נפתלי בנט, כהונתך כראש ממשלה תשבור שיאים שליליים ואף הזויים

עצמו לרגע עיניים ונסו לתאר מצב בו אביגדור ליברמן מכהן כשר אוצר, יאיר לפיד הוא שר החוץ, תיק הבריאות מופקד בידי יו"ר העבודה מרב מיכאלי, ואילו תיק הפנים בידי יו"ר מרצ – ניצן הורביץ. תפקיד יו"ר ועדת הכספים, שבמשך שנים היה בידיו של ח"כ משה גפני מיהדות התורה, מועבר אחר כבוד למפלגה אחרת, ואילו מפלגת רע"ם אינה דורשת תיק או משרד, אך כחברת קואליציה וככזו שהובילה לקיומה של הממשלה, היא מתעקשת על שורה ארוכה של דרישות כחלק מההסכמים הקואליציוניים. כולל מגבלות על פעולות בטחוניות, שמא עבאס יתהפך ויפרק את הממשלה בדמי ימיה.

אם זה נשמע לכם כמו תיאור מופרך – תתעוררו! תמונת מצב כזו, או דומה לזו, עלולה להתגבש כאן, במדינת ישראל, בקרוב ממש. במידה ואכן נפתלי בנט יצליח במשימת הקמת הממשלה - תקום הממשלה המוזרה ביותר בתולדות ישראל, בראשה הוא עומד עם מפלגה שקיבלה שישה או שבעה מנדטים בלבד, ואליו מצטרפות לא פחות משבע מפלגות שונות, מבלי שיש ביניהן ולו קורטוב של דמיון, מעבר לעובדה שכולן שואפות לדבר אחד - להפיל את נתניהו.

התחזית: התפוררות וקריסה

אז נכון, בשלב זה נראה שנתניהו אכן הפסיד, אך לרגע זה לא אומר שהאחרים עומדים להרוויח.

אם רק נפתלי בנט ייכנס לתפקיד הבכיר ביותר במדינה, אליו הוא נושא את עיניו, הוא ירשום לעצמו ללא ספק את שיאן העומד בראש הממשלה המוזרה בתולדות ישראל, אך זה לא יהיה השיא היחיד בו הוא יוביל. סביר מאוד להניח שהוא ישבור גם שיא נוסף – שיא של ראש הממשלה שכיהן הכי מעט זמן בתפקיד.

כי לא, אין שום סיכויי הצלחה לממשלה שהקו היחיד שמחבר בין שותפיה הוא השנאה העזה לראש הממשלה אותו הם מבקשים להדיח; אין שום סיכוי לממשלה פריטטית, שהראשון שמוביל בה עושה זאת אך ורק מתוך רצון לכבוש את בלפור. ללא כל אידיאולוגיות, ללא דרישות של תיקים או תקציבים, בלי בקשות של לשכות או כיבודים – אלא רק משאת לב אחת – לשאת בתפקיד הנכסף, ובכך להביא להדחתו הסופית של ראש הממשלה.

גם שותפיו הכל כך לא טבעיים של בנט - שבעת ראשי המפלגות שכה דוחקים בו להחליף את נתניהו, ולשם כך מוכנים לוותר על כל האידיאולוגיות – עומדים לחוות את ההתנפצות הגדולה, ברגע שיתחילו לשבת זה לצד זה.

כי ברור שרגע אחד אחרי שהממשלה תוקם ושותפיה יקבלו סוף סוף את מה שביקשו – הם יגלו את מה שידוע מראש – לממשלת ימין-מרכז-שמאל הבנויה על אינטרס אחד צר ביותר, אין שום יכולת להצליח. הרי ברגע בו ינסו חברי המפלגות להעביר חוקים או לקדם נושאים שונים, יתפורר דבק השנאה שחיבר אותן ברצון להחליף את נתניהו, והבקיעים יתגלו בזה אחר זה.

הו, אז יתברר עד כמה שכל מה שנעשה כאן היה טירוף מערכות, וגם אלו שכעת מסונוורים ברצון לכבוש את כס המלוכה, יתקשו להבין כיצד ייתכן שמהערכת הפוליטית כולה נכנעה לסחטנות של אדם אחד העומד בראש מפלגה קטנה – נפתלי בנט.

במורד המדרון

אסור גם לשכוח שחלק גדול ממצביעיו של בנט, אף הם מתנגדים למהלכיו הפוליטיים. לטענתם (המוצדקת) בנט התחייב בערב הבחירות שלא להיות בשום אופן חלק מממשלה בראשות לפיד, גם אם זו ממשלת רוטציה. מן הסתם גם לא קל להם בכלל להשלים עם ישיבה בקואליציה משותפת לנציגי מרצ או העבודה.

אחרי שהתגלו תוצאות הבחירות האחרונות, טען בנט כי "מי שייקח את ישראל בציניות לבחירות חמישיות, על בסיס אינטרסים אישיים, בניגוד מוחלט לצרכי העם והמדינה – העם לא יסלח לו". באמירה זו הוא ניסה לבסס את מקומו בראש הממשלה החילופית. אלא שנראה כעת שזו בדיוק האמירה שתוביל אותו אל המדרון.

כפי שכולם יודעים – נפילה שמגיעה רגע אחרי שהגעת לפסגה, היא חדה יותר ותלולה יותר. נפילה בלתי נשכחת כזו תגרום לממשלה ה-36 להיזכר לדיראון עולם, ככזו שמנהיגיה אולי חוללו שינוי והובילו לעידן של החלפת מנהיגים, אך יחד עם זאת הם גרמו מתוך חוסר אחריות מובהק למפלה, להתרסקות ולהכשרת הישענות על מפלגות תומכות טרור.