לא יאומן: מצא מיליון ₪ בתוך... חבילת סוכר, וזה מה שהוא עשה

"גרנו בתל אביב, רחוקים מהדת", מספר יואב. "אבא שלי היה משקיען גדול: נטל בהלוואה סכומי כסף גדולים, השקיע אותם והרוויח סכומים יפים. את כספי ההלוואות לווה אבא מידידים שהיו סומכים עליו, ואף הרוויחו מכך: אבא לווה כסף, השקיע, הכסף הכפיל או השליש את עצמו ואבא החזיר חובות ורווחים לכולם ולעצמו כמובן. מדובר באיסור חמור ביותר, איסור ריבית, עליו, לצערנו, לא שמענו אז.

"באחת ההזדמנויות נקרתה לפני אבא אפשרות להרוויח סכום כסף גדול, אך הוא היה צריך להשקיע מיליון שקל. חצי מליון היה לו ביד, אולם החצי השני מנין?

"אבא החל לשכנע שני שכנים בבנין בו גרנו. הוא הציע להם שכל אחד ייתן לו רבע מליון והוא מחזיר אותם תוך כמה ימים עם רווחים הגונים. השכנים ידעו שאבא הוא אדם הגון, והעניקו לו את הסכום, אך מתוך חשש. אחד מהם אמר לאבא: 'תדע, יש לי לב חלש מאד. אם קורה משהו לכסף הזה, אתה האחראי לכך!'. השכן השני הביא את הכסף בתוספת אזהרה: 'אם לא תחזיר את הכסף – הבן שלי יגבה אותו ממך'. הבן שלו היה אימת השכונה. היה ממי לפחד", ממשיך יואב בדבריו.

"אבא נטל את מליון השקלים ושאל את עצמו: 'איפה אני מניח את הכסף הזה למשמרת בת כמה ימים?' ואז עלה רעון במוחו: הוא רוקן שקיות נייר של קמח ושל סוכר ומילא אותם בשטרות מגוהצים. עכשיו נראו הקמח והסוכר כאילו נקנו זה עתה במכולת. אבא הכניס את השקיות לשקית ניילון גדולות והלך איתן לכל מקום שהלך.

"יום רביעי אחר הצהריים, אבא מגיע לרחוב הראשי, שקיותיו מתנופפות בידיו. וכמו מן השמיים שועט לכיוונו כלב. אבא נבהל מאוד מהריצה הפתאומית של הכלב לכיוונו, ושמט את השקית. הכלב? תופס את השקית ונעלם במורד הרחוב.

"אבא לא ידע את נפשו. הוא ניצל ממלתעותיו של כלב מתפרע, אך הסכום העצום – נעלם באחת. הוא חוזר הביתה המום ונסער. בבניין זה גרים שני שכניו מהם לווה את הכסף: אחד שליבו החלש לא יעמוד במעמסה אם הכסף יאבד והשני שהבן האלים שלו יתבע ממנו את הכסף כאן ועכשיו. עד היום, עשרות שנים לאחר מכן, אני זוכר במוחש את חוסר האונים שליווה אותו ואת הייאוש הגדול", אומר יואב.

"שעה חולפת. הטלפון מצלצל. על הקו אדם זר המברר אם אבדו לנו שקית ובה קילו קמח וקילו סוכר. 'בטח שעבדה', זועק אבא. 'איפה היא?', האיש מעבר לקו משיב כי השקית בידו, הוא מבקש סימנים ומיד יבוא להביא אותה אלינו. 'סימנים אתה צריך?', קורא אבא ההמום. 'יש שם המון כסף בתוך השקית'. האיש לא הגיב ורק שאל עניינית: 'איפה ניפגש?', אבא הציע מיד מקום, והם קבעו להיפגש שם בחצי שעה הקרובה.

(צילום: shutterstock)

"אבא חשב שהוא מתעלף, וכולנו היינו במתח עצום. מי האיש הזה, ולמה שיסכים להחזיר את הכסף בקלות רבה כל כך? 'אולי הוא מסוכן?', חששה אימי. 'איזה בן אדם תקין מחזיר סכום גדול כל כך?' החלטנו להגיע עם אבא למקום המפגש. אם אבא יצטרך עזרה נסייע לו.

"כבר בקצה הרחוב הבחנו בו. חרדי. שחור לבן. ובידו השקית. 'לא חסר בהן אף שטר', הרגיע את אבא החיוור. 'רק כמה חורים בשקית שהכלב נשך. הוא הוסיף וציין שראה כלב ובידו שקית נתקל בחתיכת בשר, הכלב זרק מיידית את השקית. 'הרמתי אותה, והסתובבתי ברחובות הסמוכים לשאול אם מישהו ראה כלב שחוטף שקית מאדם. אחד התושבים ברחוב הזכיר את שמך כמעורב בתגרה עם הכלב, והנה אני כאן להחזיר לך את האבידה'.

"אבא פרץ בבכי של התרגשות, אבל אני ואחיי לא הצלחנו להבין. איך זה שיש לאדם בידיו מליון שקלים, בשטרות מסודרים בקפידה והוא לא לוקח מהם כלום? איך זה יתכן? אבא הוציא חפיסה אחת של שטרות מהשקיות ואמר לאדם האציל שממולו: 'קח את זה. יש כאן בחבילה עשרת אלפים שקל. קח אותם ממני כאות תודה על שהיית הגון והחזרת לי את הסכום!'

"האיש היה מופתע, אך הניד את ראשו בהחלטיות: 'אין על מה לדבר. אני לא נוגע בכסף הזה', הוא אמר. 'אבל למה?' אבא לא הצליח להבין אותו, 'הרי מצאת את השקיות זרוקות ברחוב, נכון?'

"נכון".

"אני אדם עשיר. לא חסר לי כלום, אבל אין לי חיים"

"יכולת לקחת מפה כסף ולא לומר לי", אומר לו אבא. "יכולת לומר שהכלב קרע את השקית ושטרות התפזרו. יכולת גם להיעלם לגמרי ולא לטרוח לחפש אותי. קח כסף כאות תודה. יש לך ילדים קטנים?"

"יש לי ילדים קטנים, אבל מהכסף הזה אני לא מוכן לקבל".

"למה???", תהה אבא. "אתה חושב שהכסף גנוב? דע לך שאני אדם ישר"

"אני לא חושב כלום. אני רק לא מוכן לקחת מהכסף הזה, נקודה".

"אבא חשב רגע ואמר: 'תעשה טובה, תגיד לי בבקשה למה אתה לא מוכן לקבל את הכסף'.

"'זה פשוט מאוד', חייך האיש הזר. 'מישהו שילם לי היום במקומך שכר על החזרת הכסף. ואם אקח ממך כסף, הוא יוריד לי ממה שנתן לי וזה אני לא מוכן'.

"'יוריד לך?', כעס אבא. 'אני אחזיר לך פי שתיים מה שהוא יוריד לך'

"'אתה לא תוכל', השיב האיש. "יש לו הרבה יותר מאשר לך".

"יש לי מיליון שקל ביד", הצביע אבא על השקית שהיתה אחוזה היטב בתוך ידו. "מיהו האיש הזה שיש לו יותר, ומשלם לך על כך שהחזרת – לי?"

"יש לי משהו שהוא הרבה יותר מזה, הרבה הרבה יותר", אמר האיש בשלווה. "שכר משמים", השיב והצביע כלפי מעלה.

"באותם ימים, לא ידענו מאום על הדת והיא היתה רחוקה ממנו כרחוק מזרח ממערב. פתאום נפגשנו מקרוב עם אדם ששום שטר ולו הגדול ביותר שיש לו, לא ידבר אליו כמו שכר עלום, שאיננו יודעים את טיבו המובטח לו ממרומים. וזה היה חדש לאבא ומעניין לנו מאוד.

"נפרדנו תוך שאנו מחליפים כתובות. האיש הלך לדרכו נינוח ושמח בצעדי ריקוד ממש. אבא היה המום ומבולבל, ופתאום סב על עקבותיו. 'אני לא עוזב אותך עד שאתה מגלה לי מה עושה אותך ככה מאושר. לא מוכן לעזוב אותך', אמר אבא. 'הנה, אני אדם עשיר ומצליח. יש לי משפחה טובה. לא חסר לי כלום. ובכל זאת אין לי חיים. אני לא ישן בלילה מרוב מתחים, אני לא מוצא סיפוק בכלום. איך זה שאתה חי בצמצום, דוחה בקלות רבה כל כך עשרת אלפים שקל שיכולת לקבל ביושר, וחוזר הביתה בצעדי ריקוד?"

"אמרתי לך", השיב האיש הזר לאבא. "מה שיתנו לי - שווה פי כמה ממה שאתה יכול לתת לי, וזה מה שעושה אותי מאושר".

סיפור מעורר השראה על כוחה של מצווה

להלכות השבת אבידה, לחצו כאן

"הדרך אל הדת היתה קצרה. אבא, שאפתן כמו שתיארתי, החליט מיד שאם יש דבר שהוא יקר ללב יותר ממליון שקל מזומן וביד, הוא מוכרח לגלות מהו. אבא השתתף בכמה סמינרים, שמע שיעורים באינטרנט, וניסה לברר מה האושר הזה השמור לבעליו לטובתו כל הימים.

"אבא התחיל להתפלל בבית הכנסת האזורי. הבית שינה את צורתו לגמרי", ממשיך יואב לספר. "עברו שנים, באחת מסעודות ליל השבת, ישב איתנו ליד השולחן אורח שאבא הזמין. האורח ביקש מאבא שיספר לו מעט על הדורות הקודמים שלו. 'אנחנו בעלי תשובה', השיב אבא. 'בעלי תשובה, ככה שלא תוכל למצוא מישהו שאתה מכיר'.

"'יכול להיות שלא אמצא', השיב האורח שלנו, 'אבל לנסות אפשר. אני מומחה בייחוסים ובמשפחולוגיה. אז למה לא?!"

"אבא הזכיר כמה שמות אחורה והאיש שמולו קפץ בהתלהבות. 'אח, איזו זכות עצומה יש לי לשבת לשולחן אחד יחד עם צאצאי הרבי הקדוש רבי מאיר מפרמישלאן זצ"ל'.

"מי?" אבא בהה בו כלא מאמין. 'רק לפני כמה שנים חזרנו בתשובה ו… אולם האורח הוכיח לנו את ייחוסינו לרבי מאיר מפרימישלאן. 'עכשיו אתם מבינים איך זה שהתעורר בכם פתאום האור? איך זה שהנשמות הגבוהות שלכם רצו לבוא על תיקונן? אתם צאצאים של רבי מאיר מפרמישלאן, זכות עצומה היא לכם'.

השבת אבידה בהודו. הרב ישראל ארנון בסיפור מפתיע:

באדיבות אתר 'דרשו'.