בן 80 ביקש ברכה לשלום בית. מדוע צחק הרב שטיינמן?

הגאון רבי אליהו מן מספר כי מרן הגראי"ל שטיינמן סיפר לו כי בהיותו בחו"ל, זקן אחד בן שמונים ביקש ממנו ברכה, ושאלו על מה תבקש ברכה, ענהו: 'על שלום בית'. אמר לו רבי אהרן לייב בתמיהה: 'כזה זקן ועדיין לא למדת כיצד להתנהג עם אשתך?' רבי אליהו מן מוסיף ומספר כי כאשר סיפר לו זאת הרב שטיינמן, הוא צחק מאוד...

מוסיף הרב מן ומספר כי בהיות הרב שטיינמן בבורו פארק, המתינו מחוץ לבית בו התאכסן כמאתיים איש. כאשר הרב שטיינמן יצא, הם ניגשו והוא נתן להם ברכות. בין האנשים היה אברך שביקש ברכה וקיבל. אחרי כמה דקות, לפתע הרב התעניין ושאל היכן האברך שהיה כאן. חיפשו אותו ומצאוהו בחוץ במרחק. הרב ביקש מהאברך שיתקרב, וכיוון שביקש ברכה על 'שלום בית', שאלו הרב: "האם אתה מוותר?", וההוא לא ענה ברור, אמר לו הגראי"ל: "תדע לך שטוב לך לוותר, וזה לא יזיק אלא יהיה לטובתך, תוותר ותוותר!".

עוד מספר הרב מן שכאשר בחור היה מגיע לפני חתונתו לבקש ברכה מהרב שך זצ"ל, היה אומר לו הרב: "תדע לך שהדרך שלך תהיה – לוותר. תוותר ותוותר! כל החיים ויתרתי ואף פעם לא הפסדתי!".

בהלכות "דעות" נאמר: "תלמיד חכם לא יהא צועק וצווח בשעת דבורו כבהמות וחיות, ולא יגביה קולו ביותר אלא דבורו בנחת עם כל הבריות. וכשידבר בנחת, יזהר שלא יתרחק עד שיראה כדברי גסי הרוח, ומקדים שלום לכל האדם, כדי שתהא רוחן נוחה הימנו, ודן את כל האדם לכף זכות, מספר בשבח חבירו ולא בגנותו כלל, אוהב שלום ורודף שלום".

עוד באותה מסכת: "משאו ומתנו של תלמיד חכם באמת ובאמונה אומר על לאו – לאו, ועל הן – הן, מדקדק על עצמו בחשבון, ונותן ומוותר לאחרים כשיקח מהן ולא ידקדק עליהן, ונותן דמי המקח לאלתר, ואינו נעשה לא ערב ולא קבלן, ולא יבא בהרשאה (אינו). מחייב עצמו בדברי מקח וממכר, במקום שלא חייבה אותו תורה, כדי שיעמוד בדבורו ולא ישנהו, ואם נתחייבו לו אחרים בדין, מאריך ומוחל להן ומלוה וחונן. ולא ירד לתוך אומנות חבירו, ולא יצר לאדם לעולם בחייו. כללו של דבר: יהיה מן הנרדפים ולא מן הרודפים, מן הנעלבים ולא מן העולבים, ואדם שעושה כל המעשים האלו וכיוצא בהן, עליו הכתוב אומר ויאמר לי: 'עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר'".

הרב זמיר כהן ב-4 דקות שיצילו לכם את הזוגיות: