אשתו של הרב ישעיהו הבר זצ"ל בסיפור מטלטל: "דמעות זלגו מעיניו וגם מעיניי"

אלכס, יהודי לא צעיר, חיכה 19  שנה לתרומת הכליה שלו. כאשר נמצאה הכליה, ההשתלה התבצעה בבית החולים 'איכילוב', והרב אברהם ישעיהו הבר זצ"ל ואשתו הרבנית הגיעו לבקרו, כדרכם לבקר את כל תורמי הכליה והנתרמים. "תכננו לחבר את הביקור אצל אלכס עם חתונת אחיין שנערכה באותו יום באזור המרכז. יצאנו מוקדם, טיפסנו לקומה 7, התניידנו במסדרונות הארוכים והגענו", מספרת הרבנית רחל הבר בטורה הקבוע בעיתון 'קטיפה'.

"חלוש אך מאושר ישב אלכס במיטת בית החולים. 'הרב הבר!', צהל כשראה את בעלי. התיישבנו. אני שוחחתי עם נוגה ביתו שסעדה אותו לאחר הניתוח ובעלי שוחח עם אלכס. הדקות עברו, השעה התאחרה ואנחנו קמנו לצאת לדרך. נפרדנו מאלכס ומנוגה וירדנו באיטיות לרכב.

"רק כשישבנו בפנים, מוכנים לנסיעה, נזכרתי. 'לא הבאנו להם המגנט של ברכת 'אשר יצר' ולא דיברנו איתם עליהו!' אמרתי לבעלי בבהלה. 'אוי', נאנח בעלי והעיף מבט קצר בשעון. השעה היתה מאוחרת, ידענו שאם לא נצא מיד לא נספיק להגיע לחופה. 'אנחנו לא מסדרי הקידושין', אמר לבסוף בעלי. 'אף אחד לא יבטל את החופה אם לא נהיה ששם', הוספתי אני. ההחלטה התקבלה. אעלה שוב אל אלכס ונוגה, ואם נגיע אחרי החופה לא יקרה כלום ההזדמנות לזיכוי הרבים אשר ניצבת לפתחינו חשובה יותר.

צפו במפעל חייו של הרב הבר (באדיבות חדשות 12):

"לקחתי את מגנט הברכה ומיהרתי לעלות אל חדרו של אלכס. 'שכחתם משהו?', הסתובבה אלי נוגה מופתעת. 'לא', אמרתי, 'באתי לתת לכם מתנה'.

"'מתנה?!', שניהם פתחו עיניים תמהות. 'כבר קיבלנו ממכם מתנת חיים – כליה. איזו מתנה נוספת אנחנו צריכים?'

"'את הכליה לא קיבלתם מאיתנו אלא מבורא עולם. הוא זה שסידר לכם מתנה מופלאה ואני חזרתי כדי לתת לכם את ה'עטיפה' שתשמור על המתנה לאורך זמן. בעזרת ה'. יש לי כאן סגולה לאריכות ימים ולשמירה על הבריאות', אמרתי והתיישבתי על הכיסא, מסבירה לאט ובמתינות את ברכת 'אשר יצר', כוונתה וסגולותיה. אלכס ונוגה הקשיבו בשקט מנומס, אבל אני הרגשתי שדבריי אינם חודרים לליבם.

"הצטערתי אבל לא הפצרתי. בעלי ואני קיבלנו על עצמינו בלי נדר להכיר לאנשים את הברכה הזאת. מה יעשו איתה הלאה, זו החלטה שלהם.

"'תודה הרבנית', אמרה נוגה כשסיימתי להסביר. נפרדתי מהאב וביתו לשלום וחזרתי לרכב. כשהגעתי יצאנו לדרך במהירות. לא, לא קרה לנו נס מיוחד ולא הספקנו את החופה, אבל הגענו לחתונה והשתתפנו בה", ממשיכה הרבנית הבר לספר.

"ימי רביעי וחמישי עברו בקלחת הרגילה שלהם. ביום שישי, כשחזרתי מעבודתי בבית הספר, המתין לי בעלי רועד ונרגש. 'חיכיתי לך', אמר ואני ידעתי שמשהו לא רגיל קרה. 'אלכס צלצל', קולו רעד בהתרגשות 'וכך הוא סיפר לי: 'הרב הבר, אגיד לך את האמת. כשאשתך הרבנית היתה כאן לא ממש חשבתי להתייחס למתנה שלה. מה לי ולברכת 'אשר יצר'? הקשבתי בנימוס ומיד אחרי שהיא יצאה הטמנתי את הברכה במגירה שליד מיטת האשפוז והמשכתי הלאה. ביום רביעי בבוקר נכנס הפרופסור לחדר שלי. הפנים שלו היו חמורות סבר. ידעתי שאין בפיו בשורות טובות עבורי. 'אתה בנסיגה, אלכס. יש סימני דחיה', הוא אמר קצר וברור. הרב הבר, אינני צריך לספר לך שנסיגה היא חלום הבלהות של כל מושתל. אני, שחיכיתי 19 שנים לתרומה, לא יכולתי אפילו לחשוב על זה. ייתכן והגוף שלי דוחה את הכליה! ייתכן וכל מה שעברתי היה לחינם! הרופא אמר שמחר בצהריים נעשה ביופסיה, אבל ביקש מראש שלא אתלה בה הרבה תקוות. לא נראה לו שיהיו בשורות טובות.

"כשהוא יצא, פניתי לנוגה. הפנים שלי היו חיוורות כמו הקיר אבל לא היססתי. 'הכל בגלל שלא החלטנו לומר את הברכה – אני ואת', אמרתי לה. 'בורא עולם נתן לנו מתנה ואנחנו לא הסכמנו לומר תודה. הגיוני שזה מה שקרה'. נוגה הסכימה איתי ובאותו רגע החלטנו שמהיום נגיד שנינו את הברכה, ככה לאט ובסדר ובכוונה. זהו, נכנסנו לרוטינה קבועה של לקיחת דמים ובדיקת מצב כל כמה שעות. חלמנו על טוב אבל לא באמת האמנו שהוא יקרה. מה שכן, הקפדנו מאוד על הברכה ועל הכוונה במילים המיוחדות שלה. ביום שישי בבוקר נכנס לחדר שלי צוות של רופאים ונהרה על פניהם. 'אלכס, אנחנו מוותרים על הביופסיה. הבדיקות שלך מתייצבות והכליה חזרה לתפקד כמו שצריך. תגיד לנו אלכס, מה עשית? איך קרה הנס הזה?' נס, הם אמרו, נס ולא פחות. זהו, הרב הבר, הבדיקות שלי משתפרות והולכות והצוות חושב לשחרר אותי כבר בראשון. אני מצלצל אליך כדי שתדע מה כוחה של ברכת 'אשר יצר' אפילו בהצלת חיים'.

"בעלי השתתק. דמעות זלגו מעיניו וגם מעיניי. ברכת 'אשר יצר', מי יכול להבין את גדולתה", מסיימת הרבנית הבר ומבקשת שהחיזוק העולה מן הסיפור המצמרר יהיה לעילוי נשמתו של בעלה, הרב אברהם ישעיה בן הרב צבי.

הסגולה לאיכות חיים - אשר יצר: