מיכל לבקוביץ, שבויה בכת לשעבר, בשיתוף אישי: "חשנו אסירות תודה למטפל שגואל אותנו"

הכתבה הזו התחילה מספר מרתק שקראתי, "מחוקים" כך שמו. הספר עוסק בעלילה סביב מנהיג כת שמנצל את אנשיו, ובליבי תמהתי עד כמה התופעה אכן קיימת ביננו. הסופרת, מיכל בוני, שלחה אותי לערוך תחקיר בנושא, והפנתה אותי למרכז לנפגעי כתות. משם הגעתי אל מיכל לבקוביץ, שבויה לשעבר, ולאחר השיחה איתה כבר לא נשארו לי שאלות. רק דמעות.

מיכל הייתה בת 24 בסך הכול, כשנקלעה אל הכת בתמימות. "הייתי מדריכת פילאטיס ועבדתי עם מכוני ספורט ידועים. הרווחתי טוב, הצלחתי מאד ובראיה שטחית לא חסר לי דבר. עד אותו היום בו נפרד ממני חברי. זה קרה בפתאומיות גדולה, והפך עלי את עולמי. חזרתי לבית הוריי, הייתי מבולבלת ושבורה, ולא ידעתי איך להתאושש. באותה תקופה, אחת העובדות במכון שניהלתי התחילה תהליך של חזרה בתשובה בקבוצה של מטפל נפשי. היא סיפרה על המטפל ללא הפסקה. ראיתי את האור שיש לה בעיניים כשהיא מדברת עליו, והתרשמתי. חשבתי לפנות אל המטפל המופלא, אולי הוא יעשה לי קצת סדר בבלגן הרגשי שלי, אך העובדת אמרה שהוא התחזק וכבר לא מקבל נשים לטיפול. במקום זה, היא הציעה לי לבוא לטיפול אצל אחת מתלמידותיו שהוא הכשיר כמטפלות. הסכמתי. התקשרתי אליה וקבעתי תור לטיפול, וברגע זה נכנסתי לכת, רק שאז לא הבנתי זאת".

האם חשדת במטפלת שלא למדה באופן מקצועי?

"הייתי תמימה וצעירה, ולא חשבתי לברר אודות ההכשרה המקצועית שלה. רק דבר אחד הלחיץ אותי: כשהגעתי אליה בפעם הראשונה הודעתי לה ישירות: 'תראי, אני לא מתכוונת לחזור בתשובה...' לא ידעתי ממה באמת עלי לדאוג".

במשך שנה שלמה נפגשה מיכל עם המטפלת. האם כבר אז צצו מאפייני הכת?

"לא היה משהו מוזר שראיתי. המטפלת עבדה עם דימיון מודרך, ודרך הילדה הקטנה שבתוכי, וזה היה נראה לי הגיוני. בין לבין היא דברה הרבה על בורא העולם וחיברה את הטיפול אליו, וקצת התבלבלתי. היו לי ניצוצות תשובה, והתחלתי להאמין שיש בורא לעולם והוא אוהב אותי. בנוסף, המטופלת הזכירה את המטפל מדי פעם, וציינה שהוא נתן לה את דרך העבודה איתי, אך לא דברה עליו הרבה. מה שלא ידעתי הוא, כי הדפים שבהם המטפלת כתבה לעצמה את תוכן המפגשים, מועברים הישר לידיו של המטפל. במהלך אותה שנה הוא למד והכיר אותי על כל חולשותיי וכאביי, בלי ידיעתי, ותוך רמיסת כל אתיקה טיפולית בסיסית. וכך נראה הצעד הראשון ההרסני בכת.

"במשך הזמן הציעה לי המטפלת שוב ושוב להצטרף לשיעורי תורה שמוסר המטפל בביתה של אחת הבנות. זה לא עניין אותי. לא תכננתי להתחזק ולא ללמוד תורה, וסירבתי. אבל לאחר כשנה של טיפולים, יצאתי באחד הימים מביתה של המטפלת ופגשתי מטופלת אחרת בכניסה. ההיא דילגה על חוסר הנעימות המתבקש שלי, והחלה לספר לי בעיניים דולקות על השיעורים של הרב המטפל. היא כל כך הלהיבה אותי, שהחלטתי לנסות ולבוא".

כיצד התרשמת משיעור התורה הראשון של המטפל?

"המפגש הראשון בו השתתפתי היה שיעור של פרשת שבוע במוצאי שבת. אני לא כלום ממה שנאמר בשיעור, אבל זוכרת עד היום איך ברגע שהגעתי עטפו אותי הבנות בכל כך הרבה חום ואהבה, ומיד הרגשתי בבית. הן נתנו לי תחושה חמימה ומיוחדת שרואים אותי ומתעניינים בי, ולאמיתו של דבר, זה מה שמשך אותי בהתחלה לקבוצה. היום אני יודעת לזהות שהחמימות הקבוצתית היא חלק בסיסי בשיטה. בהמשך נכבשתי גם אני בקסמו של הרב המטפל. בפרט, שהוא הכיר אותי כל כך טוב בצורה שהדהימה אותי. לא קלטתי מהיכן מקורות מידע הארציים שלו, והייתי בטוחה שיש לו כוחות על..."

בשלב זה, מיכל כבר נסחפה עמוק אל הכת. איך הרגשת עם העובדה הזו?

"חשתי זכות גדולה בהיותי חברה בקבוצה. כל העת חזרו ואמרו לנו שאנו נביא את הגאולה ורק אנחנו יודעים את האמת היחידה. עברתי לגור עם בנות הקבוצה וכל שיחותינו נסובו סביב הרב המטפל שכלל לא היה רב. הוא עצמו היה חוזר בתשובה שבעברו אף למד קבלה אצל רב רפורמי. אולם אנו לא היינו מודעות לכל זאת.

(צילום: shutterstock)

"השתתפתי בשיעורים, במקביל להמשך פגישותיי עם המטפלת, ומכל שיעור חזרתי מוארת ומאושרת. לאחר תקופה נוספו גם סדנאות טיפוליות שנועדו ל'מובחרים' שבקבוצה, ולשמחתי הרבה, גם אני קבלתי זכות להשתתף בהן. בסדנאות ישבנו במעגל, כעשר תלמידות ושני תלמידים, ובכל פעם הוא זימן למרכז המעגל את אחד המשתתפים ש'הקב"ה בחר בו', ונתן לו טיפול אישי בפני כולנו. האחרים ישבו מסביב וכתבו כל מילה. הטיפול כלל מציאת כל פגמי האופי והתנקות מעמיקה בפומבי. זה נשמע נורא, אבל באותו זמן רק חשנו אסירות תודה למטפל שיגאל אותנו מכל ה'לא טוב' שיש בנו, וירומם אותנו באמת. שמחנו על הזכות להתנקות ולהזדכך בהדרכתו, וידענו שבזכותנו הגאולה תבוא לכל העולם. בזמן מסוים, הרב המטפל החל לשלב בסדנאות גם תקשור עם נשמות, ודיבר על ענייני קבלה וזוהר. כולנו הקשבנו בהשתאות, והיינו בטוחים שלפנינו ניצב המשיח בכבודו ובעצמו".

כיצד התנהלו החיים בקבוצה סביב המטפל?

"כעת הקבוצה כבר הייתה כל החיים שלי. פעם בשבוע הלכתי לפגישה האישית עם המטפלת, שנחשבה במעמד גבוה יותר ממני בכת. בנוסף הלכתי פעם בשבוע לשיעור התורה של 'הרב', ופעם בשבוע לסדנה הקבוצתית. התגוררתי בדירה יחד עם בנות מהקבוצה, ועל הדרך ניתקתי קשרים עם המשפחה והחברות הקודמות. זה היה כמובן בהכוונה מלמעלה, אך בעיניי זה לא היה מוזר, כי הרי חזרתי בתשובה ואסור לי להמשיך את הקשרים הישנים הקלוקלים...

"הרב המטפל גם בקש ממני להפסיק את עבודתי כמדריכת פילאטיס. הוא טען שזו עבודה לא ראויה לבחורה בקבוצה, ודרש שאלך לעבוד כמטפלת במעון. לא חשדתי בטוהר כוונותיו, ולא הבנתי שהעניין הוא להשפיל ולהנמיך אותי, לבל ארגיש מדי טוב עם עצמי ועם משכורתי הגבוהה. בהשפעתו הפסקתי לעבוד עם גברים והפחתתי את רוב שעות עבודתי במכוני הספורט. הלכתי לעבוד כמטפלת בתינוקות פעם בשבוע, והמשכורת שלי ירדה בתלילות.

"אישית, היה לי קשה מאד לעזוב את עבודתי לגמרי, ובנס התעקשתי על יומיים בשבוע שבהם אמשיך לעבוד בספורט במכון דתי. מרגע שהחלטתי כך, הרגשתי במלחמה. נושא עבודתי הפך להיות ה'מום' הגדול שלי בעיני הרב, ועיקר הדיונים בפגישה הטיפולית שלי היה כיצד לתקן ולשבור את האגו הנורא שלי. לעת הזו, המפגשים האישיים עם המטפלת כבר לא התנהלו בכלל כמו טיפול נפשי מקובל, וכל העבודה התמקדה ברב וכיצד אני אזכה לקיים את רצונו טוב יותר. כמובן, זה לא השפיע על התשלום הגבוה שהמשכתי ושילמתי על ה'טיפול'. גם הסדנאות ושיעורי התורה היו בתשלום, ואת כל המעשרות שלי שילמתי לקבוצה. ולמרות הכול, לא שמתי לב לניצול הכלכלי שאני נתונה בו. הייתה לנו בקבוצה תלות נפשית חזקה במטפל המושיע, לצד ניתוק גדול מהחברה הקודמת והמשפחה".

כיצד לא הבחנת בשיטות הפסולות שלו?

"לא הבנתי ולא הבחנתי בכלום. הגעתי עם אפס ידע יהודי, והמטפל לא טרח ללמד אותנו הלכות באופן מסודר. אנחנו החברות ניסינו ללמוד מעט בכוחות עצמנו וכל אחת סיפרה לשנייה את מעט הידע שיש לה, כך שיחד התחזקנו בשמירת התורה. אבל הידע שלנו לא הגיע לרמה מספקת, כך שכלל לא ידענו שתקשור אסור הלכתית. גם לא הבנו שסדנאות אישיות כאלו הנמסרות במעורב הן ההיפך מקדושה והתקדמות. האמנו בכל מה ש'הרב המטפל' עשה ואמר במסווה של דת ותורה, וכל דבריו היו קודש בעיננו".

במבט לאחור, אילו איתותי אזהרה היו בקבוצה שלכם, שלא קלטת? מהן הנורות האדומות שצריכות להידלק בפני אחרים שנקלעים למצבים מבלבלים כמו כת?

"לכתות יש דרכי פעולה דומות, כמו שטיפות מוח בלתי פוסקות, והשפלת החניכים בקבוצה בטיעון של למידה והתנקות. מנגד, ישנה העצמה קבוצתית כקבוצה היחידה שזכתה לאור. לרוב נוצרת תלות בקבוצה, לצד הניתוק הכפוי מכל החברה הישנה. עוד חלק מרכזי בשיטה הוא רוממות המנהיג עד כדי הערצה עיוורת. המטפל היה בעיננו המשיח, המובחר, הגואל שלנו ושל כל הדור. אסור היה להרהר אחריו ולא לערער.

"הניצול הכלכלי אף הוא מהווה סממן בולט בקבוצות הרסניות כאלו. אצלנו, כחלק מהשעבוד בכת, וכהשלמה לעבודת הניקיון הפנימית, נדרשנו גם לנקות בפועל: הייתי חייבת לקרצף את הרצפה במרכז של הקבוצה פעם בשבוע, וכמובן ללא תמורה כספית. עוד הייתי צריכה להודות על התפקיד הקדוש שקבלתי... היינו גם חייבות לצאת ולהפיץ דיסקים ברחובות, במטרה למשוך עוד ועוד אנשים אל הכת. אמרו לנו, כי ככל שיבואו יותר אנשים לקבוצה, כך נעשה את רצונו של בורא העולם טוב יותר ונחיש את הגאולה. אם נתרגם את שיטות העבודה האלו למלל מפורש, הרי שהמשפטים הקבועים ששיננו באוזנינו הרב ותלמידותיו המטפלות היו: 'אנחנו באור, וכולם בחושך'. 'אסור לזלזל ואסור לשאול. מי שמהרהר אחר המנהיג, הרי הוא יורק אל הבאר ממנה שתה', 'אתם נבחרתם להביא את הגאולה', ועוד פנינים שכאלו.

"הבעיה הגדולה ביותר היה שהכול היה מעורבב עם הקב"ה והאמונה, וזה היה הרסני. האמנו לאמת שבדברים ולא הייתה לנו יכולת להבחין היכן טמון השקר".

כיצד התייחסו במשפחה לשהות שלך בכת?

"בני משפחתי כלל לא הבינו מה קורה לי. מבחינתם חזרתי בתשובה. הם לא ידעו כלום על הדת, וכל מה שהם חשבו על דתיים בעקבות התקשורת - התאמת מול עיניהם. הם הצטערו מאד שחזרתי בתשובה, ולא קלטו שאני שבויה. אי אפשר היה לקלוט זאת מבחוץ, כי הייתי באורות. חשבתי שאני בדרך המלך, והצהרתי לכולם שאני הכי מאושרת בעולם".

באמת הרגשת מאושרת?

"אכן כן. ידעתי שנבחרתי מכל העולם, וזכיתי להיות בדרך שתביא את הגאולה, איך לא אהיה מאושרת? מבחינתי הייתי בדרך האמת, וכל מה שעברתי בחיי היה כדי להביא אותי לפסגה הזו. הייתי מתבודדת ואומרת לקב"ה בהתרגשות: 'אני לא מבינה בזכות מה בחרת בי להביא את הגאולה'. ורק אמרתי תודה לה' על הזכות. למרות כל הקשיים, הייתי מאושרת עד לעומק. צריך לזכור שלא ידעתי שזו כת, לא ידעתי שאני שבויה, וכשאין ידע אין כאב".

במשך שלוש שנים נוספות שהתה מיכל בקבוצה, עד שהכול התפוצץ.

מה גרם לפיצוץ הבועה של הרב המטפל?

"ההשפלה וההלקאה עצמית שנהגו בכת, היו קשות מאד מבחינה נפשית, ולא כולן החזיקו מעמד. 3 בנות מהמטופלות הידרדרו למצבים נפשיים קשים, כולל חרדות פסיכוטיות קשות מאד. הן לא הבינו מה קורה להן ולמה, ורק ידעו שהן לא יכולות להמשיך כך, ועזבו. מהרגע שהן יצאו מהקבוצה, נאסר עלינו באיסור חמור להיות איתן בקשר. אך במקביל, מאותו רגע התחיל כדור השלג להתגלגל.

"עד אז אף אחת מאיתנו לא שוחחה עם חברתה על המתרחש בתוככי הקבוצה. היה אסור לנו 'לפגוע בתהליך הטיפולי של כל אחת ואחת', וכמובן שלא שיתפנו זו את זו בתהיות ובקשיים, שהרי 'אסור לירוק לבאר ממנה זכינו לשתות'. אך כש-3 הבנות יצאו, הן החלו לשוחח ולעבד בינן לבין עצמן את מה שחוו, ולפתע קלטו עד כמה הדברים אינם תקינים".

מה הן יכלו לעשות?

"הן פנו למספר ארגונים כדי להתייעץ. 'לב לאחים' מצד אחד ו'המרכז לנפגעי כתות' מצד שני, וכך הוכנס חוקר לשיעורי התורה של הרב, כדי לבדוק את המתחולל בקבוצה. לאחר שהחוקר אימת את הדברים, פנו 3 החברות בסיועו של הרב שוורץ אל הרב קוק, שהיה אז הרב הראשי. הרב נפגש עם המטפל והוכיח אותו, ואסר עליו להמשיך את הפעילות במרכז. המטפל לא נכנע, וסיפר לנו שגם לגדולי החסידות היו מתנגדים. לשיטתו, כולם טועים וחוטאים, ורק הוא היחיד שיודע את האמת. המועצה הדתית סגרה את המרכז, והוא המשיך בסתר את השיעורים בבתי הבנות.

"באחד הימים קבלנו הזמנה מפתיעה אל לשכתו של הרב קוק. המטפל הכין אותנו מראש שלא ניבהל מה'מתנגדים'... זו הייתה פעם ראשונה ששמענו את המילה 'כת' בהקשר לקבוצה. לא האמנו למשמע אוזנינו, אבל הספק הראשון נזרע בנו באותה שעה".

בנות הקבוצה המשיכו לדבוק ברב המטפל, אך דברים החלו להשתנות מסביב. מתי השינוי הגיע אליכן?

"אחת הטענות העיקריות על המטפל היו, שהוא לא מאפשר לנו להתחתן. למעשה, הוא מעולם לא אמר לנו לא להתחתן, אבל בכל הסדנאות והשיעורים הוא נתן לנו להרגיש שאנו כל כך לא נקיות מפגמים, אז איך נהיה מוכנות להקים בית? אולם עכשיו הרב הראשי ציווה למטפל להרשות לנו לצאת לשידוכים, והוא פחד שיוציאו עליו פאשקווילים. לכן הוא קרא לנו והודיע לנו: 'לכו לשידוכים. אני לא אמרתי לכן לא להתחתן...' זה נפל עלינו כמו רעם. זהו? פתאום אנחנו מוכנות ויכולות להתחתן? ומה עם כל הפגמים הקשים? לא משנה. לכו ותתחתנו.

"אז יצאנו לשידוכים. בלי הכנה נפשית ובלי הבנה מינימלית בחיים האמיתיים. סיפרתי למשפחתי שאני מוכנה להיפגש, ומהר מאד הגיעה אלי הצעה מעניינת מדודה שלי. הבחור המוצע מצא חן בעיניי, אבל הוא היה חב"דניק. במשך כל הפגישה רק תכננתי איך אשכנע אותו להצטרף לקבוצה... הבחור לא הכיר את הקבוצה, וקלט שאינני חסידת חב"ד, אבל ראה שאני לבושה בצניעות והבין שאני שומרת תורה ומצוות. הוא חזר הביתה והתלבט, וכששאל באגרות קודש קבל את התשובה 'שיהיה במזל טוב'.

"אצלי העניינים היו יגעים יותר. ביקשתי שהוא יצטרף לקבוצה, אך הבחור היה חשדן ומשהו לא נראה לי. בלב כבד הגעתי אל המטפל ובקשתי את ברכתו. לתדהמתי, המטפל שמע ומיד חרץ: 'את עושה טעות חמורה'. הוא הסביר לי שחב"ד לא מתאים לי כלל, ואני חייבת לעזוב את ההצעה. דבריו היו קודש בעיניי, וחזרתי לדירתי במחשבה לענות תשובה שלילית ומיד.

"אך אז תקף אותי כאב ראש נורא, והעדפתי לדחות את השיחה הקשה למחרת. ובינתיים, הקב"ה ריחם עלי... במפתיע, התקשרה אלי אחת המטפלות בקבוצה, לא המטפלת הקבועה שלי, ושאלה לשלומי. זה לא קרה קודם מעולם, והיא הייתה שליחה משמים להציל את השידוך. היא שמעה ממני על השידוך והניעה אותי, לראשונה, לא לשמוע בקול המטפל".

וזו הייתה התחלת הדרך ליציאה מהכת. איך עזבת בפועל את ה'רב'?

"בסדנה הבאה העזנו לשאול שאלות, וכולם כעסו עלינו כל כך עד שעזבנו את הקבוצה. וברוך ה' נישאתי לבעלי 9 חודשים לאחר מכן, וחשבתי שבזה סיימתי את הקשר לקבוצה. 'המרכז לנפגעי כתות' תמכו בי מאד ומימנו לי ולכל בנות הקבוצה שעזבו טיפולים נפשיים, אך באמת, עדיין לא השתחררתי בתוכי. עזבתי את הכת, אך הכת לא עזבה אותי בלבי. ראיתי את החברות ברחוב, והם הסבו ממני מבט וברחו ממני. התגעגעתי אליהן ולא השתלבתי בקהילה המקומית.

"תוך כדי כך נכנסתי להריון. הנפש הייתה חלשה, והגוף בעקבותיה, ואני סבלתי מאד. נכנסתי לשמירה עד הלידה, ומיד לאחריה נדבקתי בחיידק הטורף. לאחר חודשיים של אשפוז ושיקום, נדבקתי במחלת הנשיקה. ועוד לפני שהספקתי להתאושש נכנסתי שוב להריון. הייתי בדיכאון כל הזמן, ולא הבנתי מה קורה לי".

מה באמת הרגשת בשנים הקשות האלו?

"הרגשתי שאיני יכולה יותר לשאת את הסבל. לא פיזית ולא נפשית. ולאמיתו של דבר, הקושי הפנימי הכי גדול שלי היה מול הקב"ה. האמונה לא הייתה מבוססת בתוכי, וכולה הייתה כרוכה בהוראות הכת. אבל מהכת רק רציתי לברוח... ואז נטשתי הכול. לא הצלחתי לקיים מצוות ולא לדבר עם ה'. שברתי את הכלים.

(צילום: shutterstock)

"אלו היו 4 שנים מבולבלות מאד. לא קיימתי מצוות, אבל בחסדי ה', כלפי חוץ לא רציתי שילדי יראו מה קורה לי, ושמרתי בכל הכוח על חזות חרדית. היה לי חשוב לא להרוס את עולמם. רק בחדרי הפרטי עשיתי מה שרציתי. יכולנו לשבת יחד לסעודת שבת, ואחר כך הלכתי לחדר ושם הדלקתי את הטלפון. פיצול אישיות קשה".

כיצד בעלך הגיב לשינוי?

"בעלי הצדיק הבין אותי מאד. הוא לא הסכים לי להתגרש ממנו, ורק ביקש שאשמור על כמה מצוות בסיסיות כדי לאפשר את חיינו יחד. מעבר להן, הוא לא התערב לי בשום דבר. הוא היה המתנה שלי בחיים. התמיכה השקטה שלו, הכבוד האמתי כלפי, הסבלנות ובעיקר התפילות הרבות שהוא התפלל למעני – הצילו אותי והעלו אותי בחזרה מעמקי הבכא.

"כשנכנסתי להריון השלישי שלי, הייתי בהלם. לא היה לי כוח לשום דבר ורק רציתי להפיל. אבל בעלי הצדיק התחנן בפני שאשמור על התינוק, ובהתייעצות עם רב הבטיח לי לעבור לעבודה משתלמת יותר כך שתהיה לנו רווחה גדולה. ואכן, הוא עשה זאת על אף שזה דרש ממנו הרבה כוחות. התינוק נולד, והוא ילד מדהים שאהוב עלינו במיוחד. כשהוא היה בן שנה, החלטנו לעבור דירה אל מקום העבודה המרוחק של בעלי. עברנו ליישוב 'רבבה', ודווקא שם הגיעה ישועתי.

"במרחב השקט, בלי לחץ חברתי, מצאתי מחדש את עצמי. התאוששתי לאיטי. התחזקתי. ובעיקר גיליתי את הקב"ה. הייתי יוצאת למרפסת הפונה אל הטבע, ומדברת עם ה' מעומק לבי השבור. אף אחד לא עקב אחרי ולא חיפש אותי, ולאט לאט בניתי מחדש את האמונה שלי בה', ללא צילו הנוראי של הרב המטפל. כל מצווה חדשה שהתחלתי לקיים הייתה עבורי מלאת מתיקות ואור.

"כיום, 9 שנים לאחר עזיבת הכת, אני מסוגלת להסתכל אחורנית ולהודות לקב"ה על תחנות חיי. לפני כשנתיים ביקשו ממני לספר את סיפורי האישי בפני החברות היקרות שביישוב, והסכמתי. זו הייתה חוויה מרגשת מאד. מאז אני ממשיכה ומעבירה הרצאות מוזמנות ומספרת איך אפשר לצמוח מתוך משבר, ואף פעם לא לוותר על התקווה".

להזמנת הרצאה ויצירת קשר עם מיכל לבקוביץ: MIKI_S133@hotmail.com