שני סיפורים מצמררים של חוויית סף מוות - שלא ישאירו אתכם אדישים

הסיפור הראשון - שירלי לופו 

"זה באמת נס שאני חיה. נס אחרי נס", אומרת שירלי לופו, שעברה חוויית סף מוות במהלך הלידה של בנה. "העולם הבא מבחינתי, לא ידעתי שהוא קיים. אני זוכרת את ההכרה שלי, את ההגיון הבריא אומר: 'איך זה אמיתי? אני לא מאמינה למה שקורה פה'. 

לדברי שירלי, דקות אחדות לאחר שהלידה החלה, אך בעצם לא התקדמה. הרופאים שלחו אותה לניתוח קיסרי דחוף, והתינוק יצא בריא ושלם בחסדי שמיים - אך כמויות מסיביות של דם מתחילות לצאת מגופה של שירלי, והרופאים לחוצים. הם נותנים לה מנת דם אחת ועוד אחת, ומתחילים להבין שמשהו לא טוב קורה. גם מודיעים למשפחה שמחכה בחוץ שהמצב של שירלי קשה, ובד בבד מנסים להבין מאין מגיע הדימום החזק הזה. 

"הרופאים פשוט הודיעו לי שנשארו לי 15 דקות לחיות", משחזרת לופו בראיון לחדשות 13. 'אנחנו באמת לא יודעים מה לעשות, זו מנת הדם האחרונה שנשארה לנו לתת לך', הם אומרים לה. 

ובזמן הזה, היא מתחילה להיפרד מגופה ולעלות לעולם העליון. "חוויתי שני עולמות", היא אומרת. "הנשמה שלי יצאה מהגוף. הנשמה ראתה את הגוף מלמעלה, וכל הזמן רצתה לחזור. הגיע אור מאוד גדול, שפשוט נשפך לי על העפעפיים. זה אור שמלא אהבה, מלא בטוב. נפתחו לי תמונות של עבר, הווה, עתיד. הראו לי את הנקודות הכי קטנות בחיי, למשל בגיל שנתיים, כשאני משחקת עם אבא ואמא בבובות. ואתה חש את האהבה של אמא ואבא באותם רגעים. את השמחה שהייתה לי כתינוקת. ומראים לי שאני לא עומדת למות".

בשלב זה מספרת שירלי כיצד מן הצד השני מראים לה גם את התחושות של הרופאים. "אני מרגישה ורואה מלמעלה את כל הסיטואציה, ומנותקת מהגוף. הנשמה שלי התחילה לדקלם את 'שיר למעלות', וזו לא תפילה שהייתי יודעת לבוא ולהגיד אותה בעל פה. והנשמה פשוט התחילה לדקלם את זה, ואיך שהיא סיימה לדקלם הוא אומר לי 'עכשיו את יורדת, את חוזרת'".

הסיפור השני - מעיין סבג 

בשנת 2008 התמחתה מעיין סבג ברפואה סינית, במחוז סצ'ואן שבסין. אחרי הלימודים היא מתיישבת במסעדה עם חברה, ואז האדמה מתחילה לרעוד. "הטלטלה כל כך חזקה והרעידות כל כך עוצמתיות, עד כדי כך ששתינו לא מצליחות להגיע לדלת", היא משחזרת."אנחנו נופלות על הרצפה, וכל הגג של המסעדה נופל עלינו".

כתוצאה מהפגיעה הישרה מאבדת מעיין את ההכרה. "אני רואה מעין קרניים של אור נכנסות, אני בעצם מתחילה לנסות לעזור להן על ידי זה שאני דוחפת את עצמי מעבר לכל החורבות וההריסות האלה. ואני יוצאת החוצה לעולם הפוך".

11,000 פצועים ו-70,000 הרוגים הותירה אחריה הסופה הזו שממוטטת הכל. "עובר יום, עובר לילה, אני עם דימום מסיבי. בלילה השני, אני כבר ממש מרגישה שאני בסוג של קריסה, ושם אני מרגישה את הנשמה שלי בעצם עולה. כי הגוף שלי בעצם אין לו אחיזה. בחלק הזה אני חווה סוג של קול שמדבר אליי ועושה איתי חשבון נפש. הוא גם מסביר לי שאני יכולה להינצל, שאני צריכה להקשיב לו ולאגור כוחות".

ואז זה קורה. אחד התושבים הסיניים ניגש אליה, מסתכל עליה ואומר לה: "אני אציל אותך".

"הוא מתחיל להוביל אותי הליכה של 12 שעות ברגל. הייתי צריכה בעצם לחצות, לעלות ולרדת שני הרים שהגשרים ביניהם התרסקו. בסופו של דבר אני באמת מגיעה לבית החולים, ונכנסת לניתוח של שמונה שעות, של שחזור כל עצמות הלסת".

במהלך הניתוח, סבג מרגישה כי היא כבר לא יכולה להחזיק את הגוף. "אני מרגישה שאני עולה מעלה-מעלה, ומגיעה לאזור שמרגיש כאילו הגעתי הביתה. הרגשה של שייכות, של עטיפה, של אהבה, של שלווה, של הבית האמיתי שלי, של המקום שתמיד התגעגעתי אליו ואפילו לא ידעתי עליו. אני שומעת את אותו קול שדיבר איתי, ששואל אותי אם אני רוצה לחזור לגוף או לעבור דרך דלת אור".