איך נראית שבת בביתו של הגרי"ש אלישיב? תיאורים חיים מעוררי השראה

הרב יוסף שלום אלישיב (א' בניסן ה'תר"ע, 10 באפריל 1910 – כ"ח בתמוז ה'תשע"ב, 18 ביולי 2012), היה למדן עצום ופוסק הלכה נודע. 102 שנות חייו כללו מסכת של שקדנות מופלאה ועמל התורה.

חתנו, הגאון רבי בנימין רימר, מספר לרב יעקב לוסטיגמן מ'דרשו' כיצד היתה נראית השבת אצל חמיו, הגרי"ש אלישיב זצ"ל: "ביום שישי היה הרב, כמו כל יום, משכים קום בשעות הקטנות של הלילה, לומד עד ותיקין, מתפלל, סועד פת שחרית ושוב לומד עד שעות הבוקר המאוחרות. אז היה מגיע הביתה להתכונן לשבת קודש. בשעה 12:00 בצהרים, הוא כבר מוכן לשבת, הולך לבית המדרש ומתיישב ללמוד ללא הפסקה, עד כחמש דקות לפני הצפצוף המבשר על בואו של זמן הדלקת נרות, כשבימות הקיץ מדובר על שעה 19:00 בערך, כלומר אחרי שבע שעות לימוד.

"באותה התקופה כבר התאלמן מרן הגרי"ש מרעייתו, ולכן היה חוזר הביתה, מדליק נרות שבת וממהר בחזרה לבית הכנסת, לומד, מתפלל עם הציבור כמובן, ולאחר תפילת ערבית שב הביתה לקידוש וסעודה שנמשכה כשעה עד שעה ורבע. אחרי הסעודה ישב ללמוד עוד, ובשעה 22:00 בלילה בערך, הלך לישון קצת.

"בשבתות היה מרן ממעט בשינה לעומת שאר ימות השבוע, ולכן בשעה 1:30 בערך, הוא כבר התעורר. התיישב בסלון הבית, ולמד עד תפילת שחרית שהיתה בשעה 7:00 בבוקר.

"מה זה אומר למד? מי שלא היה שם לא יכול להבין", קורא הרב רימר. "אדם נורמלי בדרך כלל מתעייף אחרי שעה של לימוד רצוף. הוא צריך להתחזק ולהמשיך ללמוד עוד שעה ועוד שעה. אצל הגרי"ש אלישיב זה היה הפוך, ככל שהוא למד יותר, כך הוא התלהב והיה לומד עם גישמאק הרבה יותר גדול. אחרי שעתיים הוא היה לומד בקול גדול, לא יכולת לישון בבית כשהוא היה לומד בסלון. אחרי שלוש שעות כבר היה ממש… כארי יתנשא! ככה כל הלילה, הוא למד בהתלהבות גדלה והולכת, עד שהגיע זמן תפילת השחר.

הגרי’’ש אלישיב (צילום: פלאש 90)

"אחרי התפילה, בשעה 9:00 - 9:30 היה חוזר הביתה, יושב לסעודת יום השבת שנמשכה כשעה, ובשעה 10:30 הוא כבר היה אחרי הסעודה, והלך לישון למשך כשעה. בשעה 11:30 הוא היה מתעורר, יוצא לבית המדרש ולומד ברצף עד השעה 17:00 אחר הצהריים, אז היה מוסר את השיעור הקבוע שלו, ושוב לומד עד סעודה שלישית, כשבכל הזמן הזה היתה הפסקה רק לתפילת מנחה. אחרי שבת כזאת עמוסה בלימוד, כשרצו להכניס אנשים במוצאי שבת, כדי להתברך או לשאול שאלות, הוא לא היה נותן, כי הוא לא הספיק ללמוד… הוא הרגיש שהוא עדיין חייב להשלים…

מה קורה כשיהודי לומד תורה? הרב זמיר כהן ב-4 דקות שאתם חייבים לעצמכם:

שבת אצל גדול הדור

הרב רימר מסיים לתאר את סדר השבת של חמיו הגדול, ומוסיף כי בעבר תיאר את סדר יומו של הגרי"ש לאחד מראשי הישיבות בדור. שנים לאחר מכן הוא פגש את המשגיח הגאון רבי דב יפה, שראה אותו ומיד קידם את פניו בהתלהבות ואמר לו תודה רבה מכל הלב.

"התפלאתי מאוד, מה קרה שרבי דב יפה מודה לי?! לא זכור לי שעשיתי לו טובה כלשהי שבגינה הוא צריך להודות לי", ממשיך הרב רימר. "הפליאה שלי התגברה עוד יותר, כשהגר"ד יפה אמר לי: 'בזכותך אני לומד כל שבת כמה שעות נוספות, יותר ממה שהורגלתי עד כה'.

"איך אני גרמתי לרבי דב יפה שילמד יותר?! זה היה ממש פלא", אומר הרב רימר, ומצטט את תשובתו של הגר"ד יפה: "אתה זוכר שדיברת עם אותו ראש ישיבה, וסיפרת לו איך נראית שבת אצל הרב אלישיב?…", "כן, אני זוכר…", "אז תדע שבאותה תקופה פגשתי את ראש הישיבה ההוא, והוא עוד היה תחת רושם הדברים ששמע ממך, וסיפר לי איך נראית שבת אצל גדול הדור".

"'אמרתי לעצמי', המשיך הרב יפה להסביר לרב רימר, "שאם הרב אלישיב מצליח ללמוד כל כך הרבה שעות בשבת, אולי גם אני יכול ללמוד ממנו קצת, ולפחות להרבות את שעות הלימוד שלי. ואכן, מאז אני לומד כל שבת כמה שעות נוספות יותר מכדי הרגלי, בזכות התיאור שתיארת איך נראית שבת של מרן הגרי"ש אלישיב…"

הרב רימר מסיים את דבריו, ומציין כי באותם ימים הגאון רבי דב יפה כבר לא היה צעיר, והיה צדיק ועמל בתורה, וגם לפני כן לא ביטל רגע מזמנו. ובכל זאת, למרות גילו המופלג, מיהר להוסיף על עצמו חיזוק בעול תורה.

הרב רימר מספר כי מספר חודשים לאחר פטירתו של חמיו, פגש אותו יהודי שתיאר לו כיצד היה נראה הגרי"ש 60 שנה קודם לכן, בהיותו בערך כבן 40. "הייתי אז ילד צעיר", סיפר היהודי לרב רימר, "התגוררנו ב'שערי חסד', וסבתא שלי היתה גרה במאה שערים. בכל שבת, אחרי סעודת היום, אמא שלי היתה שולחת אותי לסבתא במאה שערים. הייתי מגיע לשם בערך בשעה 11:00 או 12:00 בצהרים.

"באותן שנים, כל המניינים במאה שערים היו בשעה 7:00 או 7:30 בבוקר. בשעה 9:00 או 10:00 לכל היותר כבר היו כולם בבתים, וסעדו את סעודת השבת, ובשעה 11:00 כבר שררה בחוץ דממה. כולם הלכו לנוח את מנוחת השבת.

"כך הייתי צועד ברחובות הריקים מאדם, בדרך לסבתא… מול הבית שלה היה בית המדרש 'אוהל שרה', ומחלונותיו של בית המדרש היה בוקע קול יחידי, של אברך שיושב ולומד. סבתא היתה אומרת לי: 'גש לבית הכנסת, כנס פנימה ותראה את היהודי הזה איך הוא לומד. תראה בעיניך! שתדע שיש אנשים כאלו, אולי תזכה גם אתה ללמוד ממנו, ולהגיע למעט מההתמדה שלו'.

שעות ספורות לפני ליל הסדר, 12 ילדים בבית – והרב שקוע בלימוד

"היו לו אז 12 ילדים בבית", אומר הרב רימר בהתפעלות. "אבל שום דבר לא הפריע לו ללמוד. הוא היה מתיישב בבית המדרש ולומד ולומד, והקול של הלימוד שלו היה יוצא והולך בכל השכונה…

עוד ממשיך הרב רימר כי יהודי בשם הרב אייזנבך, שהיה בעל קורא בהר צבי, סיפר לו שפעם אחת בשנות הילדות שלו, הוא צעד ברחובות 'מאה שערים' בערב פסח אחר הצהרים, וכשעבר ליד בית המדרש 'אוהל שרה' הוא שמע מישהו לומד בקול ובשקידה. 'אמרתי לעצמי שאני חייב להיכנס, להציץ פנימה ולראות מי זה הבחור המתמיד הזה, שאפילו בערב פסח יושב ולומד כשכולם עסוקים בהכנות לליל הסדר ולחג.

"'הייתי בטוח שמדובר בבחור, כי הרי אברכים בוודאי לא יכולים ללמוד בזמן לחוץ שכזה. כשנכנסתי פנימה, נדהמתי! ישב שם הרב אלישיב, שהיה אז אברך, היה לו בית עם ילדים, היה לו ליל הסדר להכין, סידורים אחרונים לקראת החג. אבל הוא התנתק מהכל ולמד בשקידה, כאילו שכל מה שקורה מסביב בכלל לא נוגע לו ולא קשור אליו'…

הרב רימר ממשיך בהתפעלות ואומר כי כאשר היו משבחים את חמותו, הרבנית אלישיב ע"ה, על כך שהיא מסרה את נפשה על התורה, ונתנה לבעלה ללמוד בכל זמן ובכל עת ללא שום הפרעה, היתה מצטנעת ואומרת שהיא בסך הכל לא הפריעה לו, אבל החשק והרצון והדבקות בתורה, באו ממנו. "באמת, כשאדם רוצה משהו בכל מאודו הוא משיג אותו, והוא, הרב אלישיב, הדבר היחיד שהוא רצה זה היה ללמוד, והרצון הזה היה אצלו חזק יותר מכל דבר אחר בעולם", אומר הרב רימר.

צילום: פלאש 90

אחד ממקורביו של הגרי"ש היה יהודי עשיר מאוד, מחזיק תורה ידוע. כאשר פגש אותו הרב רימר ברחוב הוא התעניין אצלו מתי ביקר לאחרונה אצל חמיו. "אני כבר לא מגיע אליו, כי אני מרגיש שזה מפריע לרב ללמוד", השיב הגביר. "מדי פעם הוא מזמין אותי לסעודת שבת, ואז אני מגיע בשמחה, ונהנה מאוד להיות בחברתו של גדול הדור ולהשתתף בשיחה עמו", הוא אמר, "אבל אני לא מגיע אליו באמצע השבוע, כי זה מבטל אותו מלימודו ואני מרגיש שזה מצער אותו".

"'והאמת שאני מאוד מבין אותו', המשיך הגביר בכנות. "הרי אני כשאני עושה את העסקים שלי, אם אני בעיצומו של משא ומתן על עסקה של כמה מיליוני דולרים, ויבוא אלי מישהו לשוחח איתי, אני אפילו לא ארגיש בו, הראש מונח כולו בתוך העסקה, למי יש זמן לפטפט ולספר סיפורים בכאלו רגעים גורליים?!

"'אצל הרב אלישיב, העיסוק בתורה הוא כמו עסקה של מיליוני דולרים. כל מילה יקרה מפז, כל רגע של לימוד שווה יותר מכל ההון שבעולם. איך אני יכול להפריע לו באמצע העיסוקים החשובים כל כך?'…".

מתלבשים כמו לאירוע אבל נשארים בבית - הרב יצחק פנגר במסר קצר ומרגש על השבת, מקור הברכה:

באדיבות אתר 'דרשו'.