מדוע קירב הקב"ה את עם ישראל אליו יותר מהמלאכים?

נמצאים אנו בערב החג הקדוש, היום הנכסף בו נהיינו לעם סגולה מכל העמים על ידי קבלת התורה, וִֽהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים (שמות י"ט, ה'). אמנם בפסח יצאו אבותינו ממצרים, אך עדיין לא נתהווינו להיות לעם, העם היהודי הפך להיות לעם מאוגד ומאוחד רק כאשר קיבל מתווה – דרך, והיא ספר התורה. התורה הקדושה היא זאת שמורה לנו את הדרך אשר נלך בה ואת המעשה אשר נעשה, איך להתנהג ביום השבת, בחגים, ובשאר ימות השבוע, לישא וליתן באמונה ולהשתלם במידות תרומיות, להיזהר בכבוד כל נברא, ולקדש שמו יתברך בכל מעשה ידינו, וכפי שמצינו רבות בגדולי ישראל במשך כל הדורות שהיו זהירים ורגישים בכבוד כל נברא וקיימו בעצמם את דברי רבותינו (אבות פ"ה מ"י) יהי כבוד חבריך חביב עליך כשלך, ודרך ארץ קדמה לתורה (ויקרא רבה ט', ג').

הגאון רבי שלמה זלמן אויערבך זצ"ל, היה גאון העולם, הבקי בכל מכמני התורה וראש ישיבת "קול תורה", בלווייתו נכחו למעלה משלוש מאות וחמישים אלף איש והעולם היה המום מכך, אדם שהיה צנוע בדרכיו ולא מוכר רבות בציבור, ובכל זאת הגיעו ללווייתו מכל שכבות העם וסוגי האנשים, וזאת מפני הרגישות המופלאה שהייתה לו לרב שלא לפגוע בכבוד הזולת ולא להטריחו ללא צורך.

דרכו של הרב בקודש היה לנסוע באוטובוס ציבורי לישיבתו שבשכונת בית וגן בירושלים, הרב התיישב במושב הפנימי והחל לקרוא תהילים מתוך ספר קטן ולאחר מכן התיישב לידו יהודי זקן שחזר מקניותיו בשוק עם מספר סלים, הניח את הסלים ליד רגלו והתיישב. כשהגיע האוטובוס לתחנה בא הרב היה אמור לרדת לישיבה, הרב לא ירד והמשיך לשבת עד לתחנה הסופית בא ירד היהודי הזקן עם הסלים והרב אחריו.

כמה מתלמידי הישיבה שנכחו בכל העת באוטובוס ותמהו לפשר הנהגת הרב, התלוו אחריו ושאלוהו מדוע לא ירד בתחנה הקרובה לישיבה, השיב להם הרב בקור רוח ואמר, "לא רציתי להטריח את היהודי הזקן שישב לידי בכך שאקום לרדת והוא יצטרך להזיז את הסלים, אמרתי בלבי, מוטב שארד בתחנה הסופית יחד עם הזקן ואלך ברגלי לישיבה, ובלבד שלא אטריחו להיטלטל ולהזיז את הסלים ממקום למקום ביציאתי".

זוהי הרגישות שהייתה לגדולי ישראל כלפי כל נברא, והיא היא שנתנה להם לזכות לכתרה של תורה.

החזר להם תשובה

שנו רבותינו (שבת פח ע"ב): "אמר רבי יהושע בן לוי - בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם, מה לילוד אישה בינינו? אמר להן: לקבל תורה בא. אמרו לפניו: חמודה גנוזה שגנוזה לך תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם, אתה מבקש ליתנה לבשר ודם? אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: החזיר להן תשובה! - אמר לפניו: ריבונו של עולם, מתיירא אני שמא ישרפוני בהבל שבפיהם. אמר לו: אחוז בכסא כבודי, וחזור להן תשובה".

מורנו ורבינו מרן הגר"ע יוסף זצוק"ל רגיל היה להסביר את תמיהתם של מלאכי השרת ששאלו ואמרו "מה לילוד אשה בינינו" - כשעלה משה רבינו לשמים, הזיז הקב"ה את כל מלאכי השרת ונתן למשה לעמוד לפניו, תמהו המלאכים ואמרו, מה לילוד אישה, קרוץ חומר, עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשֽׁוּב (בראשית ג', ט'), להיות בשמים, מקום שרק מלאכי השרת שהם בריאה רוחנית גבוהה מאוד רשאים להיות.

אולם תמיהתם גברה יותר בראותם שלא רק שהקב"ה נתן למשה לעלות לשמים אלא אף נתן לו לעמוד לפניהם! מה לילוד אישה "בינינו", המלאכים לא שאלו "מה לילוד אשה 'פה' - בשמים", אלא "בינינו". כיצד יתכן שהקב"ה נתן לקרוץ חומר להיות יותר קרוב אליו מאיתנו, הוא לפנינו ואנו מאחוריו, כיצד יתכן?

השיב להם הקב"ה ואמר: "לקבל תורה הוא בא", התורה הקדושה היא זאת שנותנת לאדם את העליונות להיות גבוה וקרוב לה' יתברך יותר ממדרגת המלאכים!

***

אולם כשטענו מלאכי השרת לפני הקב"ה שישאיר את התורה בשמים, אֲשֶׁר תְּנָה הוֹדְךָ עַל הַשָּׁמָיִם (תהילים ח', ב'), אמר הקב"ה למשה שעל זה הוא לא ישיב אלא עליו להשיב לבדו, "החזר להם תשובה!" כששמע משה שצריך להשיב תשובה למלאכים מיד התמלא פחד וחלחלה, "מתיירא אני שמא ישרפוני בהל פיהם".

ולכאורה קשה, מדוע מפחד משה רבינו שישרפוהו המלאכים, הרי ה' יתברך שהכל שלו, לה' הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ (תהילים כ"ד, א'), הִנֵּה שָׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּךָ (דברים הימים ב' ו', י"ח), הזמינו לעלות לשמים ועשהו כאורח כבוד שלו, ולא רק זאת אלא שהניחו קרוב אליו לפני המלאכים, ואם כן מה החשש שמלאכי השרת יפגעו בו, וכי יכולים הם להרע לו? ועוד קשה, מה כוונת משה באומרו "ישרפוני בהבל פיהם", וכי יש אש בשמים? ומה זה בכלל המושג "הבל פיהם"?

אלא, אין דאגתו של משה רבינו הייתה שישרפוהו מלאכי השרת כפשוטו באש, אלא שינצחוהו ב"מלחמה" על התורה הקדושה, וניצחונם יהיה ב"הבל פיהם" לפי שהוא הבל פה שאין בו חטא (מושאל משבת קיט ע"ב) - המלאכים לא מדברים לשון הרע, ואין ביניהם קנאה ומחלוקת, חנופה ושקר, פיהם נשמר קדוש וטהור וכל שיחתם רק בדברי קדושה - קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ ה' צְבָקוֹת מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ (ישעיה ו', ג'. יעוי' בחולין צא ע"ב).

אולם בני האדם, פעמים שמדברים חלילה לשון הרע, וכולם באבק לשון הרע (ב"ב קסה ע"א), ורכילות, דברי שקר וחנופה, שהרי האדם הוא בן תמותה ועלול לשגות, הֵן בְּעָווֹן חוֹלָלְתִּי וּבְחֵטְא יֶחֱמַתְנִי אִמִּי (תהילים נ"א, ז'), כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא (קהלת ז', כ'), ופעמים שבחוסר שימת לב מכניסים לפיהם מאכלות אסורות ושאינם כשרות בשיא ההידור והכשרות.

כָּל עֲמַל הָאָדָם לְפִיהוּ (קהלת ו', ג'), הפה הוא כלי השרת המובחר והחשוב ביותר, מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן (משלי י"ח, כ"א), פתח פיך ויאירו דבריך (ברכות כב ע"א), ולכן נתיירא משה רבינו פן יטענו המלאכים שאין עם ישראל ראויים לקבל את התורה שנלמדת בפה בזמן שפיהם אינו נקי בשיא הנקיות והטהרה.

אולם אז השיבו הקב"ה למשה רבנו ואמר לו: "אחוז בכסא כבודי והחזר להם תשובה" - הן אמת שלבני האדם ניתנה בחירה ועלולים הם לחטוא ולהיכשל במוצא פיהם, אך סגולה מיוחדת ניתנה לעם ישראל שאין אותה לאף אומה בעולם ואף לא למלאכי השרת, וזוהי סגולת התשובה!

"החזר להם תשובה", תאמר למלאכי השרת שניתנה מצוות התשובה לישראל, ולכן ראויים הם לקבל התורה, מה שאין כן המלאכים שאין להם תשובה, ומלאך שטעה ועשה דבר שאינו כפי המבוקש מיד נשרף.

לישראל ניתנה אפשרות חזרה וכפרת עוונות, שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה' אֱלֹהֶיךָ כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֹנֶךָ (הושע י"ד, ב'), גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד (יומא פו ע"א), וזאת באמצעות לימוד התורה הקדושה, וכמו שנאמר: "קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל ה' אִמְרוּ אֵלָיו כָּל תִּשָּׂא עָוֹן וְקַח טוֹב וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ" אין דברים אלא דברי התורה הקדושה, תרבו בלימוד תורה, עוד שיעור תורה ועוד קביעת עיתים ובזה תשובו אל ה'.

"אִמְרוּ אֵלָיו כָּל תִּשָּׂא עָוֹן" אִמרו להקב"ה: "תשא את העוון שלנו, תרים אותנו אליך שלא יפגע בנו החטא", ובתמורה "וְקַח טוֹב" ואין טוב אלא תורה שנאמר "כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ" (משלי ד', ב'), בתמורה קח את התורה שאנו מרבים בלימודה. וה' יתברך שרוצה בתשובה לוקח את לימוד התורה שמרבה האדם בתמורה לעוונות שעשה.

נמצא שלא זכינו לקבלת התורה אלא בזכות התשובה. וככל שנפשפש ונחקור במעשינו הטובים הם אם רעים, ונמשמש במעשינו הטובים לראות היש בהם איזו פניה אשר איננה טובה (יעוי' במסילת ישרים פ"ג ד"ה ודבר זה הודיעונו), ונשוב מהם בתשובה שלימה, כך נזכה להכין את גופנו ככלי שרת לקבלת התורה הקדושה בזמן מתן תורתינו - בחג השבועות.

יהי רצון שנזכה לקבל את התורה באמת, בשמחה ובטוב לבב, ונזכה לגאולה השלימה בקרוב, אמן.