גורמי הסיכון להתמוטטות עצבים – כתבה שנייה בסדרה

בכתבה הקודמת הסברנו מהי התמוטטות עצבים, ולמה קשה לעיתים לזהות אותה.

סיבה נוספת המקשה על זיהוי התמוטטות עצבים, היא שלא ניתן לדעת או לצפות מראש אילו אירועים יגרמו לה. לפעמים לא מדובר באירוע משמעותי חד וברור, אלא בהצטברות של אירועים קטנים, כעין מיקרוטראומה, אשר בסופו של דבר מביאים לקריסה נפשית. למשל: מערכת נישואין קשה עשויה לכרסם עוד ועוד ביציבותו הנפשית של האדם, ובסופו של דבר, מבלי אירוע משמעותי מכונן – הוא ימצא את עצמו במצב של התמוטטות עצבים.

אין ספק, שכל אדם מתמודד בחייו עם כמות מסוימת של רגשות שליליים. אין מי שלא מרגיש מדי פעם רגשות אשמה, חוסר ערך או ניצול. ובכל זאת, במרבית המקרים, הרגשות הללו לא יובילו להתמוטטות עצבים... מדובר בשאלה של מינון: כל עוד הרגשות הללו תחומים לפרקי זמן מוגבלים, או לסיטואציות מוגדרות, ואינם משתלטים על כל מהלך חייו של האדם – סביר להניח שהוא יוכל להתמודד עמם מבלי שייגרם כל נזק. אולם כאשר האדם מזהה כי במהלך כל היום הוא אינו מצליח להתנתק מהתחושות השליליות, שמלוות אותו באופן בלתי פוסק – מדובר בנורת אזהרה שדורשת התייחסות מיידית.

למשל, אם אדם מרגיש שהוא אינו מוערך בעבודה, אלא מנוצל ומושפל – מדובר בתחושה קשה ללא ספק. אולם אם אותו אדם יודע שהעבודה מסתיימת בשעה ארבע, ומאז ועד ליום המחרת הוא מתנתק לחלוטין מהתחושות הקשות הללו, ומתמקד בחוויות חיוביות בין כתלי המשפחה – סביר להניח שהוא יצליח להכיל את הקושי בעבודה, מבלי להגיע להתמוטטות עצבים.

אולם אם אותו אדם מרגיש שהוא אינו מצליח להתנתק מהתחושות השליליות גם מעבר לשעות העבודה, והוא חושב עליהן גם בזמן שהוא נמצא בבית ובחיק המשפחה – המצב אמור להטריד, משום שאותו אדם, למעשה, במקום לסבול במשך שמונה שעות ביום – סובל עשרים וארבע שעות ביממה! ניתן להתמודד עם קושי חולף בן מספר שעות, אבל התמודדות רציפה עם קושי שמלווה את האדם בכל שגרת חייו, שעה אחרי שעה, יום אחרי יום – הינה משימה קשה בהרבה, שהרבה בני אדם לא יצליחו להתמודד עמה מבלי להגיע למשבר.

הכלל הוא, שכל עוד האדם מצליח להכיל את האירועים ולהתמודד עמם – הוא לא יקרוס. אולם ברגע שבו יגיע אל הקצה, וה"קצה" הוא אינדיבידואלי לגבי כל אדם ואדם – הוא יקרוס, ויגיע להתמוטטות עצבים. לכן קשה לפעמים לזהות את הסימנים המוקדמים להתמוטטות עצבים, שכן האדם יכול להתמודד היטב במשך תקופה מסוימת עם מידה מוגדרת של רגשות שליליים, עד שברגע מסוים, כאשר הגבול נחצה – ההתמוטטות תתרחש.

כדי לזהות את המצב מוקדם ככל שניתן, אפילו בטרם יתפתח לכדי התמוטטות עצבים – על האדם להיות ערני, ולעקוב: האם ישנו נושא מסוים בחייו, שמעסיק אותו יותר מדי וגורם לו לרגעי לחץ רבים מדי במהלך כל שגרת היום יום? אם התשובה חיובית – הרי שהוא נמצא בסכנה להתפתחות של התמוטטות עצבים. משום שכאמור, לא האירוע האובייקטיבי הוא שגורם לקריסה, אלא צירוף של גורמים המכניעים ועוברים את הסיבולת הרגשית שלו.

מה ניתן לעשות?

כשאדם מגיע למצב של התמוטטות עצבים, או כאשר הוא מזהה סימנים המצביעים על התמוטטות מתקרבת – עליו לנסות לעזור לעצמו מוקדם ככל שניתן. העזרה, יכולה וצריכה להופיע בשני אפיקים במקביל: ראשית – יש לתת מענה לקושי המיידי, ולספק פתרונות נקודתיים. התנתקות מהלחץ והמתח היומיומיים, או עיבוד מחדש של אירוע מסוים כלומר ההבנה וההפנמה שהאירוע הוא לא גרוע כל כך, ובכל השפעה רעה כמו שהוא נראה – עשויים לאפשר לאדם להיחלץ ממצב של התמוטטות עצבים, או למנוע את התפתחותו.

כמו כן, אם האדם יצליח לנתק את עצמו מהרגשות השליליים למשך חלק מסוים מהיום, ולתחום אותם לגבולות מוגדרים – הוא יכול להיחלץ מהתמוטטות, ולמנוע את ההתמוטטות הבאה. אם הוא ישאיר את התחושות הקשות במקום העבודה, ולא ייקח אותם איתו הביתה – יש סיכוי רב לכך שיוכל להכיל את המצב, ולהיחלץ מקריסה רגשית.

אולם יש להבין, כי פתרונות אלו – אינם פתרונות מהותיים. האדם אינו יכול לצפות מראש את הקשיים עמם יאלץ להתמודד בהמשך חייו, ולא תמיד יהיה ביכולתו להתרחק ממתחים ולחצים. בכדי למנוע התמוטטות עצבים בעתיד. על האדם ללמוד כיצד לשפר את יכולתו לשאת מתחים ולחצים, ובמילים אחרות: כיצד לשפר את הסיבולת הרגשית שלו.

לשם כך, בראש ובראשונה, כדאי להבין את המנגנון שמוביל אנשים מסוימים להתמוטטות עצבים בעקבות לחצים וקשיים, בו בזמן שאנשים אחרים מצליחים להתמודד עם מצבים מעין אלו מבלי להיקלע למצוקה רגשית משמעותית. כדי להבין את המנגנון, נערוך בכתבה הבאה היכרות עם מושג נוסף: "מנגנוני הגנה".