תפילה בכוונה: איך מגיעים למצב של זרימה?

מצב הזרימה (flow) הוא מצב בו אנו נמצאים במצב תודעתי מיוחד של קשב גבוה, בו המציאות מתנהלת בצורה כמעט אוטומטית ואנחנו שוכחים את עצמנו. ראינו שבמצב זרימה הריכוז והתפקוד שלנו הרבה יותר טובים מבדרך כלל. אפשר להכניס את עצמנו למצב כזה על ידי כמה פעולות. 

1. הרחקת הסחות דעת חיצוניות. כמות הגירויים הסובבת אותנו מבהילה ממש – ווטסאפ, רשתות חברתיות, התראות, שלא לדבר על פרסומות, רעשי רקע ואפילו עלוני שבת (בזמן התפילה). כל אלה משתלטים על מעט הקשב שעוד נשאר לנו. מחקרים מראים שגם כשאנחנו מעבירים את הטלפון למצב שקט, חלק מהקשב שלנו נשאר קשור לטלפון – אולי מישהו מחפש אותי? אולי קיבלתי הודעה? (סדרת הטורים "דור הסמארט" שפורסמה כאן באתר הידברות עוסקת בדיוק בנושא הזה – כדאי לקרוא). הפתרון היחיד הוא להשאיר את הטלפון בבית, או לכבות אותו לחלוטין, באופן כזה שלא נחוש שהחמצנו משהו. בגלל ההתמכרות שיש לרוב האנשים לדופמין שאנחנו מקבלים מבדיקת הודעות, זה יכול לכאוב בהתחלה, אבל ככל שמתרגלים את זה יותר, הדבר נעשה קל יותר. לאחר כמה פעמים שתעשו זאת תרגישו משוחררים ונינוחים - באחריות. 

2. הרחקת הסחות דעת פנימיות. זה כבר קשה יותר... אם תעצרו את מה שאתם עושים ברגע זה למשך דקה, ורק תשימו לב מה מתרחש לכם בראש, תשימו לב לאינספור מחשבות שרצות לכם: משימות שאתם צריכים למלא, תחושות גוף, מחשבות על העולם, רעיונות חדשים, דברי תורה. המוח לא מפסיק לנבוע לרגע. אבל כפי שראינו, הדרך היחידה להגיע למצב של זרימה היא דווקא "לכבות" אותה חשיבה בלתי פוסקת. דרך אחת לשחרר את כל המטען המכביד הזה היא פשוט לשחרר אותו, כמו במעשה "עוץ לי גוץ לי". אגדה זו מספרת על מלך שמתרושש מנכסיו. טוחן עני מנצל את המצב ומודיע למלך כי בתו מסוגלת להפוך קש לזהב – שקר גמור. הבת מוכנסת לאסם ומצטווה לעשות כן, ואם לא תצליח – תוצא להורג. לפתע מופיע גמד קטן, ומבטיח לה שיעזור לה אם תסכים לתת לו את בנה הראשון כשזה יוולד. היא כמובן מסכימה, ושוכחת מהעניין. ואכן, כעבור כמה שנים, כשנולד הבן, מגיע השדון ומבקש את שללו, אך הנערה מסרבת. השדון מסכים לוותר אך רק בתנאי שהיא תצליח לגלות את שמו הסודי תוך שלושה ימים. יום אחד הולכת בת הטוחן ביער ושומעת את השדון שר לעצמו, ובין היתר מזכיר את שמו. ואז, ברגע האמת, כשהיא אומרת את שמו בפניו, השדון נעלם ומתפוגג. כך בדיוק קורה למחשבות המציקות שלנו. פעמים רבות נראה שהן לא מרפות, אך כשקוראים לדברים בשם ומעלים אותם על הדף, הן מתפוגגות. הפרקטיקה פשוטה: רושמים את כל מה שעולה לכם, ברצף, בלי ביקורת פנימית, למשך כמה דקות, עד שמרגישים את רגיעת המוחין. כמובן שאת הדפים האלה כדאי שתשמרו לעצמכם, כי מן הסתם ייצאו שם גם דברים אישיים. אני תמיד נושא עמי בתיק התפילין פתקים ועט, ואם עולה לי מחשבה שאני "חייב לזכור", אני פשוט שולף פתק (במקומות המותרים בתפילה), משחרר את המחשבה על פתק, וזהו – הראש נקי. באופן פלאי, זה עובד (מבחינה הלכתית, מותר לכתוב גם לפני התפילה אם הדבר נועד לשרת את התפילה).  

דרך נוספת היא לתרגל מדיטציה, מילה שלעתים נושאת קונוטציה שלילית. אך למעשה פירוש המילה מדיטציה בעברית הוא התבוננות, עיון. ה"מדיטציה היהודית" הייתה מפותחת מאוד בדורות קדמונים (ראו ספרו של הרב אריה קפלן בנושא), ובפרט בתקופת הבית השני, עת היו התנאים שוהים שעה אחת קודם התפילה ושעה אחת לאחר התפילה. מה הם עשו שם בדיוק? אפשר רק לנחש, אבל ככל הנראה הם הכינו את עצמם מבחינה נפשית ורוחנית לתפילה. הישיבה הזו כמה דקות קודם התפילה, וההכנה שכוללת התרגעות ושקיעה במחשבות רוחניות, נשכחה למשך תקופות ארוכות ונשמרה רק אצל יודעי סוד. כעת, כששבנו לארץ ישראל, ראוי לשוב ולתרגל גם את ההתבוננות וההכנה הרוחנית לתפילה, שהיא מפתח גדול לריכוז ולהשגת "מוחין" נקיים. נרחיב על כך בעז"ה במאמר שלם שיוקדש לנושא ההתבוננות.