקבלתי לאף ישיבה שרציתי, אז הלכתי לראש הישיבה שלי, הרב משה פינטו, וסיפרתי לו על מצוקתי. הוא הקשיב לדבריי בסבלנות, ואז אמר: 'הרב עובדיה יוסף כל כך אוהב אותך, למה שלא תדבר איתו?' במהלך השנים הופעתי בפניו פעמים רבות, כמעט כל שבוע, וכך הכרנו. עשיתי כעצת הרב שלי, והתקשרתי לרב עובדיה, בכיתי וסיפרתי לו על מה שקרה, והרב הזמין אותי לביתו. נפגשנו, הרב בכה יחד איתי ואמר לי: 'כעת תמשיך ללמוד במקום שבו כבר מכירים אותך, שאליו אתה יכול להתקבל, תחזור אלי בהמשך ונראה מה אפשר לעשות'. יומיים לאחר מכן, הטלפון בבית מצלצל. על הקו אדם ששואל אם אפשר לדבר עם יובל. אמא שלי שואלת 'מי זה', והוא עונה בפשטות: 'עובדיה'. אמא קוראת לי וצועקת 'עובדיה מחפש אותך'.

"אני ניגש לטלפון, ומבין שזה הרב עובדיה, בכבודו ובעצמו. הרב שאל אם נכנסתי לישיבה, אמרתי לו שאני עדיין מתמהמה עם זה, ואז הוא התחיל לצעוק עליי באהבה: 'אמרתי לך להיכנס לישיבה. איפה שרק אפשר. אסור להיות אפילו יום אחד בלי תורה'. הקשבתי לרב, ונכנסתי לישיבת 'אור דוד' של הרב דניאל זר, זו ישיבה לבעלי תשובה שהכרתי, וקיבלתי בה כלים חשובים ביותר לחיי היהדות".

(צילום: משה נחומוביץ)

ספר על תפילה שהייתה משמעותית במיוחד עבורך

"אחרי שסיימתי את לימודי בישיבת 'אור דוד', וכבר הייתי זמר מפורסם והופעתי ברחבי העולם, ראש הישיבה שלי, הרב דניאל זר, ביקש ממני להיות חזן בסליחות. הגעתי לישיבה, וחיזנתי שם מעומק הלב שלי. הרגשתי שאני 'מתפרק' על התיבה. לימים התארחתי בתוכנית רדיו, ופתאום עולה לשידור יהודי שמבקש לדבר איתי. 'אני לא יודע אם תזכור את הסליחות האלה', הוא אמר, אבל הייתי שם מאחוריך עם ראסטות, קעקועים ועגילים. רציתי לבוא לסליחות, אבל התביישתי לבוא ככה איך שאני נראה, ובסוף חברים שכנעו אותי שזה בסדר. כששמעתי אותך שר את 'אם אפס רובע הקן', נשבעתי לעצמי שכשאני חוזר הביתה אני משתנה וחוזר בתשובה. אני רוצה שתדע שהיום אני אברך ואב לשלושה ילדים, ושיש לך חלק גדול בזה".

דמות מעולם היהדות שמשמשת מקור השראה עבורך?

"הרב יורם אברג'יל. הפעם הראשונה שבה הבנתי מי הוא הייתה באירוע פוליטי שהופעתי בו. היה מדובר באיחוד בין מפלגות חרדיות שהחליטו לרוץ יחד, הזמינו את גדולי הרבנים לדבר, וכמובן גם הרב יורם הגיע וקיבל כבוד גדול. הרב דיבר שם על מעשה מרכבה, לא הבנתי הרבה ממה שהוא אמר, אבל מה שאני זוכר היטב מהדרשה ההיא זה שהוא אמר: 'מה קורה כשספר תורה נופל על הרצפה? הציבור גוזר תעניות, אנשים נותנים צדקה, צמים, עושים חשבון נפש. מתייחסים לזה כאל אסון. אבל מה קורה כשיהודי נופל? פעם מישהו גזר על עצמו תענית בגלל זה? נתן צדקה? קיבל על עצמו קבלות טובות?'. הדברים האלה תפסו אותי חזק ואז הבנתי שזה הרב שלי.

"היה לי קשר מיוחד לרב יורם. שתי הקסטות הראשונות שלי נקראות 'רב פעלים' ו'קול רנה', ולגמרי במקרה זהו גם שם מוסדותיו של הרב. אחד הדברים שהכי חיברו אותי אליו היה שהוא היה בקיא בכל מקצועות התורה. זכיתי לאהבתו של הרב, והוא התעקש שאופיע בהילולות הרבות שהיה מקיים. לפני כמה שנים סיפרו לי שלפני אחת ההילולות של הרב אמרו לו שאני תפוס באותו הערב, שלא אוכל להגיע, אז הרב אמר: 'טוב, לא נורא, לא צריך מוזיקה'".

היהדות בשבילך היא?

"דרך חיים. אני לא יכול בלי ה' יתברך. הדבר שהכי משמח אותי בחיים הוא שאני יהודי, וכמובן – יהודי מאמין. זה ממש משעמם לא להיות יהודי. בעניין הזה אני גם חייב תודה להידברות. בזכות התוכנית שלי בערוץ למדתי על השבת הרבה יותר, וכך התחברתי אליה יותר. אירחתי כל כך הרבה אנשים בתוכנית, ומכל אחד למדתי משהו מיוחד על השבת. השבת היא כל חייו של היהודי, ואני מודה לאלוקים שאני כל כך מחובר אליה ומחכה לה".

(צילום: משה נחומוביץ)

ספר על מצווה שאתה מחובר אליה באופן מיוחד

"סבר פנים יפות לכל אדם. להשתדל לעזור לכל אדם. זו אחת המצוות החשובות בעיניי. אם רק היינו משקיעים בזה יותר, יכולנו למנוע הרבה דברים לא טובים. זה לגמרי בידיים שלנו. למשל, לפשר בריבים בין אנשים, בין בעל ואישה, להשכין שלום בין אנשים, והלוואי שזה יצליח. לפני כמה שנים החברותא שלי סיפר לי סיפור מעניין שקשור לנושא. הוא עקף מישהו בכביש, אותו אחד התעצבן, עקף אותו בחזרה ועשה לו סימן של: 'אני הולך להרוג אותך'.

"החברותא שלי בחור צנום, ניסה לחמוק מאותו אחד כמה שהיה יכול, אבל אחרי כמה דקות נסיעה הם נפגשנו ברמזור. הנהג בלם במהירות ורץ לעברו, ובהחלטה של רגע החברותא שלי החליט לצאת מהאוטו ולחכות לו בידיים פתוחות, כמו שעושים כשמחבקים מישהו. הנהג רץ אליו בכל הכוח, כנראה בא להחטיף לו מכות, ורגע לפני שהגיע אליו עצר, נרגע, ונתן לו חיבוק. אחרי כמה שניות של חיבוק אותו אחד הסתובב, חזר לרכב שלו, והמשיך לנסוע כרגיל. החברותא שלי היה בהלם, והבין את העוצמה של חיוך ושל סבר פנים יפות".