סיפורים אישיים
מצמרר: ניצל ממדרון המוות במירון בזכות כיבוד הורים
משה וואלקין, תלמיד ישיבת מיר, בסיפור מרגש שלא יותיר עין יבשה: ניצלתי מאסון מירון בזכות כיבוד אב כפול
- נעמה גרין
- פורסם י"ב סיון התשפ"א |עודכן
(צילום: דוד כהן / פלאש 90)
משה וואלקין, תלמיד ישיבת מיר, רצה להגיע בליל ל"ג בעומר לציון הרשב"י במירון. הוא התקשר לאביו, הרב אהרן וואלקין מליקווד, וסיפר לו כי חברו דובי שטינמץ (ז"ל) קיבל מספר כרטיסים למעמד ההדלקה, ונתן לו את אחד מהם. הם תכננו לעלות למירון בתחילת הערב, ולאחר התפילות והשמחה – להמשיך לצפת ולשבות שם בשבת.
אביו, הרב אהרן וואלקין השיב לו כי בעקבות הקורונה הוא לא היה בישראל בשנה וחצי האחרונות, וכעת הוא חפץ להגיע בערב ל"ג בעומר לבקר את אביו, המשגיח רבי חיים וואלקין, המתגורר בירושלים. "בוא איתי לבקר את סבא", ביקש ממנו, "ובשעות המאוחרות של הלילה ניסע למירון. אחר כך נחזור לשבת בירושלים".
משה שמע את דברי אביו, ולמרות שקיבל כרטיס לצקת שמן במעמד ההדלקה, וכבר סיכם עם חבריו שיגיעו יחד למירון בתחילת הלילה, וכבר שכרו דירה בצפת לשבות שם בשבת. אך בשל מצוות כיבוד אב, החליט לוותר על כל התוכניות, וימתין לאביו להצטרף אליו לכל תוכניותיו.
"כך היה", מספר ר' אהרן וואלקין. "הגעתי לארץ ישראל בערב ל"ג בעומר אחר הצהריים, ובני משה המתין לי בשדה התעופה. נסענו יחד לאבי מורי שליט"א, שם שהינו כמה שעות וגם שמענו 'וועד' שמסר אבא לבחורים מישיבתו, ורק בשעת לילה מאוחרת יצאנו לכיוון מירון. כשהגענו סמוך ונראה להר מירון, עצרו אותנו השוטרים והורו לנו להסתובב חזרה, כי אירעה ר"ל טרגדיה במירון וסגרו את כל ההר למבקרים, ואף אחד לא יכול להיכנס לשם.
"התאכזבתי קשות", מספר ר' אהרן. "סוף סוף הגעתי לארץ ישראל, וכבר אני סמוך להר מירון. ואיני יכול אפילו להיכנס ולומר פרק תהילים אחד. גם משה היה מאוכזב מאוד, אך בלית ברירה הסתובבנו וחזרנו לירושלים כלעומת שבאנו, מתוך תקוה ואמונה שהכל לטובה".
כשהגיעו השמועות המחרידות ביום שישי בבוקר, לא מצא משה מנוח לנפשו: שני חבריו הקרובים, הבחור דוב שטיינמץ ז"ל והבחור יוסף יצחק קאהן ז"ל, שהיה אמור להיות איתם ביחד בזמן ההדלקה – נסתלקו בחטף בטרגדיה הנוראה.
"עמדנו משתוממים, נרעשים ונפחדים לראות עין בעין כיצד הגנה עלינו מצוות כיבוד אב הכפולה. אני כיבדתי את אבי ונסעתי לבקרו, ובני משה וויתר על כל התוכניות שלו כדי לקיים מצוות כיבוד אב, והשתתף עימי בכל המסעות שלי אצל אבי והעלייה למירון – ובזכות כך ניצלו חייו תודה לה' יתברך.
"חשבתי שאני נוסע לצורך אבי", ממשיך ר' אהרן ואומר, "אבל באמת נסעתי למענו של בני, להציל את חייו. ראינו עין בעין את קיום הבטחת התורה (שמות כ', יב): 'כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך'".
כיבוד הורים מזווית מרגשת - שתפו, לפני שיהיה מאוחר: