כשהאדם מצליח להביט למציאות בעיניים – הוא יכול גם למצוא פתרונות שיקלו עליו

חשוב להבין, שלכל אדם ישנה יכולת להתמודד עם רגשות קשים ולהכיל אותם, כאשר הם מגיעים במינון נמוך. סביר להניח, שאדם שיחווה תסכול בשל תחושת ניצול, למשל, אפילו לאורך זמן – לא יתמוטט כתוצאה מכך. אולם כאשר הרגשות הקשים מגיעים בעוצמה גבוהה – קשה הרבה יותר להתמודד מולם ולהכיל אותם, עד כדי קריסה רגשית.

ובכל זאת, אנשים רבים מעדיפים להשלות את עצמם ולא להתעמת מול הרגשות הקשים שלהם, מסיבה פשוטה מאד: ההתמודדות מול רגש שלילי – כרוכה בקושי ובכאב, ומטבעו, האדם מנסה לברוח מכאב. הוא מעדיף לומר לעצמו: "מחר יהיה טוב יותר", אף על פי שאין כל סיבה הגיונית לכך שבאמת יהיה מחר טוב יותר, מאשר להתעמת כעת עם הכאב הנובע מהתמודדות ישירה עם הרגש הקשה.

אבל האמת היא, כאמור, שהרבה יותר קל להתעמת עם רגש קשה במינון נמוך, על בסיס יומיומי. כדי להתמודד מול הרגש, כדי לנטרל את השפעתו ו"לפתור" אותו – לא נדרש מהאדם הרבה... נדרש ממנו רק להביט לרגש בעיניים, להיות מודע אליו ולא לפחד ממנו. זה עלול לכאוב במידת מה, אבל רמת הכאב תהיה כזו שהאדם יכול להתמודד עמה.

פשוט מאד: לא לפחד מהפחד! לא לפחד מרגשות האשמה, לא לפחד מתחושת הניצול, לא לפחד מתחושת חוסר הערך. כאשר אנו מפסיקים לפחד מהרגש – אנו יכולים להביט בו במבט ריאלי, ולהתמודד איתו. אחרי שרואים את ה"רע" – ניתן לפתור אותו... מי שאינו רואה את הצדדים השליליים בחייו – אינו חוסך מעצמו את ההתמודדות, אלא דוחה אותה למועד מאוחר יותר... הוא פשוט נאיבי!

לפעמים, אדם שמנסה להדחיק רגשות שליליים, יטען שהוא אדם אופטימי בטבעו. אולם חשוב להבין שהאופטימיות אינה עומדת בסתירה לריאליות... אדם אופטימי אינו אדם שלא רואה את הרע. אדם שאינו רואה את הצדדים השליליים בחייו – הינו אדם נאיבי, ולא אדם אופטימי! אדם אופטימי הינו אדם שמסוגל לראות את הצדדים השליליים – ולהאמין ביכולתו להתמודד איתם ולפתור אותם, זאת לעומת אדם פסימי - שהינו אדם שרואה רק את הצדדים השליליים, ואינו מרגיש שביכולתו להתמודד איתם, לפתור אותם, ולהגיע בסופו של תהליך למצב חיובי וטוב.

רגשות מצטברים

נדגיש: כאשר האדם מצליח להביט למציאות בעיניים – הוא יכול גם למצוא פתרונות שיקלו עליו מכאן ואילך. אם הוא מוכן להכיר בכך שהוא מרגיש ניצול בעבודה, יתכן שהוא יצליח לגייס את הכוחות בכדי לעמוד על שלו, לדרוש קידום, או אפילו לחפש מקום עבודה אחר. אבל אם הוא כלל לא יכיר בתחושת הניצול, בכדי שלא לחוות את הכאב שהיא מביאה בכנפיה – אין כל סיבה שתגרום לו לחולל שינוי כלשהו בחייו, וכך, הוא ימשיך לסבול עוד ועוד, עד למצב של קריסה.

מנגנוני ההגנה שאנו משתמשים בהם, הינם חיוביים ביסודם. הם מאפשרים לנו לעיתים לשרוד מצבים קשים שלא היינו יכולים לשרוד בלעדיהם. אולם יש להיזהר מפני שימוש בלתי מושכל במנגנוני הגנה, שיגרום לכך שהם לא ישרתו אותנו – אלא להיפך...

יש להבין, שתחושות שליליות שמודחקות באמצעות מנגנוני ההגנה אינן נעלמות לשום מקום... הן נצברות, מצטברות, ובסופו של דבר – מתפרצות! כאשר אנו משתמשים במנגנוני הגנה כלשהם, אנו לא פותרים בעיה, אלא מדחיקים אותה. המנגנון מצליח להגן על המודע שלנו, אבל בתת המודע מצטברת האנרגיה השלילית, וזרמים הרסניים מבעבעים. כאשר מנגנוני ההגנה קורסים, וזה עתיד לקרות במוקדם או במאוחר – כל האנרגיה השלילית שהצטברה בנו מתפרצת, והקריסה הרגשית קרובה מאי פעם.

נמחיש זאת: כאשר הבעל מאחר הביתה פעם אחת, ורעייתו שהמתינה לו בקוצר רוח אינה אומרת מאומה – היא פועלת מתוך מנגנון הגנה: היא מעדיפה להתכחש לפגיעה שהיא נפגעה ולתחושה הקשה שהאיחור הותיר אצלה. היא מעדיפה להימנע משיחה שעלולה להיגרר לוויכוח או למריבה, ומשום כך – היא מדחיקה את תחושותיה, ואומרת לעצמה שוודאי מדובר באירוע חד פעמי, או בתופעה שתחלוף.

בטווח הקצר, האישה הזו הצליחה אולי לחסוך מריבה. אולם מה קורה בטווח הארוך? בטווח הארוך, רגשות התסכול והפגיעה מצטברים אצלה. כאשר אותו סיפור יחזור על עצמו פעם, פעמיים, שלוש או עשר – אותה אישה תגלה שהאמון והקשר שבינה ובין בעלה נפגעו במידה ניכרת, משום שהאנרגיה הרגשית שנוצרה בעקבות הפגיעה לא נעלמה, אלא רק הודחקה, והמשיכה לבעבע ולחולל נזקים בעומק הלב.

בחלוף שנה, אותה אישה עשויה לגלות כי היא אמנם לא התעמתה מעולם עם בעלה על האיחורים החוזרים והנשנים שלו, אבל למעשה, הקשר הרגשי ביניהם מצומצם מאד... היא אינה משתפת אותו במה שעובר עליה, היא נחמדה אליו פחות, היא מעריכה אותו פחות, וכן הלאה... הוא עצמו לא יבין איך הדברים הגיעו למצב הזה. הרי היא מעולם לא באה בטענה בנושא כלשהו! הוא אפילו לא יעלה בדעתו שרעייתו הדחיקה רגשות שליליים וכואבים, שגרמו נזק חמור למערכת היחסים שלהם!

אין לדעת כיצד היו הדברים מתפתחים אילו היא היתה מתעמתת עם הרגשות השליליים הללו בשלבים הראשונים, ומדברת גלויות על מה שמציק לה. יתכן שהדבר היה מוביל את בעלה לשינוי, ויתכן גם שהוא רק היה גורם להתלקחות מריבה... אבל גם אם הצד השני הוא הנכון, דבר אחד ברור: אם היא היתה מדברת על התחושות שלה – הן לא היו מצטברות!

צורת ההתנהלות הנוכחית לעומת זאת, תפגע בוודאות במערכת היחסים בשל הצטברותם של רגשות שליליים, תפגע באמון שבין בני הזוג, ובסופו של דבר, אותה אישה עלולה גם לקרוס רגשית – ולהגיע להתמוטטות עצבים...

חשוב לזכור, כי ישנן שלש דרכים להתמודדות עם סיטואציות קשות בחיים. פסימיות, נאיביות ואופטימיות. הפסימי – רואה רק את הרע שבסיטואציה. הוא אינו לומד ממנה מאומה, אינו מפיק ממנה כל תועלת, אלא רק מכין את עצמו לקראת העתיד הקודר. הנאיבי, לעומתו – תופס את הסיטואציה תמיד כחיובית. הוא משלה את עצמו שיש רק טוב בעולם, ולכן הוא כלל אינו רואה את הרע שבסיטואציה. גם הוא לא יצליח להתמודד כראוי עם הסיטואציה שנוצרה, משום שהוא כלל אינו מתייחס לבעייתיות שבה.

לעומת שני אלו, האופטימי רואה את תמונת המצב לאשורה. הוא מבין היטב את השלילי שבמצב, הוא מבין את הסיכונים, אולם במקביל – הוא גם רואה את הסיכויים. הוא מנסה לבחון כיצד ניתן להתמודד עם החלק הקשה שבסיטואציה, וכיצד ניתן להפיק ממנה את המירב: לפתור את הבעיה ולצמוח בעקבותיה. הוא יודע שהכל משמים, אבל הוא אינו מסתפק בידיעה הזו: הוא מבין שמשמים שלחו אליו את הסיטואציה הזו – כדי שיפיק ממנה משהו חיובי! שיתחזק יותר, שיתגמש יותר, שיהיה עניו, ממוקד או בוגר יותר.

הרש"ר הירש מלמד כי המילה "ייסורים" – הינה על משקל: "יישורים". כלומר, הניסיונות, הקשיים - הינם איתותים שמיימיים, שנועדו ליישר אותנו ולכוון אותנו אל הדרך הטובה, ועלינו להפיק מהם את המירב וללמוד מהם!

לדוגמה, אם ישנה סיטואציה שבה האדם הפסיד סכום גדול, מדובר אמנם בסיטואציה קשה, אך בעקבותיה האדם יכול ללמוד להיות זהיר יותר, ממוקד יותר או אסרטיבי יותר, במטרה להביא לכך שמאורע מעין זה לא ישנה. האדם האופטימי יתייחס אל כל סיטואציה בבחינת "כבדהו וחשדהו". מחד – הוא יבין את הצדדים השליליים שבה, אולם מאידך – הוא יתמקד בעיקר בטוב שיכול לצמוח מתוך הסיטואציה, ויפיק ממנה את המירב.

במילים אחרות, הוא אמנם הפסיד את הכסף, אך הרוויח את האישיות ותכונות הנפש שיעזרו לו שבפעם הבאה הדברים לא יחזרו על עצמם. דוגמא נוספת - בהרבה מקרים יש בני אדם שפגעו בהם, וקשה להם לסלוח. אחת הסיבות שבגללן קשה להם לסלוח היא שהם נפגעו, ואין להם אופי והתכונות שלא ייפגעו בהם פעם נוספת. לדוגמא, הם חלשים ולא מביעים את עצמם ורצונם, ואנשים הבינו את זה כחולשה ונצלו את "טוב" הלב שלהם וקשה להם עם זה היות שכך קשה להם לסלוח כי הם מפחדים להיפגע פעם נוספת, אך כאשר האדם יגייס את התכונות הרלוונטיות שלא ייפגעו בו פעם נוספת, יהיה לו קל יותר לסלוח.

מצבי קיצון

לסיום מן הראוי לציין כי התמוטטות עצבים, במצבים חריגים וקיצוניים – עלולה להוביל אפילו להתקף פסיכוטי. זהו התקף שבו האדם מאבד קשר למציאות בצורה קיצונית, ואז יש לפנות לעזרה מקצועית בדחיפות. כפי שכבר הבנו, התמוטטות עצבים נובעת מכך שהאדם נאלץ להתעמת עם רגשות קשים שתוקפים אותו בבת אחת, לאחר שמנגנוני ההגנה שלו קורסים ואינם מאפשרים לו להמשיך ולהדחיק את רגשותיו. מאותה סיבה, במצבי קיצון, אותו אדם עלול לאבד לחלוטין את הקשר עם המציאות – כמנגנון הגנה עוצמתי ביותר, שינסה לעזור לו לברוח מהמציאות הקשה ומהרגשות הנלווים לה.

במצבים חמורים, לא פעם ישנו צורך בעזרה מקצועית מובהקת, ואפילו בשימוש בתרופות נוגדות דכאון חרדות וכדומה או בתרופות הרגעה. מטרתו של טיפול מעין זה, כמובן, אינה תמיד  לפתור את הבעיה מהשורש – אלא לתת מענה מידי למצוקה אקוטית, בעוד לאחר התייצבות המצב – יש צורך להמשיך ולעבד את הגורמים שיצרו אותו מלכתחילה, בכדי למנוע את ההתמוטטות הבאה.