רגע לפני שאת מתפרקת, האמונה מלמדת אותך איך לפרוק

אנחנו פותחים חומש חדש, חומש שמלמד אותנו את מסע החיים.

פרשת במדבר מלמדת אותנו על כוחה של האמונה הפשוטה, בה נכניס לתודעה שלנו שלכל אחד ואחד יש מסע חיים משלו, ואין מלכות נוגעת בחברתה כמלוא נימה. נכון שכל אדם רוצה להגיע כמעט לאותה מטרה, להגיע אל הארץ המובטחת, לחיות בשלווה ומתוך שפע, ובכל זאת - לכל אחד יש מסלול המיוחד רק עבורו, והוא תחת דגל מסוים בצבע מסוים וסמל שמיוחד לו, משום שרק כך יוכל לממש את הייעוד שלו בעולם.

לדבר עם השם

כל אחד מהמיקום שלו, מתוך מסע חייו, נפגש עם רגעים של מדבר. חומש במדבר מלמד אותנו לדבר עם השם, לפרוק את המסע שיושב על הלב, לצעוק אל השם מתוך הפחד, מתוך התסכול, התסבוכות והכאב.

עלינו לדעת שכולנו במסע אל הכתר, והמדבר הוא רק מעבר אל הממלכה הקבועה שלנו.

אל לנו לפחד מרגעים שאנחנו מרגישים "מדבר", מרגעים של בדידות, של תחושה שאין מי שמבין אותך, שמקשיב לך, שמרווה את צימאונך.

הקב"ה שם אותנו לפעמים במקום הזה כדי שנבין שרק הוא יכול להרוות את צמאוננו: " צמאה לך נפשי – כמה לך בשרי...", רק מתוך החיסרון מרגיש האדם השתוקקות לפיסת שמים בלב, אמונה וביטחון.

דווקא במדבר, המסמל שממה ואי ודאות, הדיבור עם השם מוביל אותך אל האמונה המתגלה כ- אי של וודאות: כל שיחה עם הקב"ה עולה עד כיסא הכבוד ופותחת שערי רחמים.

לכן בפרט בימים הטרופים האלה, שהעם שלנו מתמודד עם אויבים בנפש ובגוף, אין עצה ואין תבונה אלא לסמוך על השם, לצעוק אליו ולצפות לישועותו.

ככתוב בשיר השירים: "מי זאת עולה מן המדבר מתרפקת על דודה"? "זאת" היא האמונה הפשוטה שמלמדת אותך דקה לפני שאת מפרקת... או מתפרקת... לפרוק את שעל לבך ולהתרפק על השם.

אומר דוד המלך בתהילים ק"ז: "תָּעוּ בַמִּדְבָּר, בִּישִׁימוֹן דָּרֶךְ", ובהמשך: "וַיִּצְעֲקוּ אֶל ה' בַּצַּר לָהֶם, מִמְּצוּקוֹתֵיהֶם יַצִּילֵם. וַיַּדְרִיכֵם בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה לָלֶכֶת אֶל עִיר מוֹשָׁב. יוֹדוּ לַה' חַסְדּוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם. כִּי-הִשְׂבִּיעַ נֶפֶשׁ שֹׁקֵקָה, וְנֶפֶשׁ רְעֵבָה מִלֵּא-טוֹב".

הסוד של המדבר הוא – להמשיך ללכת כשהאמונה בלב יוקדת, ואז הנסים קורים!

שבת כלה לפנינו, שבת שמורידה אלינו את הכוח הזה של "מיד" הם נגאלים. מיד חוזר השלום, מיד עוטפת השמחה את העולם ביופי ותמימות - יפה ותמה תורה תמימה.

מיד - ר"ת משה רבנו, ישראל הבעש"ט, דוד המלך. את החיבור ללב המדבר והשמים אפשר ללמוד משלושת הרועים האהובים שקשורים בחג השבועות ובגאולה השלמה:

משה רבנו - העניו והאוהב ישראל, ביום הזה ניתנה התורה על-ידו.

דוד המלך, שיום הולדתו ויום פטירתו בחג-השבועות; "נִשְׁבַּע ה' לְדָוִד אֱמֶת..." (תהלים קל"ב, י"א).

ורבי ישראל הבעש"ט - אור האורות! שיום הסתלקותו בשבועות.

שלושתם מחוברים לתורה הקדושה רק מצד האהבה והרחמים, ומלמדים שבדור הזה כדי שנזכה ל"והערב נא את דברי תורתך בפינו" - צריך ימין מקרבת, אהבה אינסופית ללא תנאים! ואומר הרבי מליובביץ ששלושתם קשורים לגאולה העתידה, וקושר את הדברים לדברי הרמב"ם: (הלכות תשובה פרק ז' הלכה ד') על הפסוק שאם בנ"י שומרים שתי שבתות "מיד" הם נגאלים – "מיד" ראשי-תיבות: משה רבנו, ישראל הבעש"ט ודוד המלך.

הכוח המשותף לכולם הוא הכנעה גמורה, שמובילה לאהבת הבורא, אהבת ישראל ואהבת התורה.

יהי רצון שנתחזק באמונה ובביטחון, ובורא העולמים יברכנו עם סגולה ויפיל אויבינו לרגלינו.

שבת כלה שלום.

היסוד שבמלכות – לחבר את הארץ לשמים, את הגוף והנפש לנשמה.

המלכות שבמלכות – ככ"ה כתר כל הכתרים!