איך תמצא את הדרך שלך להתכוון בתפילה?

מסופר שפעם הגיעה לעיירה של הבעל שם טוב שמועה כי בכפר סמוך ישנו צדיק שבכוחו לחולל מופתים. תלמידי הבעל שם טוב רצו לנסוע אליו, ושאלו את רבם איך ידעו האם הוא צדיק אמיתי או רמאי. הבעל שם טוב המליץ להם לשאול אותו שאלה אחת: האם יש לו פתרון לבעיית המחשבות הזרות בתפילה? "אם הוא יגיד שיש לו", אמר, "סימן שהוא רמאי".

התפילה מלווה אותנו לפחות שלוש פעמים ביום, ואנחנו מתרגלים אותה מדי יום. ובכל זאת, שאלת הכוונה בתפילה היא אחת הבעיות המטרידות ביותר. כשחושבים על כך, מה אמור להיות קל יותר מאשר לפתוח את הפה ולדבר עם בורא עולם? אך למעשה כל מתפלל ומתפללת יודעים, שאין זה דבר פשוט כלל וכלל. בתלמוד הירושלמי אנו מוצאים שאפילו רבנים גדולים התקשו להתפלל: אחד סיפר על האפרוחים שהיה סופר בזמן התפילה, השני חשב על אנשי בית המלך, שלישי שמח שעמוד השדרה שלו משתחווה מעצמו ב"מודים". ואף על פי שאי אפשר להבין את הדברים כפשוטם, בכל זאת אם אנשים גדולים כל כך מתארים את קשיי הריכוז שלהם בתפילה, איך בכלל אפשר לדרוש ממני, הקטן, להתפלל בכוונה? ואכן, היו מרבותינו שסברו שבזמננו אכן אף אחד אינו יכול לכוון בתפילה (תוספות בבא בתרא קסד ע"ב).

אך אפשר לראות זאת גם בצורה אחרת. הקשיים להתפלל לא מעידים על פחיתותנו, אלא על כך שמשהו בעבודת התפילה הוא קשה באופן מובנה. נכון, יש כל מיני פרקטיקות וסגולות לעורר כוונה בתפילה, אך כל מי שניסה אותן יכול להעיד שהן מספיקות רק לזמן קצר, ולאחר מכן מתנדפות כלא היו... במקום להיבהל ולהיחלש ולוותר, אפשר למצוא באמירות האלה על קשיי התפילה משהו מחזק מאוד. אם כל השיטות והסגולות לא באמת מועילות לאורך זמן, סימן שאין ברירה - צריך לצאת לדרך אישית, כזו שתעזור לי למצוא את הדברים שמסייעים לי לכוון בתפילה. דווקא בדורנו, עם כל הגירויים החיצוניים והסחות הדעת, אין דרך להתחמק מכך שכל אחד צריך למצוא לעצמו את הדרך שלו לכוונת התפילה. האר"י הקדוש דיבר על כך שישנם י"ב שערים בתפילה, וכל שבט תפילתו עולה דרך שער אחר. מכיוון שבדורנו אין אנו יודעים מאיזה שבט אנו, האר"י מציע שכל אחד ישמור על נוסח אבותיו. אבל מהדברים אפשר להבין שכל אחד מאיתנו הוא בעל "תדר" של שבט אחר, וצריך למצוא את הדרך שלו אל התפילה. כמובן, כל הדרכים שאנו מדברים עליהן הן במסגרת ההלכה, אך אם בעבר יכולנו להסתפק בתפילה מן הפה אל החוץ, הרי שבדורנו זה כבר לא מספיק. הדרך לתפילה בכוונה היא מסע מיוחד ואינדיבידואלי שאין לאף אחד דריסת רגל בו, כיוון שרק אני יודע מה עובד אצלי ומה פותח את לבי ומה לא. יתכן ולחברי תפילות בקברי צדיקים מעוררות התרגשות גדולה, ואצלי לא; יתכן שאצלי קריאת תהלים מעוררת את הנשמה, וחברי פחות מתחבר לכך. ממילא, באין "מתכוני תפילה" שתמיד עובדים, עלי לעורר בתוכי את הדרכים המיוחדות שלי להתחבר לה' יתברך.

בטורים הבאים נרחיב עוד על הכוונה בתפילה, וכיצד אפשר להתחבר אליה.