"לכו לבית החולים. עדיף ללכת לחינם מאשר להצטער אחר כך"

מהי השבת בשבילך?

"השבת בשבילי היא זמן מופלא של מנוחה, שלוות נפש ורוגע מהעשייה הבלתי פוסקת. בשבת אני מרפה, שוכחת מהעבודה, מהלקוחות ומהמשרד. השבת היא זמן שאני מקדישה למשפחה ולילדים. אז אני יכולה לשחק איתם בנחת, בלי מחשבות של 'איך לקדם את הלקוח הזה, ואיך לשווק אותו באפיק X,Y, או Z..."

זיכרון ילדות משבת

"זהו זיכרון קצת עצוב. הייתי בת שנתיים וחצי, ואבא שלי היה חולה מאד. נסענו כולנו לארצות הברית להיות לצידו בזמן הטיפולים. ובאותה שבת גורלית, אבא שלי נפטר בלילה בבית החולים. אמי הייתה איתנו, הילדים, במרחק כמה שעות משם, ואף אחד מאיתנו לא חלם שאבא הלך מהעולם. המשכנו את השבת כרגיל, כשאנו משחקים, מדברים, צוהלים, צוחקים, ובמוצאי שבת הגיעה הבשורה הקשה.

"אמנם הייתי תינוקת ואיני זוכרת את זה מחווייתי האישית, אבל שמעתי כה רבות את הסיפור הזה על ההלם שהיה לאמא שלי במוצאי שבת, כשהיא הייתה כל כך רחוקה מאבי כשזה קרה, כך שאת הסיפור הזה אני לא שוכחת. היה קשה מאד לעכל את ההלם, אך המשפחה של אבא שלי שהתגוררה שם, תמכה בנו מאד בכל אותם ימים לא קלים".

מתי את מתחילה להתכונן לשבת, ומה זה כולל?

"לצערי אני לא מהמקדימות להתכונן לשבת. ביום חמישי אני מתחילה להתכונן ועורכת קניות

ומטפלת בכביסות. ביום שישי אני מבשלת את כל האוכל לשבת ומנקה את הבית. לפעמים יש לי עוזרת, ולפעמים אין לי עוזרת, אבל ברוך ה', בעלי עוזר הרבה בכל ההכנות לשבת.

"עוגות לשבת אני כבר לא אופה כיום, בעקבות שינוי תזונתי שערכתי, ומאז למדתי שלא כדאי לי להעמיד את עצמי בניסיון של עוגות ביתיות ומעלות ניחוח. לכן אנחנו קונים עוגות בשביל שאר בני הבית. ובזה, פחות או יותר, מסתכמות ההכנות שלנו לשבת".

תארי את התפריט השבתי שלכם

"לפני כעשרה חודשים הרגשתי שאני זקוקה נואשות לאתחול תזונתי, וברוך ה', עשיתי זאת בבת אחת. מאז אני שומרת על אורח חיים בריא, וכל התפריט שלנו מותאם לעקרונות הבריאותיים. הילדים שלי עדיין קטנים והם ממש זורמים עם השינוי ללא קושי, אם כי אני גם מותירה להם את הממתקים, העוגות והקינוחים לכבוד שבת. גם בעלי נהנה מהעניין, ואפילו התרגלנו לאכול ממש מעט, וכבר לא חסר לנו התפריט העשיר של פעם.

"וכך, בליל שבת אנו אוכלים דגי מושט או סלמון אפויים, ללא שמן כמובן, עם חלה. החלה באדיבות המאפיות, כי מה לעשות, אני מהנשים העסוקות שמחפשות איך להוריד מהן כל עבודה שלא מחויבת המציאות... עם הדגים אני מגישה גם סלטי חסה וכרוב ומטבלים.

לאחר מכן אנו אוכלים למנה עיקרית עוף שבושל עם סילאן טבעי, דבש ובצל. לצד תוספות של שעועית ירוקה, תפוחי אדמה ובטטה, וקוגל תפוחי אדמה. מבחינתי זהו תפריט פשוט ובעיקר לא משמין.

"למנה אחרונה אני מגישה איזשהו קינוח קנוי, (חושבת שכבר קלטתם אותי...) אומנם זה לא דיאטטי, אבל בדיוק מהסיבה הזו אני בדרך כלל לא אוכלת מהקינוח וגם לא מתגרה ממנו... הוא פשוט לא חסר לי אחרי הסעודה העשירה.

"בשבת בבוקר אנחנו אוכלים כבד עם ביצים וחמין. אגב, החמין שלנו גם שונה ומעניין: הוא מורכב מתפוחי אדמה, בטטה, חומוס ובשר, ואולי לא תאמינו, אך הוא מתובל עם סילאן".

איך נראה שולחן השבת אצלכם?

"אני כל כך אוהבת את שולחן השבת. רק אנחנו והילדים סביב השולחן. הם אמנם קטנים, הבכור בן 8, האמצעית בת 5 והתינוקת כמעט בת שנתיים. אולם ברוך ה' הם בוגרים ואפשר ממש לנהל איתם שיחה, וליהנות בסעודת שבת משפחתית. ברור שיש גם מריבות כמו בכל בית, ועדיין רוב הזמן אנו מדברים ביחד, שרים, שומעים סיפורי פרשת שבוע מרתקים מבעלי, והמון המון צוחקים".

מה החלק הכי אהוב עליך בשבת?

"ההתנתקות הזו מהעשייה של כל השבוע, אהובה עלי מאד. תמיד הראש שלי עובד 24/6 בענייני העבודה והלקוחות. רק בשבת, יש לי יום אחד שבו הראש יכול לנוח ולהפסיק לחשוב. ובנוסף, המשפחתיות שמתבטאת לאורך כל השבת, עושה לי כל כך הרבה טוב. בפרט בשעות אחר הצהרים של שבת, כאשר אנו קמים משינה טובה, ואני יושבת עם הילדים, וכולנו מדברים ומשחקים בנחת".

מהו האתגר שלך בשבת?

"בשבתות הקיץ הארוכות, האתגר שלי הוא להעסיק את הילדים. זה קצת מורכב, אבל ברוך ה' אני אוהבת ועושה את זה בשמחה. איך? דבר ראשון, כולנו הולכים לישון, כולל הילדים והתינוקת. אנחנו ישנים בנחת בערך שעתיים ואפילו שלוש שעות בשבת ארוכה. אני מחכה למנוחה המפנקת הזו במשך כל השבוע. לאחר מכן, כאשר הילדים כבר לא עייפים וסוף סוף גם אני רעננה, אנחנו משחקים יחד. אני מעדיפה יותר משחקי אישיות ומשחקים דומים בעל פה, ופחות משחקי קופסא, או שהילדים משחקים ביניהם (וגם רבים מפעם לפעם) ואני יושבת לצידם וקוראת ספר, ובדרך כלל גם קוראת יום מספר התהלים. (הרגל אהוב וותיק מבית הוריי)".

איך אתם מאהיבים את השבת על הילדים?

"עם הסיפורים המרתקים של בעלי. הילדים מחכים לסיפורים האלו במשך כל השבוע. וכמובן גם עם ממתקים מיוחדים לשבת. למרות שאני יודעת וזוכרת שהממתקים אינם בריאים, לילדים אני מביאה שפע ממתקים לכבוד שבת. ולמען האמת, גם אני לפעמים טועמת אם יש מעדן שווה במיוחד. נכון, אני מקפידה על אורח חיים בריא, אבל בהחלט נותנת לעצמי 'ליפול' לפעמים ולשחרר מעט את הרצועה".

שבת בלתי נשכחת

"זו שבת שאני לא יכולה לשכוח לעולם. שבת שעברתי בה לידה שקטה. הייתי אז בחודש תשיעי בשבוע 40, והגיעה שבת בבוקר. באמצע סעודת שבת שמתי לב שכבר יותר משעה אני לא מרגישה תנועות. לא נלחצתי. כמו שאומרים תמיד, אכלתי קוביית שוקולד ושכבתי על צד שמאל, דפקתי, זזתי, הקשבתי, וכלום. התהפכתי לצד ימין ושוב חיכיתי רבע שעה ו... נאדה. אפס תנועות. אני גרה בקומה 7 וכל יציאה בשבת הייתה מחושבת ומדוקדקת אצלי. לא היה לי חשק לרדת את כל המדרגות, לרוץ למיון ולשמוע שהכול טוב וזה סתם לחץ טיפשי ולחזור בטיפוס את כל שבע הקומות.

"הלכנו להתייעץ עם שכן שמתנדב ב'הצלה', והוא אמר מיד: 'לכו לבית החולים. עדיף ללכת לחינם מאשר להצטער אחר כך'. התארגנתי בזריזות ליציאה, אפילו לבשתי פאה ובגדים חגיגיים, ולא חשבתי לשנייה שעלול להיות גם משהו רע. הגעתי לבית החולים, ושם הריצו אותי למוניטור. האחות ניסתה לחפש דופק, ואומרת לי בלחץ: 'תשכבי כאן, תשכבי שם', ועדיין כלום... כאן התחלתי לחשוש מעט. אבל האחות אמרה לי: 'אולי המכשיר מקולקל. בואי נעבור לחדר רופא שהוא יעשה לך אולטרסאונד'.

"עברנו לחדר רופא כשאני מחזקת את עצמי שכלום לא קרה והכל בסדר. הרופא הגיע והתחיל להסתכל באולטרסאונד. הוא בדק את כמות מים, את השליה, ואז הוא אמר שלוש מילים מדודות שאני לא יכולה לשכוח: 'לצערי אין דופק'.

"האמת היא שהייתי בהלם. בחלומות השחורים שלי לא חשבתי שזה יכול לקרות לי. אבל כן זה קרה.

"באותה שבת לא יילדו אותי מיד. בקשתי לחכות למוצאי שבת, כי לא הייתי בטוחה שאני רוצה ללדת שם. אז חיכינו שם עד הלילה, ותוך כדי כך ראיתי מולי הרבה נשים לקראת לידה. היה לי מאד קשה לחשוב על השמחה שלהם, והשמחה שלי שנגוזה. אז זה לצערי שבת בלתי נשכחת".
ואיך התאוששת והמשכת לחיות למרות השבר?

"לא היה לי קל. בהתחלה כעסתי על כל העולם. בכיתי כמעט בלי הפסקה. הרגשתי שיש לי חור ענק בלב וכל מה שרציתי זה תינוק. תינוק חי בידיים שלי. שבעה שבועות אחרי הלידה טסתי לחו"ל. חשבנו שזה יעזור לי להקל על הכאב, אבל חוץ מקצת הנאה והתאווררות, הנסיעה לא הצליחה להשכיח את הכאב ולא להשקיט אותו. בחסדי ה', מה שכן עזר לי בהמשך היה שיחות עם פסיכולוגית שזו הייתה ההתמחות שלה. בנוסף לכך השפיע עלי גם הזמן שעבר, ויותר מכל, התינוקת שהגיעה אחר כך, בחסדי ה'.

"נכנסתי להריון 11 חודשים אחרי אותה שבת עצובה ושקטה. היו אלו חודשי המתנה קשים מאד. רצתי מרופא לרופא, כי השתוקקתי לזכות מיד בתינוק חדש, אבל הקב"ה רצה וזה לקח מעט זמן. גם ההריון עצמו היה קשה מאד מבחינה נפשית. הייתי בלחץ כל הזמן, בערך 24/7 חייתי במוקד. לא היו לי חיים מלבד הדאגה העצומה לתינוקת, שתחיה.

"אבל ברוך ה' ילדתי, והגיעה ילדה ניסית, מדהימה ומיוחדת, שהיום היא עוד מעט בת שנתיים. היום, כשאני 3.5 שנים לאחר מכן, אני יכולה לומר שהכאב נהיה מעומעם יותר. אך הוא מתעורר כשאני שומעת סיפורים כאלו, או שאני נפגשת בתינוקות קטנים".

מתכון שבתי מיוחד

"אין לי מתכונים מיוחדים לשבת, אני אוהבת אוכל פשוט להכנה וטעים. אבל אם אנחנו רוצים מתכון סופר טעים וכמובן, לא משמין, לדג סלמון, אני מכינה את המתכון הזה:

משרים את פרוסות הסלמון עם מעט מיץ לימון למשך כחצי שעה.

מערבבים בכוס:

2 כפות דבש,

אבקת שום

ושתי כפות סילאן,

ומזלפים בנדיבות על פרוסות הדג

לאחר מכן, מערבבים 1 כוס מים עם 2 כפות סילאן,

ושופכים על פרוסות הדג בתבנית.

זורים מעט עלי שמיר קצוצים מעל הדג.

אופים את הדג בחום של 150 מעלות למשך כ-40 דקות.

המים מרככים את הדג מאד והוא יוצא טעים במיוחד.

שבת שלום!"