כיצד גדלים בתורה? הסטייפלר בתשובה חד משמעית: "יש רק עצה אחת"

בחור צעיר ניגש אל מרן רבי יעקב ישראל קנייבסקי זצ"ל, הסטייפלר, וביקש ממנו ברכה לגדול בתורה, והתייעץ עימו לאיזו ישיבה כדאי ללכת. השיב לו הסטייפלר את המילים הבאות: "צריך אתה לדעת שלא מהברכות תהיה גדול בתורה. יש רק עצה אחת: להתרחק מן הבטלה ולנצל את כל הזמן. ולכן גם אין הבדל לאיזו ישיבה תלך. לא הישיבה קובעת את ההצלחה של הבחור, אלא השקידה שלו". 

כאשר נכנסים לאולם חתונות, את הכלה קל ביותר לזהות בין חברותיה, בשל שמלתה הלבנה. את החתן, לעומת זאת, קשה יותר לזהות. הוא לבוש בחליפה מהודרת, כמו רבים אחרים מבין המוזמנים. כיצד ניתן לדעת מי החתן?

"פשוט מאוד", אומר רבי אלימלך בידרמן במתק שפתיו. "מי שבסופה של השמחה לוקח את הכלה איתו הביתה- הוא החתן!…"

בחג השבועות שמחו כל ישראל עם התורה. אולם כיצד יכולים אנו לדעת מי הוא החתן אשר לקח לו את התורה הקדושה לאשה? מי שבסופו של יום לוקח איתו את הכלה אליו הביתה… מי שהחיבור שלו אל התורה הקדושה אינו מסתיים בליל שבועות, אלא ממשיך ואף מתגבר גם לאחר חג מתן תורה.

"כולנו רוצים להמשיך לישא את המטען הרוחני המרומם שנטלנו עמנו בחג מתן תורתנו", כותב הרב שמואל ברוך גנוט בטורו השבועי ב"יתד נאמן". "אנחנו רוצים ללמוד עוד ועוד שעות על גבי שעות, להתמיד ברציפות. הרי טעמנו את טעמה המתוק של קדושת התורה, הבא בעיקר לידי ביטוי בהתמסרות מוחלטת ללימוד רצוף, ללא הפסקות.

"הבעיה היא שלא תמיד זה מתאפשר. לא תמיד מצליחים. לא כל אחד", ממשיך הרב גנוט ומציע הצעה מבריקה: "אם כן, הבה נייקר לא רק את השעות הארוכות, אלא גם את הרגע".

"מפורסם בשם רבים וטובים שפרשת נשא נקראת מיד לאחר מתן תורה, כי פרשת נשא היא הפרשה הארוכה ביותר בתורה (176 פסוקים), הזוהר הקדוש על פרשת נשא הוא הארוך ביותר, וכך גם מדרשי חז"ל על פרשת נשא הם הארוכים והרבים ביותר. וכל זה כדי להראות לקב"ה ולהוכיח לעצמנו, כי לאחר מתן התורה אנו שמחים בתורה הקדושה ומרבים לעסוק בה. כולם מכירים את הרעיון הזה וכולם חוזרים עליו במשך דורות, בכל שבת פרשת נשא.

"וכאן יש לשאול", מפתיע הרב גנוט. "בפרשה לפניה, פרשת במדבר, למשל, יש 159 פסוקים. מה זה כל כך משנה האם בפרשת נשא יש 17 פסוקים יותר? הרי מדובר בעוד חמש דקות של קריאה. חמש דקות לפה, חמש דקות לשם..."

"זהו בדיוק הענין. חמש דקות נוספות של תורה", קורא הרב גנוט וממשיל זאת לאדם שקיבל אישור מהבנק לאסוף במשך שעה שטרות של 100 דולר מסניף הבנק. עליו להביא שק גדול ולאסוף שטרות מהכספת הבנקאית לתוככי השק הפרטי שלו. אף אדם שפוי לא יעזוב את הכספת והשק 5 דקות לפני הזמן, בהפטירו: "חמש דקות לכאן, חמש דקות לשם. מה זה משנה"….

הרב גנוט ממשיך ומצטט את הגאון רבי אביעזר פילץ, מראשי ישיבת תפרח, שטוען כי "בחור נמדד בחמש דקות". את דבריו הוא מסביר במתק שפתיו: "יושבים מאות בחורים ולומדים כל ה'סדר'. הם ליבנו את כל הסוגיא, למדו היטב את הגמרא, רש"י ותוספות. עמלו על דברי הראשונים והנה הסוגיא ברורה ונהירה. ה'סדר' עומד להסתיים. נותרו רק עוד חמש דקות. המבחן שלך הוא - מה תעשה בחמש הדקות האלה"…

"אנו נמצאים בדור בו הכל 'גדול'. בומבסטי. יש ערך עצום לכל הדברים הגדולים, אך אין בזה די להפחית מהדברים ה'קטנים'. מניצול מקסימלי של דקה. מכל דיבור של תורה. מכל התנזרות של שנייה, מבלימת הפה מלשון הרע אחד, מהימנעות לומר עכשיו, הרגע, אמרה שנונה שתעליב מישהו או שהיא לא תהיה נוחה בעבורו. הרי רבינו הגר"א ז"ל כותב באגרתו הנודעת בשם חז"ל, ש'כל רגע ורגע שאדם חוסם פיו, זוכה בשבילו לאור הגנוז, שאין כל מלאך וברייה יכולים לשער'. הגר"א ז"ל לא מדבר על שמירת הלשון במשך כמה שעות רצופות, על חסימת הפה למשך שבועות, אלא ל'כל רגע ורגע'.

"כולנו אוהבים 'מבצעים גדולים', סדרים ארוכים ו'קבלות' גדולות. אך אצל השם יתברך חביבה גם כל מילה של תורה, כל מצוה, כל רגע של חשבון ודקדוק. קשה ללמוד כעת 5 שעות רצופות. אך חצי שעה אפשר? רבע שעה? דקה? לא נוותר על מה שאפשר!!! קשה לנו לכוון כעת היטב בכל תפילת שמונה עשרה. אך 5 ברכות אפשר? 4? 3? אין סיבה להפסיד את מה שאפשר, רק בגלל החלק שאי אפשר להגיע אליו עכשיו", מסיים הרב גנוט את דבריו המחזקים.

מה קורה כשיהודי לומד תורה? הרב זמיר כהן ב-4 דקות שאתם חייבים לעצמכם: