כמה זמן האדם חי? (אבל חי באמת)

"אתה יודע מה נותן לי את הכוח להתחיל דברים ולעשות אותם במאה אחוז?", הוא שאל אותי. הבטתי בו. מיסטר פיקס, ככה אני קורא לו. חבר טוב שלי שכל דבר עושה פיקס! אין אצלו 60% עבודה או השקעה. אין אצלו אפילו 95%. הכל חייב להיות מאה אחוז. אפשר לחשוב שהוא פרפקציוניסט לחוץ. ממש לא. הוא עושה את הדברים ברוגע ובמחשבה, אבל תמיד שואף למאה אחוז, וזה ניכר בעבודה שלו, בלימוד ובכלל בכל דבר בו הוא נוגע.

"לא, אני לא יודע. מה באמת?". הוא חייך ואז מבטו הרצין. נראה היה שמחשבתו נודדת מאיתנו למרחקים. "אני חושב על השניות האחרונות של החיים שלי" אמר. "אני חושב על המבט שיהיה לי בעיניים. איזה מבט זה יהיה?", הוא עצר לרגע. "מבט של פראייר? של אחד כזה שהחיים עברו לידו והוא לא עשה את מה שבאמת היה יכול לעשות? או מבט מרוצה, מבט שאומר: היי, אני את שלי עשיתי, את המאה אחוז שלי נתתי?".

כמה זמן יש לנו? כמה זמן אנחנו באמת חיים? שישים-שבעים שנה? אולי שמונים-תשעים? יש כאלו שמנסים לחשב את השעות הערות שלנו כחיים, ואז מגלים ששליש מהחיים אנחנו ישנים. אבל השאלה הנשאלת היא, האם אנחנו חיים, וכמה אנחנו חיים בשעות הערות שלנו?

כתב רבי משה טייטלבוים בספרו "ישמח משה", שאם שואלים אדם כמה זמן הוא חי - באמת צריך לענות ״רגע אחד״, שהרי מה שהיה כבר הוא לא חי, ומה שיהיה - אין לדעת מה יקרה.

החיוּת מגיעה רק מהרגע הזה. מה זה אומר לי? איך זה משפיע על החיים שלי? אם אני מבין שיש לי רק את עכשיו, איך אני יכול לבזבז את הרגע הזה? איך אני יכול לוותר עליו, כפי שהוא כותב - ״מי פתי יסיר לבלותו בהבל על כל פנים הרגע שיש לו עתה״? הרגע הזה הוא הרגע היחידי. פעמים רבות מתחרט האדם בסוף ימיו על שלא עשה את מה שהיה יכול לעשות כשהיה צעיר יותר. אותם ימים עברו חלפו ולא יחזרו אליו. יתכן שגם כוחותיו כבר עזבו אותו. כדאי לעשות הכל כדי לא להגיע למצב הזה.

תרגיל: נחזור לתחילת הטור, לחבר עם המבט בעיניים. איזה מבט יהיה לנו בסוף החיים? ואם סוף החיים הואחס ושלום עכשיו - איזה סוג של מבט יש לנו בעיניים? כמה זה חשוב לנו לשנות ולהשתנות? האם אנו בכיוון של מה שהיינו רוצים, של החיים שהיינו רוצים לחיות? ואם אנחנו מבינים שזה חשוב לנו, האם יש לפחות משהו קטן שאנו יכולים לעשות כדי ללכת לכיוון המבט הנכון מבחינתנו?

מובן שאם אנחנו מאמינים בחיים ברגע הנוכחי, אנחנו יכולים להבין שגם עכשיו, אם נחליט לקחת אחריות על חיינו ולא נתרפק יותר מידי על העבר שהפסדנו או טעינו - נוכל לחיות ולעשות מה שאנחנו מאמינים שאנו צריכים ויכולים לעשות, ״כעת הזאת״!

מתוך ספרו החדש של רן ובר, "לחיות את היום". לרכישה היכנסו להידברות שופס או חייגו: 073-222-125