כוונה בתפילה – דווקא כשאתה יוצא מעצמך

מה זו בעצם "כוונה בתפילה"? בדרך כלל אנחנו משתמשים במילה "כוונה" כדי לתאר הזדהות עם מילות התפילה ועם המעמד שלנו כעומדים לפני ה'. כשהייתה לנו תפילה שבה הצלחנו להתרכז במילים, לא לחשוב על דברים אחרים ולהנות ממנה, אנחנו אומרים ש"הצלחנו לכוון". בלשון הפסיכולוגית מצב זה מכונה flow, "זרימה" - מצב תודעתי מיוחד של קשב גבוה תוך כדי ביצוע משימה מאתגרת, שבו המודעות העצמית לעצמנו נמוכה. אנשים רבים מתארים מצבים כאלה תוך כדי ביצוע משימה בעבודה או משחקי מחשב, וברמה גבוהה יותר היא מופיעה אצל ספורטאים ואמנים. במצב של זרימה אנחנו מתרכזים לחלוטין במשימה וכמעט לא מודעים לעצמנו. זו הסיבה שאנשים במצבי זרימה מתארים זאת כרגעים של אושר, מאחר שהריכוז מופנה כלפי עניין מסוים ולא כלפי עצמנו. ועוד דבר מעניין: במצבי זרימה, רמת הביצועים שלנו עולה פלאים. מיהַאי צִ'יקסֶנְטְמִיהַאי, חוקר הונגרי-אמריקאי שכתב לראשונה על תופעת הזרימה כבר בשנות ה-80', תיאר כי יש למצב זה כמה תכונות, וביניהן תחושה של אובדן זמן, והרגשה שהפעולה נעשית באופן אוטומטי, כמעט מאליה.

צ׳יקסטמיהאיי טוען שאדם ממוצע קולט 110 יחידות מידע (ביטים בשפת המחשבים) של אינפורמציה מדי שנייה. לכל פעולה וגירוי מספר ביטים הדרושים לשם עיבודו. למשל, דיבור צורך כ-60 ביטים בשנייה. זו הסיבה שבגללה אנחנו יכולים גם לדבר עם מישהו וגם לחשוב על דברים אחרים בו-זמנית. אבל כשאנו מרוכזים מאוד בתהליך שמרתק אותנו, לא נשאר לנו מספיק קשב לדברים אחרים - לא למזג האוויר, לא לתחושות הגוף שלנו ולא לדאגות בנוגע לכך שצריך לשלם את חשבון החשמל עד הערב.

תארו לעצמכם איך מרגישה תפילה במצב כזה... הכל הולך בקלות, המילים מוצאות את דרכן לבד אל ה', כל הסביבה שמקיפה אותנו לא מפריעה. אם נצליח להיכנס לזרימה באופן מודע, נוכל להתפלל ברמה אחרת לגמרי. ובאמת, חוקרים רבים מנסים להבין מה קורה במוח במצב של זרימה, אך התברר שמדידה מדויקת היא משימה לא פשוטה כלל. אחד מהם ניסה למדוד את גלי המוח של שחקני שחמט מנוסים בזמן משחק. הוא גילה להפתעתו שבקרב השחקנים המיומנים ביותר חלה פעילות נמוכה בקליפת המוח הקדמי, שלרוב משויכת לתפקודים קוגניטיביים מורכבים כמו זיכרון עבודה ויכולת דיבור. לכאורה, תכונות נצרכות עבור אדם שנמצא בפעילות מוחית מאומצת. אלא שבו בזמן, אלה הם המרכזים של המודעות לעצמנו ושל המחשבות הביקורתיות. מתברר שהם רק מפריעים.

החוקרת גבריאל וולף בחנה עם עמיתיה תנועות גוף של ספורטאים. היא גילתה שאם היא מבקשת מהמשתתפים במחקר להתרכז בנקודה חיצונית כלשהי הרחוקה מגופם, היכולות שלהם משתפרות במהירות. תוצאות המחקר תאמו את התפיסה שלפיה מתקבל מצב של זרימה דווקא בשעה שמצליחים להתנתק מהמחשבה המודעת. "כאשר מתמקדים בנקודה חיצונית, משיגים סוג אוטומטי יותר של שליטה", היא אומרת. "לא חושבים על מה שעושים, אלא רק מתמקדים בתוצאה".

אם ננסה להתאים את הממצאים הללו למצב הנפשי שלנו בתפילה, המסקנה תהיה לא להתאמץ יותר בתפילה וגם לא לנסות לכוון בכל הכוח – אולי לכך התכוונו חז"ל באומרם "עיון תפילה", שאין אדם ניצול ממנו, אדרבה, דווקא על ידי כניסה למצב שבו אין מאמץ, שבו ההתמקדות היא חיצונית ולא בעצמנו ובמחשבותינו, נצליח להתפלל בכוונה רבה יותר. בטור הבא נביא טיפים שיסייעו להיכנס למצב זרימה.